לא הספיקה עוד השעה להשקיט את ההתרגשות היתרה ולברר את המושגים המבולבלים שהניח אחריו הקונגרס הציוני הראשון, – והנה בשורה באה בכה"ע, כי על פי החלטת “הועד הפועל” בווינא יתאסף בשנה זו הקונגרס השני, וגם הפעם באותו מקום ובאותו זמן, כלומר, בבזיליא, בימים האחרונים לחודש אוגוסט.
בשעה שכותב אני דברים אלו לא נודע עוד, מה ראה הועד שבא לידי החלטה כזו, מה הם המעשים הגדולים, פרי עבודתו בשנה הראשונה, שהוא רוצה להעמיד למשפט הקונגרס, או השאלות הגדולות שנתחדשו אצלו במשך השנה ומחכות לפתרון הקונגרס. האורגן של הועד נתן לנו רק איזו רמזים על דבר מגרעות שנתגלו בסדר ההנהגה שקבע הקונגרס הראשון. אבל בודאי מבינים גם בווינא, כי בשביל זה בלבד לא היה כדאי למהר כל כך, וכי את הקונגרס השני אי אפשר יהיה עוד לפטור ברוב דברים והבטחות ובבחירת ועדים וקומיסיות. ואם בכל זאת החליטו כן, אפשר שיש להם על מה לסמוך, ואחריות הדבר עליהם.
אבל תהיה כונת הועד מה שתהיה, הנה אנו מצדנו – כלומר, הללו מחובבי ציון ש“מדינת היהודים” היא לא ראשית הכל, כי אם סוף הכל ב“אני מאמין” שלהם – אפשר לנו לשמוח על הדבר ולקוות ממנו טובה הרבה. וסימן יפה אני רואה גם בזה, שהזמן והמקום לא נשתנו, כאלו נבואה נזרקה לתוך לבם של אנשי הועד שלא מדעתם, כי הקונגרס הזה השני צריך שיהיה לא בריה בפני עצמה, כי אם מהדורא חדשה מן הראשון, בתקון כל השגיאות ובמילוי כל החסרונות שנפלו במהדורא הראשונה.
ואיזו הם השגיאות והחסרונות האלה? – מה שיש לי להגיד בתשובת שאלה זו כבר יודעים הקוראים מתוך מאמרי הקודמים, ובכל זאת אחשוב, כי טוב לרמז עוד הפעם בדרך קצרה על הדברים היותר עיקריים.
הקונגרס הראשון הביט יותר מדי בעד החלון החוצה, ומפני זה לא הספיק להתבונן אל מצב הענין פנימה. רוצה היה שיאמינו אחרים בכחה של הציוניות ובאחדות הדעות והשאיפות המתגשמות בה – לא לברוא את הכח הזה ולכונן באמת את האחדות על ידי בירור הדעות בתם-לב. ועל כן היו מעשיו מדומים; מבחוץ נראים כדברים שיש בהם ממש, ומבפנים ריקים מכל תוכן אמתי.
הדרשות שנשמעו כי באו בעיקרן לעשות רושם בעולם הגדול, לכן האריכו מאד בביאור הצד החיצוני וקצרו מאד בביאור הצד הפנימי, הרוחני, שבשאלתנו הלאומית. רק דרשה אחת עסקה בביאור “יסוד הציוניסמוס” מן הצד הקולטורי. אך גם זו נראתה כאלו רצתה לגלות את הצד הזה לאחרים ולא לנו, לפי רוחם ולא לפי רוחנו. סגנונה היה קשה מאד, מלא רזים ורמזים, כאלו נועדה להקרא לפני חבר פלוסופים אשכנזים, ולא לפני אספה יהודית, שרוב חבריה אינם לא פלוסופים ולא אשכנזים. וגם עצם תכנה, “הקולטורא” שלה והאידיאל שלה לעתיד, “אירופיים” הם כל כך, עד שכמעט אין הדבר כדאי לעזוב את אירופא בשבילם…
והפרוגרמא שנתקבלה מאת הקונגרס לא באה גם היא אלא להראות את האֶטיקט החיצוני של הציוניות, מבלי שתתן יכולת לחדור למה שבפנים. כמדומה לך שהיא כוללת כל מה שהפה יכול לדבר, אך כשהיא נבדקת היטב, אין אתה מוצא בה כלום. בזה אולי יודה עתה גם ד"ר הרצל עצמו, אחר מה שקרה לו לפני זמן מה בברלין. שם נזדמן לאספה אחת והוכרח לשמוע מפי אחד האשכנזים מבני דת משה, כי לא בצדק קורא הוא, הרצל, את דעותיו הפרטיות בשם “ציוניסמוס”; כי רק הפרוגרמא הבזילית לבדה יש לה צדקה להחשב כגלוי-דעתה של המפלגה הציונית, ובפרוגרמא זו אין דבר שלא יוכלו גם הם, האשכנזים האלה, להסכים לו ולהשתתף בו!…
ורוח כזה נגלה גם בפתרון השאלות המעשיות. האורגניזציא והאוצר הלאומי – דברים שעדיין לא הגיע זמנם להברא בצורה נאותה, מחוסר הכחות הדרושים לזה – הם עמדו בראש והולידו וכוחים ארוכים ודרשות נלהבות, עד שהשומע מרחוק מוכרח היה לחשוב, כי שלש מאות האיש הנאספים פה כל בית ישראל המה, וברצונם והחלטתם תלוי הדבר, למלאות את ה“אוצר” עשרות מיליונים ולתת להאורגניזציא אבטוריטט לאומי… ולעומת זה, השאלות הפנימיות העומדות על הפרק בחיינו הלאומיים, אשר לא “גובה” להן לעשות רושם על העומדים מבחוץ, הן נדחו עד שעת “נעילה”, והיחס עליהן מצד האספה וראשיה נתן מקום לחשוב, כי הוצעו לכתחלה לא בשביל לבקש להן פתרון באמת, כי אם בתור “דיקורציא” מוכרחת לשלמות התמונה…
ובכן, מכלל לאו אתה שומע הן: הקונגרס השני צריך שיהיה מה שהראשון לא היה; שיעבוד עבודתו בשבילנו, ולא בשביל “אירופא”; שיהיה חותמו אמת, ולא רקלמא. ובהתיצבו על בסיס כזה, צריך שיתחיל הכל עוד הפעם מחדש: לברר לנו לעצמנו את היסוד העיקרי המאחד אותנו, ולגלות בלי כל מעצור גם את הדעות והנטיות השונות המפרידות בינינו ומדת כחה והשפעתה ותועלתה של כל אחת, מבלי להרים דגלה של איזו מהן על כל חברותיה ולסתום פיות מתנגדיה בתחבולות שונות. ועל יסוד הבירור הזה צריך יהיה לחבר פרוגרמא חדשה, שהמטרה והאמצעים יהיו מפורשים בה כל צרכם, שתהא תורה שלמה מקובלת לכל במובנה האמתי, מבלי להניח מקום לפירושים שונים וסותרים זה את זה. ואז – בזה אינני מסופק – ישתנה ממילא גם ערך השאלות המעשיות השונות, ו“הפוליטיקא” הגבוהה תפנה מקום בראש לעבודה פנימית במחשכי חיינו; עבודה קטנה ודלה למראית עין, אבל גדולה ועשירה בתוצאותיה לעתיד לבוא…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.