אביהם היה זקן וידוע-חולי, מקובל ושתקן ויושב בחדרו כל הימים כנזוף, בעניני הבית לא יתערב, וכמעט נחשב כמת; ואמם מילדת חרוצה, רק לעתים רחוקות לנה בביתה, ויצאה לבתי בעלי-הבתים האמידים לקבל את היצורים החדשים על האָבנים בזכר ובנקבה, וה' היה עמה ולא באו מכשולים רבים במעשיה.

הבכור וגדול האחים שמו יונה-חיים, והוא איש חרוץ וחוקר, יודע חשבון ותוכן. אמרו עליו כי לא היה ספר בישראל שלא קראוֹ ולא עמד על תכנו, והוא לא היה אדם מוסרי כלל. הוא לא למד להשכיל ולהאיר את רוחו, כי אם לדעת ולראות איך כל מחשבה ותורה בנויה ביסוֹדה על קורי-עכביש… שכלו היה תופס כל עיוּן במהרה, ובנקל הרס כל בנין, התיר כל קשר. בעיר קטנה זו, שכל לומדיה, חסידיה ורוכליה אך אנשים בינונים המה, מבלי איזה יתרון בנפשם, היה באמת ענק ברוחו; גם את הרב דמתא וגם את המשכילים המעטים דמתא ביטל כעפרא דארעא; אבל בתכוּנתו היה נופל מהם. הוא היה בעל לאשה טובת-לב ואב לבנים שלושה, אבל אינו מסור לביתו וריננו אבתריה… אם הבטיח לאדם דבר לא קיים מוצא שפתו; אם לָוה כסף לא שילם בנפש חפצה. ובכלל היה איש לא אֵמוּן בו. – לעבודה ולמעשה לא היה לו כל חשק ואת הצמצום לא ידע. הוא שתה הרבה גם בימות החול; וכשהיה קרוא אל איזו “שמחה” היה מתנהג כגרגרן, היה זולל וסובא, ואחר-כך התקוטט את יתר הקרואים וירק בפניהם, אם הזידו לעמוד על דעתם נגדו. יחיד היה בעיר, אחד ומיוחד, ונקטה נפשו להתרועע עם אלה אשר לא יבינו “שיחות-חולין” שלו, ובכל זה הוא נצרך להם. – הוא ידע את התלמוד ומפרשיו, ולא התלהב ממנו; היה גם מדקדק מעט ויודע בתנ"כ, ולא היה מליץ כלל, וגם הכתיבה קשה עליו. הוא היה מלמד בבתי נגידים, סוחר, פּקיד, משוּלח והולך-בטל. בבית-המדרש היה שׂח תמיד, בימי צום לא עינה את נפשו ברב והיה “קל” במצוות מאד… הוא גם היה חושב ומונה במספרים ושיעורים. את בניו יִסר קשה אם לא צייתו לו; אבל לעתים גם היה “סוגר את עיניו” ולא מחה בהם מאומה. בעיר מושבו סיפּרו נפלאות על שכלו וידיעותיו, ואף על פי כן שום איש לא כיבדהו. כה חי ימים הרבה, מבלי השתלם ומבלי שנות צורתו במה. פעם אחת חלה מאד ואמר מפורש כי אינו מאמין בתחית המתים… ואפילו אם יש שכר ועונש אינו מתירא מזה כלל. פעם ביקרהו שכן אחד ומצאהו יושב על ספר “ברית חדשה”… אדם משונה היה ופורץ גדר, בזה הודו כולי עלמא; טוב כי לא רבים כמותו וישוב העולם יכול להתקיים.

אחיו השני יהונתן שמו. הוא היה גבה-קומה ודק-בשר; זקנו קצר וחד, ומתון הוא בדברו. גם הוא קרא הרבה, אבל לא בענינים קשים וכבדים, כי אם – שמעו והשתוממו – בסיפורים ובמעשיות יהודיות… הוא איש ואינו אשה, והוא בקי עם כל זה בספרות סיפורית זו ויודע כל הקונטרסים וכל השיחות הקלות הללו בעל-פה. אומרים כי גם הוא בעצמו כותב “מעשיות” או רוצה לכתוב כגון דא. הוא לא היה משכיל לכאורה, כי לא קרא בספרי מליצה, לא היה לומד תנ“כ ולא היה תורני כלל. הוא לא היה גם סוחר וסרסור. לכאורה לא היה לו מקום כלל בנתיבות עירו, ובכל זה הוא חי, חי ויודע לשיח בדברים קלים להבין. אחיו העיוּני לא כיבדהו, וגם הוא לא כיבד ברב את אָחיו. שני עולמות! עולם של ספרים כבדים, רבּי-השכל, ועולם של סיפורי מעשיות קלות, תכנם חיי נער כי יאהב נערה, או להפך, ועמדו אחר זה מעצורים על דרכם… מהרש”א קשה ו“אבן עזרא” עיוּני אין בדברים כאלה. – –

והיה יהונתן נשוא לאשה אחת, ומה בֵּילה. והיא היתה באמת יפת-תואר ויפת-מראה, לחנה אין ערוֹך; והיא לא ראתה אצלו חיים טובים כלל, כי הן בעלה לא הרויח כמעט מאומה. ושום איש לא ידע איך יכלכלו את ביתם. פלאי-פלאים, ההשגחה גם כאן תמצא לה מקום!

שונים בבת-אחת. הוא מכר וקנה, וכמעט לא ידע

האח השלישי, שמו היה בּריל, והוא היה איש לא ידע ספר כלל, אבל איש צעקן ונמהר. הוא היה עוסק בדברים אם מרויח הוא או מפסיד. הוא היה דוקא שומר את המצווֹת והחוקים, וביום השבת, כשהחליף את מלבושיו המגואלים באחרים, התרומם רוחו. גם הוא נשוא היה, אבל לאשה מכוערה, והוא לא שם לבו לזה. מה שייך? כל הנשים שוות, אם אך אופות הן ומבשלות ומנקות את הבית.

וציירו לכם, האח הרביעי, גדליה, והוא הצעיר, היה איש פרא. הוא לא קרא ולא שנה וגם לע עשה עבודה כלל. כפועל-בטל רץ כל היום בחוצות וברחובות, אָרח את חברים רעים. ולפעמים גם גנב מעט, כלומר, לקח צרור תפוחים מאיזו עגלה טעונה ויאכלם בפני בעליו. ואם זה הוכיח אותו שׂחק והושיט לו לשונו. – כי לא שמע בקול אֶחיו ואמו, אין אני צריך לומר; כי לא קיבל עליו כל עול, תדעו מעצמכם.

כה חיו ארבעת האחים האלה, השונים ומשונים באָרחם ורבעם, מה משונים! והם מרחם אחד יצאו ואב אחד יצרם.