הכנות להקמת הטכניון / שמריהו לוין
אל אחד העם
שרלוטנבורג, 2.2.1908
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
מיד אחרי שובי ברלינה התראיתי עם הד“ר נתן ומסרתי לו בדיוק את השקפתך ע”ד הטחניקום העומד להיווסד. דברתי עמו באריכות, מפני שראיתי, כי קשה עליו לשחרר את עצמו לגמרי משיטת ה“צדקה” השלטת. אבל סוף סוף הסכים גם הוא להצעתך לבלי לקשר את בית הספר לאומנות, שנחיצותו היא ודאית בעיניו, למרות קיומו של בית-ספר כזה לכי"ח, עם הטחניקום.
בין כה וכה נגשנו לאסוף את החומר הדרוש, ומהיום שהד"ר נתן נמנה גם בין “יועצי העיר” הרשמיים, נקל יהיה לנו לקבל את החומר במידה גדושה, ובסוף חודש דנא או בראשיתו של הבא נסע גם לערים שונות כדי להסתכל ולהתבונן אל הטחניקומים הקיימים, כמו בקאֶטהען, במיטוויידא ועוד, ועד בואך הנה יהיה החומר כבר מסודר, והנני מקווה כי לא נפגוש כל מעצור על דרכנו.
כפי שמתבונן אני פה אל הרוחות המנשבות בהספירות העליונות, בטוח אני כי היחס אל המוסד החדש יהיה חיובי. היהודים האשכנזים רואים יותר מדי איך מתייחסים פה בבתי הספר לטכניקא אל “בני דתם” מרוסיא, והעובדא הזו תסייע הרבה להוציא אל הפועל את יסוד הטחניקום בא“י. מלבד הטעם הזה, השלילי לכשהוא לעצמו, ניכרת בזמן האחרון איזו נטייה לעבודה קולוטורית בא”י גם בין אלה הרחוקים מהציוניות, ובטוח אני, כי אם אך נדע להשתמש כראוי בהנטייה הזו נוכל לעשות הרבה בעתיד הסמוך, כדי לשכלל את החינוך בא“י ולהפכו לחי הנושא את עצמו”.
קבלתי הזמנות רבות, כמעט מכל הערים הגדולות בגרמניא ובאוסטריא לקרוא ע“ד העבודה הקולטרית בא”י, אבל חפץ אני לחכות עד שיבוא הענין בדבר הטחניקום, לידי גמר, כי אז תהיה השפעתן של קריאות כאלה אחרת לגמרי.
אם יש לך להעיר עוד איזו דברים הצריכים עיון, הודיעני נא אותם ואני אעמוד על המשמר. הד“ר נתן ישים לב לכל הערה והערה מצדך, והיה נעים לו לוא חפצת לשלוח את הערותיך גם על שמו. כתבתו: Dr. P. Nathan Hilfsverein d. Deutschen Juden, להד”ר נתן יש השפעה גדולה על היהודים הגרמנים, וכפי שנוכחתי לדעת באמריקא גדולה השפעתו גם על ה“אשכנזים” דהתם, והנני רואה, כי מתוך שלא לשמה הוא בא לשמה, כלומר מתוך “צדקה” הוא בא ל“פוליטיקא”, ואני שמח מאד, כי א"י בכלל עשתה עליו רושם כזה, והוא אומר להקדיש מעתה להעבודה הזו רובי עתותיו.
אצלי אין כל חדש. הנני מחכה לבואו של גיסי מניו-יורק, שכפי הנראה יבוא לאירופא בעוד חודש ימים. מצדי אשתדל עד כמה שידי מגעת להכין את עצמי במשך השנתיים עד פתיחת הטכניקום ולהשתלם עוד באיזו ידיעות פדגוגיות ולהשתקע אח“כ בא”י בתור מורה, כי זה כל חפצי.
ושלום לך מאת ידידך שלך
שמריה הלוי
אל אחד העם
שרלוטנבורג, 17.2.1908
ידידי היקר והנעלה!
רציתי שתשא עליה תשובתו של הד“ר נתן על כל שאלותיך (מלבד בדבר מהותו של וורבורג מהמבורג ושאלת ה“פזר”) איזה חותם של רשמיות, ומפני זה אחרתי בתשובתי אני עד היום. תרגמתי להד”ר נתן את מכתבך ובקשתי ממנו שתשובתך תגע בכל סעיף וסעיף בפרוטרוט, והנני שולח לך את גוף מכתבו של הד“ר נתן, אע”פ שנכתב על שמי, אבל אחרי שבאמת מכוון הוא כלפי שאלותיך אתה. מהמכתב הזה תיווכח עוד הפעם לדעת, כי אם ישתתפו בהמוסד הזה אנשים כרוחנו, יעלה בידנו להוציא לפעולה דבר מתוקן לכל פרטיו, וכמדומה לי, כי גם להבא לא יהיה כל מקום לוויכוחים בין הקוראטריום ובין ההילפס-פראיין.
דזשיימס סימון הוא ראש ההילפספראיין, וכמובן עומד הוא למעלה מכל בקורת, כלומר אי אפשר לייסד קוראטריום מבלי להכניס אותו לתוכו, אבל הכל יהיה תלוי בהחברים האחרים, מפני שדשיימס סימון הוא רק ה“קצין” שבחבורה, ה“ארי”, וב כ ל השאלות הוא מסכים לדעתו של הד“ר נתן, אם כן לא נשגה אם נאמר, כי בהקוראטריום יהיו לנו שני ד”ר נתן. מר וורבורג מהמבורג הוא ג“כ רק מאילי הכסף ויטה כלפי הד”ר נתן, שהשפעתו גדולה עליו. הצד השווה שבשני הוורבורגים הוא ששניהם עשירים, ושיש ביניהם קרבת משפחה, אבל לא יותר. בכלל צריכים אנו להביט על הבחירה הזו כעל שידוך לשום ממון. בחירתם נחוצה לתפארת הקריאה. הענין כולו יהיה מסור מצד ההילפספראיין לידי הד"ר נתן.
