בני ישראל, אשר דברי ימיהם יותר נפלאים ויותר קדומים מדברי ימי כל העמים, ואשר נלחמו בלא חרב וחצים כשני אלפים שנה בעד דעה אחת נעלה וגבוהה, נלחמו בלא כח ויצאו מנצחים במלחמתם, – בני ישראל אלה לא היה להם ספר דברי הימים שלם המקיף את כל קורותיהם בכל ימי חייהם! כל העמים יש להם מדברי ימיהם, זה מאמצע ימות ההיסטוריה הישנה, וזה מימות הבינים, ואך ראשית צמיחתם תחסר להם; ובני ישראל היה להם זה אלפי שנה היסטוריה מראשית זמן צמיחתם, ואך המשך ההיסטוריה חסר להם!
זה לא כביר חבר החכם המפורסם הפראָפעסאָר צ. ה. גראֶטץ ספר “דברי ימי היהודים” בשפת אשכנז מראשית היות עם ישראל לגוי עד הימים האלה; ויהי מקרה ההיסטוריה של ישראל כמקרה העם עצמו. – העם הזה הפיץ אור לגוים, והוא ישב בחשך, וההיסטוריה שלו נכתבה בשפה מוזרה לו ותהי נקראת בפי עמים אחרים, והוא לא ידע ממנה מאומה.
לשמחת לב כל אוהב ספרותו, התעוררו האחים הנכבדים ה"ה ווינטער להפיץ ספרי דברי ימי היהודים לגראטץ גם בין בני ישראל בשפתם, ובני ישראל התנפלו עליהם והנם משלמים בעדם מחיר, שכמעט לא נשמע כמהו בישראל (10 קאָפ' לכל גליון). אבל לדאבון לב השמיטו את ההערות (נאָטען) שחבר הח' גראֶטץ להראות מקורותיו. הן מי מבין יותר לשפוט על ההערות האלה, הלקוחות מספרי ישראל העתיקים והאחרונים, כבני ישראל אשר הספרים האלה פתוחים לפניהם, ואיזה חובש בית-המדרש בליטא מבין בתלמוד וכל אביזריה יותר מהרבה רבנים שבאשכנז, ובאיזו זכות לקחו המוציאים לאור האלה המשפט לעצמם לגזול מיודעי התלמוד את האפשרות לחקור אחרי דברי גראֶטץ במקורם ולשפוט עליהם?
אבל עוד יותר ידאב כל לב מבין, בראותו את אשר הרשה לעצמו המעתיק השני מספרי גראֶטץ, הוא המעתיק האמן ה' שולמאַן. המעתיק הנכבד הזה יאמר בהצפירה (נו' 33), בדברו על העתקתו זאת, לאמר: חלילה לי לעשות מעטה שפת קדש על ילדי נכרים ( SIC! ) ובנים כחשים (מליצה שגורה בפיו בכל עת מצוא!) אשר לא יבאו בקהל לנו!… גם בהעתקה הזאת דרך אמונה בחרתי ופסחתי על כל הדברים אשר ברוח החקירה החפשית יסודם. ה' שולמאַן יגיד כזאת בתום לב, ולא ישים על לב כי גדול עונו מנשוא! מי נתן לו הרשות לפסוח על דברים שלא מצאו חן בעיניו? אילו היה בכחו לחבר לנו בעצמו ספר דברי הימים כהחכמים המובהקים הר“ו קראָכמאל והרש”י פין, והיה פוסח על איזה דברים, כי אז יכול היה להצטדק ולאמר, כי בהיותו משלומי אמוני ישראל הנה הוא עושה כפי הטוב בעיניו, כי אדון הוא בספרו; אבל הוא מעתיק, ומי נתן לו הכח לזייף את העתקתו? האם הוא חושב, כי ספר דברי ימי היהודים הוא “מסתרי פאַריז” שגרע ממנו כרצונו? הן מסתרי פאַריז היו יכולים להיות נגרעים מתחלתם ועד סופם, וספרות ישראל לא היתה מפסדת בזה כלום, לא כן ספר כדברי ימי היהודים אשר אם יזייפהו לא יגדל ערכו על ספר “שלשלת הקבלה”! או האם יחשוב המעתיק הנכבד הזה, כי גם העתקתו זאת נעשתה אך בשביל ילדי ישראל כספריו “הראל”, “הליכות קדם” וכו‘, אשר ידאג בעדם לבלי הפרידם מדרך בחורי הישיבה? הן גם גראֶטץ עצמו לא יוכל להרשות לו לעשות כדבר הזה, כל זמן שלא יתחרט באמת על דבריו ולהכיר כי בשקר יסודם. ובלי ספק הח’ גראטץ, שאינו חנף, לא יאבה למנוע בר מאת קוראיו בני ישראל, ושלא ברשות עושה המעתיק מה שעושה! אם באמת דואג המעתיק פן יבא איזה נזק מדברי גראטץ לדרך אמונתם של בחורי הישיבה, אל נא יגש להעתיק ספרי בנים כחשים, ויניח את מלאכת הכחש לטוב ממנו.
נכון וראוי הוא, כי יבקשו האחים הנכבדים המו"ל את ההעתקה מה' שולמאַן, כי יעבור הפעם על מדותיו וימסור לנו הקוראים את דברי “הבנים הכחשים” ככתבם ממש…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.