בינתיים קיבלתי אך עתה תשובתו של מר [דוד] וויסוצקי על מכתבי הראשון. כפי הנראה עוד לא סר ממנו הפחד פן יחשדוהו חלילה בציוניות, ומטעים וחוזר ומטעים, כי המוסד שיבנה מעזבונו של אביו המנוח לא יהיה לו שום יחס עם הציוניות. הן יודע אתה, ידידי היקר, כי מעולם לא הייתי מהציונים דמתקריין פוליטיים בלעז, וכי הצד הקולטורי שבהציוניות משך אותי אחריה – ובכל זאת הצטערתי עד למאוד בראותי בהטעמה כזו מעין פחיתת הכבוד לא רק בעד הציוניות הרשמית, כי אם גם בעד החובה לציון. זאת ועוד שנית. עלינו יהיה לאסוף כסף רב ולפנות לאנשים שונים בעלי יכולת לא רק בתור עושים כי אם גם בתור מעשים, ולמה לנו לעשות גדר וסייג למוסדנו טרם שנבנה עוד. הדבר מובן מעצמו: הטחניקום הוא מוסד קולטורי, וכל מי שמרגיש בנחיצותה של התפתחות קולטורית בא"י, מחוייב להשתתף עד כמה שידו מגעת לעזור מצדו להוצאת הדבר הזה אל הפועל. ולהוציא איזו חברה או אנשים פרטיים מן הכלל רק בשביל שציונים הם – טכסיס כזה עלול להזיק להענין. אמנם אני חושב, כי בברלין נדבר עוד ונדין בדבר השאלה הזו בכובד ראש.
מיודענו ניידיטש במוסקווה חפץ לשלוח נדבה הגונה על שם הה"פ למטרה זו, אבל קיבלתי מכתב מהד"ר טשלנוב, כי אחרי שהמיסדים אינם חפצים אפילו בהשתתפותם של ציונים פרטיים, המה נסוגים אחור כדי שלא להזיק להענין, אבל כאמור השאלה הזו מוקדמת היא לע"ע, ובעתה נשתדל לברר אותה מכל צדדיה.
הד“ר נתן היה חפץ מאוד שכל הענין יגמר עד 25 מרץ, מפני שבסוף מרץ תהיה האספה השנתית של הה”פ, והד“ר כהן (המזכיר של הה"פ) ביקש ג”כ ממני שאשתדל לפיכך להחיש את גמר הענין, מפני שאז יוכלו להוציא מהפונדים של הה“פ מאה אלף מרקאות בעד הטכניקום על האספה העתידה. כדאי שתשים לבך לדבריהם. ואם אך יש איזו אפשרות שתבוא הנה עד 26–25 מרץ תביא ע”י זה תועלת גדולה להענין. והנני חושב, כי משום “עת לעשות” תוותר על הפרוגרמא שלך ותקדים את נסיעתך לרוסיא. ההבדל הוא רק של ימים אחדים ומאת אלף מרקאות כסף עוברות לסוחר הוא דבר של ממש.
ממכתבו של הד“ר נתן תראה כי גם אני אסע למינכן, לברוינשוייג, ולקאֶמיין. הנסיעה לא”י, כפי הנראה, לא תהיה נחוצה דוקא באביב הזה, ואולי עוד תוכל לסדר את עתותיך באופן כזה שגם אתה תוכל לבקר עוד הפעם את הארץ.
מידידנו דובנוב לא קיבלתי שום מכתב.
אע“פ שמעתה תפנה עם כל השאלות וההצעות בדבר המוסד ישר להד”ר נתן, בכל זאת אסיר תודות אהיה לך, אם תקדיש גם לי שעה קלה להודיעני גם אני מכל הנשמע.
ושלום לך מאת ידידך, שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם
שרלוטנבורג 25.11.1908
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
את מכתבך להד“ר נתן קראתי בשים לב, קראתי גם את תשובתו אליך, שאל נכון כבר קיבלת אותה, את המכתב ואת תכנית התקנות של המוסד החדש. לפי דעתי נחוץ יהיה לשנות איזו סעיפים, וביחוד את הסעיף ע”ד ה“אנהאגליכקייט צור רעליגיאַן”. רבים יראו בסעיף כזה מין צביעות, והצדק יהיה אתם. למען לצאת לכל הדעות עוד אפשר אמנם להטעים את היחס אל היהדות במובן האמונה בבחינת “שב ואל תעשה”, אבל בשום אופן לא בבחינת “קום ועשה”. אמנם אחרי כל אלה הגיד הד“ר נתן כי יסכים להשינויים שתעשה אתה. שאלה יותר חמורה מזו היא השאלה בדבר תכנית בית הספר גופא. כמדומה לי שבית הספר, שיהיה כעין פרוזדור להטחניקום, צריך להיווסד לא בעד בני שש ושבע, ומכיוון שיגיעו התלמידים ל”בר מצוה" יכנסו כבר להטחניקום, כי אם בעד בני שמונה ותשע, וישארו בבית הספר לכה“פ שבע שנים. מובן מאליו שבאופן כזה נחוץ יהיה להרחיב את הפרוגרמא הכללית וגם את זו של הלימודים העברים. הד”ר נתן לוקח לו למופת את בתי הספר הקיימים של הה"פ, ואינו חפץ לזכור את הגימנסיה העברית שעל פי הפרוגרמא שלה היא יותר מתאמת למטרתנו.
לא חפצתי להיכנס בוויכוחים, מפני שבטוח אני, כי אחרי שתתראה עם הד"ר נתן ותברר לו את השקפתך בענין זה, לא יתנגד לנו. העיקר הוא כי תעשה ההתחלה.
היום עניתי על מכתבו של ה“ר ד. וויסוצקי. מבין אני את צע[…] שלא יחשדוהו חלילה בציוניות, והבעתי את תקוותי, כי יבוא יום, וכל אלה החפצים להשתתף בבנין עברי כללי יכירו את הנחיצות לברוא מרכז רוחני בא”י, וכי מקנא אני בהמייסדים הראשונים. ומה שנוגע להציונים, הן אי אפשר לדחותם בשתי ידיים, אם רק יחפצו לשחד גם מכוחם, לא בתור אורגניזציה כי אם בתור אנשים, שכל מוסד חדש בא“י חביב עליהם ויקר להם. אדרבא. נחוצה בעד המוסד השתתפות רחבה של כל שדרות החברה העברית הן ברוסיא והן בחו”ל.
מחכה אני לתשובתך בדבר בואך הנה. שונה אני את בקשתי כי תשתדל לבוא הנה לפני המועד שאמרת, כדי שיבוא הענין לידי גמר קודם להאסיפה הכללית של הה"פ. בואך הנה בהקדם האפשרי נחוץ ויביא תועלת רבה להמוסד.
ושלום לך מאת ידידך, שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם
שרלוטנבורג 27.2.1908
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
את מכתבך קיבלתי, ואם כי אין לי מה להוסיף על דברי הקודמים, בכל זאת כותב אני כדי לצאת חובת תשובה. הנני שונה עוד הפעם, כי בדבר הפרוגרמא העברית בבית הספר הבינוני על יד הטחניקום אין כל מקום לדאגה. מצד הה“פ לא תהיה שום מניעה להרחיב את הפרוגרמא עד כמה שאפשר לפי תנאי המקום. שפת ההוראה תהיה העברית והכל יהיה תלוי רק בהמורים, שעליהם יהיה לגשם את הפרוגרמא. השאלה העיקרית היא בדבר תכנית בית הספר עצמו, ופה, כאשר כתבתי לך נחוץ יהיה לברר להד”ר נתן את השקפתך בהרחב ביאור, וכמדומה שטוב היית עושה לו הסכמת שהפרוגרמא תעובד רק אחרי הראיון ואחרי שהבסיס יקובל משני הצדדים.
בינתיים התראיתי עם פרופיסורים אחדים של הפוליטחניקום דפה, והמה אומרים כי אי אפשר לדרוש תעודת בגרות מתלמידים החפצים להיכנס ל“טכניקום” וכי בית הספר להכנה, מבלי לאבד את טיפוסו ומהותו של בית ספר בינוני, צריך [ש]יהיה בעל ארבע או חמש מחלקות, אבל בשום אופן לא יותר מבעל שש מחלקות, הוא צריך להתאים להטיפול של ה“ריאל-שולע” ממדרגה השניה לפי נוסח אשכנז.
מפני זה הנני חוזר על שאלתי, שתמהר את בואך הנה, מפני כמה וכמה טעמים, שעה אחת של בירור השאלות בע"פ שקולה כנגד מכתבים לעשרות, ובעצמך תיווכח לדעת, שהשפעתך תהיה רבה על מהלך התפתחות המוסד, כי תוכל לפלס לה נתיב כחפצך וכרוחך.
בואך הנה עד כ“ה-כ”ו מרץ נחוץ עוד מכמה טעמים. מאחורי הפרגוד שמעתי כי ביום כ“ט מרץ תהיה פה אספה חשאית של “אדירים” רבים העומדים מחוץ להציוניות וגם ה' שיף (לא מהר"מ שיף) אבל שיף האמריקני בתוכם, וידובר שמה גם על העבודה המעשית והקולטורית בארצות המזרח בכלל ובא”י בפרט. והנני מוצא לי לחובה להעיר אותך על זה, כי טוב שתזדמן עם הד“ר נתן מקודם להאספה הזו, למען שיוכל לבוא להאספה בענין נגמר. איני אומר בהחלט גמור, אבל יוכל היות כי ע”י ההזדמנות הזו נבוא לתוצאות נכבדות. מעולם הייתי מאמין ב“השגחה” ונא אל תשחק עלי. הנני רואה, כי ה' נחני בדרך טובה, והנני מבקש ממך לבל תשיב הפעם את פני ריקם בדבר השאלה הזו.
הנך כותב: “בהיות זה מוסד ‘נוטרלי’ לא יוכל להיות לענף של עבודת הציונים בתור אורגניזציה”, והכי חשבתי חלילה לתת להמוסד איזה חותם ציוני? אדרבא, לוא גם חפצו המייסדים למסור את המוסד להאורגניזציה הציונית, כי אז הייתי מתנגד גמור למסירה זו, מפני שאז לא היתה לי ערובה נכונה לקום המוסד. חפצי ומגמתי – רק שלא ידחו את הציונים, החפצים לעזור להתפתחות המוסד בתור אנשים פרטיים, ומתוך שולי מכתבו של הד"ר טשלינוב הקשבתי מעין התאוננות כזו. גם את השאלה הזו הנני מניח עד בואך הנה ואז נבררנה מכל צדדיה, כי בעיני חשובה היא עד למאוד.
בדבר האספה החשאית הנני מבקשך לבלי לאמר, אפילו בתור מסיח לפי תומו, לאיש דבר.
כשנתראה אדבר עמדך גם בדבר סידור עבודת ההכנה, גם את העבודה הזו נחוץ להעמיד משעת יצירה על בסיס נכון, כדי שתהיה עבודה מסודרת, עומדת ברשות עצמה ונושאה את עצמה ולא רק כעבודה המשועבדת ליתר העבודות של הה"פ.
והנני אומר לך שלום רב
שלך באהבה
שמריה הלוי
נ.ב. ש“י איש הורוויץ נטל עוד הפעם סערה בביצתנו שהתחילה להקפא ע”ד מאמרו בדבר החסידות ב“העולם”. גם אני מצטער עד למאוד שנותנים מקום בספרותנו למאמרים כאלה, שאין בהם לא עמקות, לא חריפות ולא בקיאות, אלא חוצפה בע"ב-ית והתקשטות בהשקפות קיצוניות הנאמרות מן השפה אל החוץ.
אל אחד העם
שרלוטנבורג 2.3.1908
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
אתמול הזמין אותי עוד הפעם מר ד“ר נתן והראה לי את מכתבך, ואל נכון קיבלת כבר את תשובתו עליו. ד”ר נתן אמר לי, כי טוב היה לוא נקדם הענין בהקדם האפשרי, מפני שאז תהיה לו האפשרות לנסוע לא“י עוד בחודש אפריל הבא, לראשונה לחיפה ומשם לקושטא. חושב הוא, כי יעלה בידו לקבל, אם לא ימצא מעצורים על דרכו בחיפה, רשיון מיוחד בעיר הבירה. אני איני מאמין באפשרות קבלתו של רשיון מיוחד, אך מצד השני אינני רואה גם כל נחיצות שהמוסד החדש יהיה דוקא יוצא מן הכלל. גם בית הספר לאומנות של כי”ח נוסד בעצם וראשונה בלי כל רשיון, ורק אחרי שנים רבות לקיומו נתקבל גם הרשיון וגם בית הספר של לימיל קיבל רק זה לא כבר את הפירמן. אמנם יוכל היות, כי כבר אחרי שכבר נעשה הנסיון ונתקבלו פירמַנים כאלה נקל יהיה ללכת ב“דרך המלך”, שהיא סלולה והמעצורים לא יהיו עוד קשים כל כך.
יתר חברי הה"פ אמרו לי עוד הפעם, כי טוב תעשה, אם תחיש בואך הנה כדי שיפורסם הדבר קודם להאספה, ולי אין לי מה להוסיף על שאלתי בענין זה במכתבי הקודמים.
בי' לח“ד יסע הד”ר נתן, וגם אני אלווהו, למינכן וליתר הערים שיש להם בתי טחניקום ונשוב לברלין כפי הנראה סמוך לכ' ח"ד.
הד"ר נתן מחכה, שבקרוב תודיעהו באופן רשמי גם על דבר חברי הקוראטוריום מצד היורשים, כלומר תפרש בשמם.
הזמינו אותי מווינא, מינכן ועוד ערים רבות “לנאום” ע“ד העבודה הקולטורית בא”י, אבל לע“ע החלטתי להיות בבחינת “נחבא אל הכלים” ולבלי לעשות אפילו צעד אחד מבלי שאתיעץ עמך בשאלה הזו, מפני שאחרי שלא אוכל להעלים בדבר הטחניקום בנאומי, אינני רוצה לקבל על עצמי את האחריות. חפץ אני לעבוד בעד הענין ע”פ שיטה מעובדת ומסוימת, אבל בזאת בטוח אני כי אל המוסד הזה יתנו את ידם גם רבים מאלה שהיו רחוקים עד כה מא"י ומכל התלוי בארץ כרחוק מזרח ממערב.
מבקש אני אותך, ידידי היקר, שתשיב על מכתבי הקודמים בחשבון שאקבל תשובתך עד נסעי למינכן, היינו עד ט' ח"ד ועד בכלל.
והנני שלך באהבה
שמריה הלוי
נ.ב. הפועל הצעיר, שהוא כעת כלי מבטאו של ה“צעירים” שלנו, מתנפל כבר על הה“פ וביחוד על הד”ר נתן וישם גם אותי לשליחו (אפוסטול) של הה“פ, ההולך (כלומר, הה"פ) ומגרמן את א”י. חבל על הצעירים שאחזו בטכסיסי ה“בונד” מסיטרא אחרא.
העיקר שכחתי: בדבר מבטא “רעליגיאָן” איני יכול להסכים לדעתך בשום אופן. הדת היא מובן מוגבל ומסומן מכל צדדיו. יש לנו “אמונה” של ישעיהו ושל עמוס, וצדיק באמונתו יחיה, אבל אין לנו דת של נביאים כי אם של הרמ“א ושל הקצש”ע, ועלינו להיזהר ולהיזהר מפני מבטאים מסוכנים, לפי דעתי, כאלה. הד"ר נתן מוצא כי המבטא “יהדות” יותר מתאים לזה מה שחפץ להטעים, וטוב יהיה אם גם במוסקבה יסכימו להשינוי הקטן הזה. איני אומר חלילה כי נחוץ להילחם נגד הדת, אבל אין לנו לבחור במבטאים כאלה שירעישו את עולמנו אנו הקטן.
אל אחד העם
10.3.1908
לידידי היקר והעלה, שלום וברכה!
עוד טרם שקיבלתי את מכתבך מן 5 ח“ד נתקבלה טלגרמא ממוסקווא ע”ד אספת היורשים והאפוטרופסים, וכי הענין נגמר באופן רשמי ע"י החלטות האספה.
הד“ר נתן הנהו כעת בפפ”מ וישא שם נאום ע“ד העבודה בא”י. בטח ידבר גם ע"ד הטחניקום. מחר הוא שב הנה ונסע שנינו למינכן ועוד.
מר שיף מניו-יורק מתאכסן כעת בא“י. נתקבלה ממנו ידיעה כי חפץ הוא לדבר עם הד”ר נתן ע“ד העבודה בא”י, איך ובמה אפשר להיטיב את המצב הכללי. את פרטי נסיעתו איני יודע, אם נסע בתור תייר של “בדקר”, או בתור יהודי, אבל גם בנסיעה הזו לכשהיא לעצמה יכולים אנו לראות אות הזמן. פעמים רבות בלה את חדשי החורף במצרים וזו הפעם הראשונה שביקר גם את א"י.
מר וויסוצקי כותב במכתבו האחרון כי יבוא הנה לאספה הכללית של הה“פ, היינו ליום כ”ט ח"ד.
מרגיש אני בכלל כי “עת לעשות” הגיעה ובלבד שנוכל לכוון את השעה.
ע"ד הפרוגרמא של בית הספר התיכוני נדבר באריכות כשתבוא הנה.
אוכל להרגיעך, כי השפעתך אתה על מהלך הענין והתפתחותו תהיה רבה.
מה שנוגע להשאלה הדקה בדבר רליגיון ו“דת” חושב הד"ר נתן, כי נתקבל הנוסח “יודנטום” ולא “רליגיון”.
מאמרו של אברהמס קראתי וגם הד"ר נתן קרא אותו בשים לב. לו היו לנו כעת מעשים!
ושלום לך מאת ידידך
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם
שרלוטנבורג, 18.3.1908
לידידי הנעלה והיקר, שלום וברכה!
עם הד“ר נתן נפגשתי כמעט מדי יום ביומו. כל הזמן הזה היה טרוד באסיפת החומר, וחברי הוועד המפקח על ענייני בתי הספר של ההילפספראיין, הלא המה הפרופ' שפר והד”ר מיטוואָך עזרו על ידו. הפרוגרמה של בית הספר הבינוני על יד הטחניקום עובדה ע"י האדונים הנזכרים, אך, כמובן, יש עוד לשנות שמה איזו דברים הצריכים תיקון.
הד"ר נתן מטעים וחוזר ומטעים בדבר הקוראטריום ואמר לי, כי ממוסקבה לא כתבו לו מאומה בדבר זה. מצדי חושב אני כי במוסקבה יכלו למצוא פסול אך בי, מפני ציוניותי ולא בהאדונים האחרים שהציע ההילפספראיין, ובכן בטוח אני כי גם מצד השאלה הזו הכל על מקומו יבוא בשלום.
מחכה אני כבר לבואך, כי יש הרבה דברים שבע"פ שאי אפשר כמעט לאמרם בכתב.
למינכן לא נסענו, מפני שהפרופ' הראשי שבהטחניקום איננו כעת בביתו ונדחתה הנסיעה הזו עד ראשית אפריל, בעוד יומיים נסע לברוינשווייג וקאֶטהען, ונשוב ברלינה ביום כ“ה ח”ד.
הנני מבקשך, ידידי, כי תודיעני תומ"י בדיוק את שעת בואך וגם את שם התחנה כדי שאוכל לקבל את פניך על התחנה.
והנני שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם
שרלוטנבורג 20.3.1908
לידידי היקר והעלה, שלום וברכה!
היום קיבלתי מכתבך מן 18 ח“ז והנני להשיב עליו בלי דחוי. ממכתבי הקודם הנך יודע כבר, כי נסיעתנו למינכן נדחתה לע”ע וכי עד בואך הנה יעלה בידנו לבקר את הטחניקומים רק בברוינשווייג ובקאֶטהען. הד“ר נתן נוגע מדי פעם בפעם בשאלת הקוראטריום, והנני מרגיש, כי יש איזה שמץ דבר בשאלה הזו, והוא, הד”ר נתן, אינו מרהיב לגלות אותו לי בלי רמזים. גם לי יש למסור לך דברים אחדים, טרם שתתראה עם הד“ר נתן וה' וויסוצקי ומפני זה ביקשתיך, כי תודיעני את שעת בואך וגם את התחנה. עיינתי בה”מורה דרך" ומצאתי כי טוב יהיה אם תלך דרך פליסינגען. מלונדון תסע בערב שעה 8 ומחצה ותבוא ברלינה דרך אָבערהויזען והנובר בשעה 6 ומחצה בערב אל התחנה “Zoologischer Garten”. התחנה הזו קרובה היא אלי וגם בחרתי בעדך סמוך לה הוטל טוב. בעד חדר משלמים שמה מן חמש ועד שש מרקאות ליום, כמנהג בע“ב בינונים. גם בדבר הרופאים המומחים אוכל להיות לך לעיניים בברלין עצהיו”ט1.
ובכן הנני מבקשך כי תודיעני מפליסינגן גם בטלגרמא את שעת בואך ואקבל את פניך על התחנה. לאחדים החפצים לראותך פה אמרתי “למען השלום”, כי תבוא הנה רק בסוף ח"ז.
והנני שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, אודיסא
ברלין, 26 באפריל 1908
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
הד“ר נתן החליט לנסוע לראשונה לחיפה ורק אח”כ, אם יהיה צורך בדבר, גם לקושטא, מפני שקיבל מכתב מה' אפרים כהן, כי כך הוא המנהג בא“י: לראשונה פותחים את בית הספר ורק אחרי היפתחו מקבלים את הרשיון. במד”א2, בנוגע לבית ספר בינוני, אבל בנוגע לבית ספר גבוה מחוייבים ליטול לראשונה רשות מהממשלה המרכזית, ועל כל פנים נחוץ ראשית כל לפתור את שאלת המקום.
את מכתבו של מר א“כ הראה לי הד”ר נתן כדבר סוד ואין אני יכול לדבר ע“ד פרטי המכתב, אבל מהטון הכללי שבו הנני מחליט, כי מר א”כ מתעתד להיות המוציא והמביא גם בהמוסד החדש, מפני שלע“ע הוא היחידי השליט בכל מוסדות הה”פ בא“י. כמדומה לי היה בדעתך לכתוב למר א”כ בדרך רמז שידע, כי יש עוד שותפים להמוסד החדש, וכי ידע איך להתנהג, ומובטחני כי יבין גם רמז דק וישתמש בכשרונו הגדול להסתגל להסביבה.
מר מוזר מתאכסן כעת ביפו, ובקרוב יגשו לבנין הבית בעד הגימנסיה העברית, כך מודיעים לי מיפו. והנני שמח מאוד, כי גם הגימנסיה תתבסס במידה ידועה. גם את הד“ר נתן ביקשתי לפני נסעו, כי יסתכל עוד הפעם אל הליכות הגימנסיה, כלומר אל הרוח השליט בתוכה ולא ישען על השקפתם של אחרים. ומאמין אנכי, כי רק אם לא תהיה התחרות מגונה בין העומדים בראש המוסדות השונים בא”י, אפשר יהיה להוציא תועלת רבה גם מהגימנסיה בעד הטחניקום בענין הכנת חומר של תלמידים.
מאוד אצטער אם לא תעבור דרך ברלין על דרכך ללונדון, ואני איני יודע דרך אחרת מפט"ב ללונדון.
מבין אני, עד כמה קשה פרידתך לידידינו האודיסאים. במידה של זעיר אנפין ראיתי מחזה כזה במקומות שונים: אדם אחד עוזב את המקום ובטל המרכז. האודיסאים מרגישים כי הנקודה המרכזית ניטלה מהם.
איך החלטת בדבר בני ביתך? האומר אתה לייסד בית בלונדון או בחיפה?
שבע רצון אני, כי האודיסאים אינם מתרעמים וכי הבינו שלא הכניסו לשאלת “הגבאות” איזו פניות צדדיות.
אך זה סידרתי את הביבליתיקה שלי ובעוד ימים אחדים אקרב לעבודה. מידידנו ר' שמעון [דובנוב] קבלתי הזמנה סתמית, וצריך אני עוד לברר את הענין באיזה מקצוע להשתתף. לידידנו קלויזנר אשיב ג"כ בעוד ימים אחדים על שאלתו, ותשובתי תהיה חיובית.
ושלום לך ולביתך, וביחוד אמור בשמי שלום לאחותך אסתר.
והנני שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 4 ביוני 1908
לידידי היקר והנעלה, שלום!
ההעתק של ה“שטיפטסאורקונדע” נשלח לך בטעות למוסקבה. היום שולחים לך העתק אחר ללונדון.
הד“ר נתן ישוב מנסיעתו בעוד ימים אחדים. כפי הנראה ממכתביו מחיפה פעלו עליו המכשולים הראשונים שפגש על דרכו רושם בלתי נעים. כעת מתמהמה הוא בקוסטנטינופול, ששמה יתראה עם הציר הגרמני. בתור “מערבי” אינו יודע הד”ר נתן, כי א“י היא מהג' דברים שבאים ע”י יסורים. ה“ירושלמים” בטח ינסו להשתמש בהמקרה הזה ולהטות את כף המאזנים כלפי ירושלים, ומר אפרים כהן בוודאי לא יתנגד לזה… אבל, לפי דעתי, לא זוהי השאלה העיקרית העומדת כעת על הפרק. החברה כי“ח הגרמנית תשתדל עד שידה מגעת לחתור בסתר או בגלוי תחת קיומו של הה”פ, שחשוד הוא כעת ב“ציוניות” מסותרת, ואנחנו הלא יודעים את טבעם של אנ"ש. מתחילה הם תוקעין ומריעין על כל “התחלה”, וכעבור ההתלהבות הראשונה הם מתרשלים בעבודתם.
ביום א' הבא הנני נוסע לאספת הציונים הגרמנים בברסלוי. גם אותי כיבדו ב“נאום” ע“ד העבודה הקולטורית בא”י. אמנם הפעם לא אנאם כל נאום, כי אם אקח דברים עם אחדים מטובי הציונים ואתייעץ עמהם איך לסדר את העבודה פה. אחרי האספה אכתוב לך בפרוטרוט גם בדבר תוצאות נסיעתו של הד"ר נתן, מפני שבמכתביו יש איזו רמזים לאינטריגות ואיני יודע מאיזה צד.
כתובתו של הד“ר ש”ב היא: Charlottenburg, Pestallozzi Str. 104. אשתדל לבקרו במעונו ואמסור לו את דבריך.
בסוף השבוע הבא, אחרי שובי מברסלוי, אכתוב לך שנית והיה שלום כחפץ ידידך
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם
ברלין, 11 ביוני 1908
לידידי היקר והנעלה, שלום!
הד"ר נתן שב אתמול מנסיעתו והיום התראיתי עמו. הוא ביקשני לדרוש בשלומך בשמו ולבקש ממך סליחה שאינו כותב לך היום בעצמו, מפני שעייף ויגע הוא מעמל הדרך ועבודה מרובה עמוסה עליו.
על אודות מצב הענין בכללו אין לי צורך לכתוב לך, יען שבעוד יום או יומיים תקבל הרצאה מפורטת מאת הד“ר נתן. הוא אסף חומר רב בחיפה, יפו וירושלים ובא לידי מסקנא, כי חיפה היא המקום היותר מסוגל בעד הטחניקום ומבקש הוא את חברי הקוראטריום כי יסכימו גם הם לדעתו. אם כן, כפי הנראה, לא יבוא כל שינוי במה שנוגע לשאלת המקום. גם המעצורים שמצא על דרכו וקושי הקניה לא פעלו עליו כל רושם. אדרבא, הוא מלא תקווה, כי גם הקניה תיגמר בכי טוב. אוירא דא”י, כידוע, מחכים, ובמשך שבתו שמה למד לדעת, כי אין א"י כשאר הארצות, וכי לוא היתה כשאר הארצות לענייני קניית אחוזות, כי אז אולי לא היה שם כבר כל מקום לקניה ולרכישה.
היום נתקבלה טלגרמא מאת האד' וויסוצקי, כי בשבוע הבא יהיה בברלין. אל נכון יודע גם אתה מנסיעתו לחו“ל. אפשר שהד”ר נתן יקרא בסוף החודש לאספת הקוראטריום אם רק יהיה צורך באספה כזו. לפי דעתי אני נחוץ לעבד תכנית ע"ד הפרופוגנדא ולגשת אל העבודה.
הייתי בברעסלו. האספה פעלה עלי רושם מעורב. מצד אחד מתנוולת הציוניות, פנה הדרה, פנה זיוה, ואנשי המעשה שבנו נתנו לה חותם של חול. אבל מצד שני רואה אני, כי יש כר נרחב לעבוד בין הדור הצעיר, וכי מסוגל הוא להבין את הציוניות בהסברה אחרת לגמרי. התראיתי עם אחדים מהציונים שהם מאנ“ש ודיברתי עמם ע”ד הטחניקום. כולם מוכנים לעבוד בעד הענין הזה עד שידם מגעת ויש מהם גם בעלי יכולת.
הפרופ' וורבורג מסר לי בשם הא' דוד וואלפסאן, כי הוועד של הק“ק מוכן לתת את האחוזה בעד בנין הטחניקום, כלומר את מחיר האחוזה, במתנה. דיברתי ע”ד זה גם עם הד“ר נתן, ושנינו מצאנו, כי נחוץ לראשונה לקנות את האחוזה ורק אח”כ נבוא בדברים עם מנהלי הק"ק.
בין כך וכך אני יושב ומחכה לעבודה. הייתי רוצה שבמשך שנתיים ימים מהיום יעמוד כבר הטחניקום על תלו. אולי תמלא עוד תקוותי. הד“ר נתן מלא עוז ואנרגיה. א”י בכללה השפיעה עליו לטובה, וכמדומה לי שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה או יבוא לשמה במירוץ הימים.
כשאתראה עם מר וויסוצקי אכתוב לך שנית.
היה שלום כחפץ ידידך
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
12 ביוני 1908
לידידי היקר והעלה, שלום!
אתמול, כאשר התראיתי עם הד“ר נתן, הראה לי את הרצאתו ולא היה בה כל זכר אודות קניית האחוזה על שם אפרים כהן ודוד ילין. אינני מטיל חלילה ספק ביושר לבם של האדונים האלה, אך בטוח אני כי העובדא הזו תפעל רושם בלתי נעים ביחוד בא”י וג“כ בחו”ל. מה שנוגע לאפרים כהן מתאוננים כבר בני א“י על שלטונו הבלתי מוגבל ועל עמדו בראש כל המוסדות העומדים תחת חסותו של הה”פ ועל שפכו את רוחו על המוסדות האלה מבלי להתפשר כלל עם השקפותיהם של עוזריו. כן הוא ג“כ דן יחידי ושליט יחידי בכל השאלות הנוגעות ל”מדרש אברבנל" ועוד ועוד. גם המורה אוירבך וידידנו בן-ציון אינם שבעים רצון כלל משיטתו ואל נכון כתבו גם לך. זאת ועוד שנית. בשאלת קניית קרקעות בא“י נחוץ להזהר מכל עקשות פה. חובבי ציון, הציונים והקרן הלאומית קנו את אחוזותיהם על שם אנשים העומדים למעלה מכל ביקורת בשאלת הרכוש. ולפי עניות דעתי אין לנו לבטל את המנהג הזה, וביחוד בעת שמנהלי הקה”ל הביעו את רצונם לתת את האחוזה במתנה בעד הטחניקום. מלבד זאת איני מוצא כל יתרון כי תקנה האחוזה על שם מר אפרים כהן, מפני שזה האחרון איננו אפילו נתין גרמניא כי אם אחד מאלה התלויים באויר ונמצאים רק תחת חסותו של איזה קונסול. מר אפרים כהן, כאשר אמר לי בעצמו, הנהו רק “Schutzjude”, של הקונסול הגרמני, ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתם. מצדי הייתי מציע כי יקנו את האחוזה על שם האנשים האלה: דשמס סימון, פ. נתן, הפרופ' ווארבורג והאדון קן (הוא חותם דוקא בק') מהאַג. השנים האחרונים יש להם כבר אחוזות בא“י על שמם ונחשבים המה לתושבי הארץ. כמובן יתנו האדונים הנזכרים מצדם ערובה נאמנה להקוראטריום, כדי שלא יבוא חלילה במשך השנים לידי איזה סכסוך. הקונים צריכים להיות לא רק בעלי יושר, כי אם גם בעלי הון, ידועים ומפורסמים גם מצד עושרם. באופן כזה מקווה אני, כי גם מנהלי הקה”ל ימלאו את הבטחתם ולא יהיה צורך להוציא תיכף את שליש הכסף מנדבתם של יורשי ה' ק“ז וויסוצקי ז”ל לקניית האחוזה.
בטוח אני, כי אתה ידידי תוכל להציע את זאת בתור עצה טובה ואני אמלא אחרי דבריך ובטוח אני עוד כי עצתך תהיה המכריעה.
לתשובתך הנני מחכה ועד שלא יגיעו לי דבריך לא אגע בהשאלה הזו.
ושלום לך מאת ידידך
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם
ברלין, 20 ביוני 1908
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
אחזיק בשיטתך ואשיב על שאלותיך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
חשדותי ע“ד נטיית ד”ר נתן לירושלים לא נתקיימה במלואה, אבל נתקיימה במקצת. הד"ר נתן אמר לי בפירוש, כי יש טעמים רבים המכריעים את הכף כלפי ירושלים, בכל זאת נותן הוא את הבכורה לחיפה, אם אך יוסרו המכשולים והקניה תבוא לידי גמר.
בדבר נאומי בברסלא עמדתי בדיבורי ג“כ במקצת, נאמתי רק נאום קצר, כפי שתמצא אותו אל נכון בהוועלט בגליון הבא. ונאמתי רק בשביל הפנים החדשות של הצעירים שהשתתפו במספר הגון באספה. לא יכולתי לראות איך מלעיטים אותם בקש ובגבבא ואז החלטנו, אני ופייוויל להכניס מעט לחלוחית אל האויר היבש של האספה. אולי עסקנו רק ב”ניסוך המים" – אבל גם זו לטובה. בכלל הרגשנו, כי יש איזה צמא לדבר ה', והציוניות הרשמית מתרחקת מכל דבר שאיננו “עובר לסוחר”, ובמקום שאין איש השתדלנו לפי כוחנו. אם עלתה בידנו למלא את החסר – זוהי שאלה אחרת ולא לנו תשובתה.
ועתה ע“ד הקניה. קראתי את מכתבך להד”ר נתן, ושמחתי כי הסכמת לדעתי והנה במה שנוגע להקניה הראשית הסכים גם הד“ר נתן לדעתנו, אבל יש חלק אחד מהאחוזה והוא שייך לנתין טורקיה, ואת הנחלה הזו אי אפשר להעביר אלא על שם נתין טורקיה שני, והד”ר נתן מוצא כי קשה יהיה למצוא איש אחר שיש לסמוך עליו מלבד יעלין. את שמו הסיר הד"ר נ. מעל הקניה ונשאר לע"ע רק דשמס סימון. אמנם חושב אני כי עד שתבוא הקניה לידי גמר אפשר יהיה לצרף לסימון עוד מי מאלה שנציע אנחנו.
בעל האחוזה, האקים (אם לא יטעני זכרוני) הוא נתין אנגליה, ושטר מכירה מאושר ע“י הקונסול האנגלי והגרמני – חושב אני – מספיק בענין זה. הד”ר נתן חושב, כי במשך הזמן יעלה בידו לקבל גם קושן מאושר מקונסט'.
ביקש אותי הד“ר נתן להוסיף עוד על דבריו במכתבו האחרון, כי אי אפשר להביא ראיה מקנייתו של פאליאק בנוגע למחיר האדמה, מפני שבעד הטחניקום נחוצה אדמה אחרת לגמרי, אדמת אבנים וג”כ לא כל כך רחוק מהעיר, וכמובן עולה המחיר על אדמה כזו במידה הגונה. לכשאני לעצמי חושב אני, כי כל מה שנקנה בקולי קולות עולה בדמים מרובים, ונסיעתו של הד“ר עצמה גרמה לעליית המחיר, אבל מצד השני חושב אני כי ההפסד יוצא בשכר האנרגיה של הד”ר נתן המפליאה אותי באמת.
מר ד' וויסוצקי בא לברלין כבר ביום ב' העבר. התראיתי אתו רק פעם אחת, אל נכון אתראה עמו עוד פעם לפני נסיעתו. בינתיים היה מר צייטלין בפריס וכפי הנראה פעלו עליו אדוני כי“ח והשפיעו על דעתו. כך ניכר מדברי מר וויסוצקי. אם קנאת החברות המתחרות אשה ברעותה תביא טובה להחנוך בא”י, לא נתאונן על זה, לו יכולתי רק להאמין כי יהפוך הכושי עורו ומנהלי כי“ח את שיטת החינוך שלהם בארצות המזרח בכלל ובא”י בפרט.
ועתה ע“ד הק”ק. אמת שאין לה רשות להרים נדבות, אבל פחדנותך היתירה שהטחניקום יימצא או יכול להימצא ע“י הנדבה הזו תחת השפעתו של הקונגרס הציוני אין לה כל יסוד. הק”ק היא בריה בפני עצמה ועומדת ברשות עצמה. האחוזה תישאר על שם אחד או שניים או יותר מחברי הקוראטריום ותינתן במתנה גמורה שלא על מנת להחזיר למשך תשעים ותשע שנה בעד הטחניקום. אמנם עוד חזון למועד ואוכל להודיעך דבר ברור רק אחרי שיתאסף ה“קונגרס הקטן” בי"ב אוגוסט הבא.
ע“ד השינוי בחיי פייוויל שלנו, או יותר נכון במצבו, נגעתי רק כלאחר יד במכתבי לווייצמאן. כל שום ירושה הגונה לא נפלה בחלקו וגם לא זכה בשום גורל, אבל קיבל משרה טובה מאוד, לפי רוחו בבית מסחר גדול של הוצאת ספרים, ומלא תקווה הוא כי יעלה בידו לעשות דבר מה גם בעד ספרות היהדות. מצבו איתן כעת ויכול לעבוד גם את עבודתו הציונית מתוך שמחה והרחבת הלב. אני, בדעתי את כל יסורי הנפש של פייוויל בקלן והאבקו פה עם שאלת המזונות הקשה כקריעת ים סוף, שמחתי עד למאוד לרגל השינוי ולא כתבתי בפרטיות, מפני שהייתי בטוח כי פייוויל הודיע כבר [ע”י זה] בעצמו את ידידנו ווייצמאן.
ומהיכא דאתי לידי שאלת המזונות אימא בה מילתא. מצבי, שבלתי הוברר כל צרכו עד היום, מעיק עלי עד למאד והוכרחתי מפני הדחק לנגוע בשאלה הזו ולקחת דברים עם הד“ר נתן. כמובן נכון הוא בכל לבו לסבב את פני הדבר (קיילעכדיגמאכן) על הצד היותר טוב. ובאמת מכיר הוא כי העבודה בדבר הטחניקום אינה יכולה להעשות ע”י מעשים מתנדבים בלבד בשעה שלא יום ולא לילה, בין מנחה ומעריב. והלא תבין, יקירי, מעצמך, עד כמה קשה היה לי להודות, כי לפי מצבי כעת אין פשוט ביכולתי להימנות על המתנדבים בעם, מפני שאין לי עבודה קבועה אחרת. בעוד חדשים אחדים אסע לאמריקא, ונעלה הוא מעל כל ספק כי אעשה שם חיל, אבל חפץ אני “לקרוא את התינוק בשמו” ושלא אהיה מהתלויים ועומדים. הוצאות הנסיעה וההוצאות באמריקא גופא תהיינה חלות כמובן על חשבון הקופה של הקוראטריום, או על חשבון הכסף שיתאסף. אחרת היא רק השאלה בדבר משכורתי אני, והסכמתי כי יפנה הד"ר לעצתך, ועליך, ידידי, מוטל כעת חוב בלתי נעים לחוות את דעתך בשאלה הזו.
דיברתי עם פייוויל ועם מוצקין, התייעצתי עמהם. הראשון מוצא, כי יש לי זכות לבקש משכורת הגונה שתספיק להוצאות ביתי פה בברלין למשך שנה או שנתיים עד שתהיה האפשרות לתת לי משרה בבית הספר על יד הטחניקום. האחרון, וגם אני נוטה לדעתו, מוצא, כי נכון לצמצם מעט ולבקש משכורת מן השבעה עד שמונה אלף מרק, כלומר משכורת המספיקה לחיי משפחה פה בברלין כמנהג בעלי בתים בינוניים ואולי עוד מעט פחות מבינונים. אם יהיה לי בסיס אוכל לקוות כי אמצא משען גם בעבודה ספרותית.
עוד דיברתי עם הד“ר נתן. אמריקא היא ארץ רחבת ידיים, ובפרטים אחדים היא עוד קרקע-בתולה ויוכל היות כי נחוץ יהיה לשלוח שמה עוד אגיטטר, והסכים לזה. בדבר האגטציה פה וברוסיא עלינו לחכות עוד זמן מה. ה”גדולים" שלנו מתפזרים בחדשי הקיץ לכל עבר ומתאספים רק באסיף. לפי חשבוני יוכלו לאסוף בגרמניא על נקלה 100,000 מרק, וסכום כזה ג“כ על נקלה ברוסיא, ומה שנוגע לאמריקא הכל תלוי במזלנו. ואם רק ישתנה המצב שמה והמשבר יעבור, כפי שיש לקוות, חושב אני לאסוף שמה במשך חדשי החורף לכה”פ 100,0000 דולר. הסכום הזה יספיק לע"ע לכלכל את בית הספר הבינוני, כלומר שהקרן תהיה קיימת ושהמוסד יהנה רק מן הפירות.
הד"ר נתן חושב כי בעוד חדשים שניים או שלושה יהיה נחוץ לקרוא לאספה את חברי הקוראטריום ולסדר את העבודה ולפתור את כל השאלות העומדות על הפרק.
גם מר וויסוצקי נגע בשאלת עבודתי אני, מבלי כל גרם מצדי, אבל אני השתמטתי לע"ע מתשובה ברורה, אולי יגע בהשאלה הזו שנית, ואז איני חושב לנכון לכסות ממנו את השקפתי בענין זה.
הלאיתיך במכתבי זה, וביחוד בחלקו האחרון, אבל הרגשתי את עצמי מחוייב להודיעך מכל זה, ומחכה לעצתך, כי ממנה לא אסור ימין ושמאל.
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 6 באוגוסט 1908
לידידי היקר והנעלה, שלום רב!
עמדתי מכתוב עת ממושכה לא מחסרון חומר ולא מעצלות חלילה, כי אם מפני שחפצתי לחכות עד שיתברר לי לעצמי היחס של עולמנו היהודי למוסדנו החדש. עתה הנני רואה בעליל, כי השקפתי מתאמתת, וכי אם רק נעבוד ב“חשק”, יעלה בידנו בלי שום ספק לברוא בית ספר גבוה בא“י, שיהיה באמת לגאון ולתפארת למייסדיו ולכל בית ישראל. במשך שני החדשים האחרונים אספתי חומר רב. כתבתי לרבים מידידי שאינם ציונים ברוסיה. רבים מהם פגשתי פה בברלין, וראה זה מצאתי: כולם בפה אחד מביעים את רצונם להשתתף במוסד הזה, אם רק יהיו מעוררים. יוצאים מן הכלל המה הפטרבורגים, המלאים קנאה ורואים במפעלנו מעין תחרות לעבודתם הפוליטית כביכול. בשבוע העבר הייתי ברייכנהל והתראיתי שמה עם ידידי מר משה כרפס, וכנדיב אמתי התחייב לתת לע”ע סך חמשת אלפים רו“כ, והיום קיבלתי ממנו מכתב תודה בעד זה שאני הייתי המעורר. הראיתי את המכתב לד”ר נתן ולמר וויסוצקי ושמחו מאוד על האופן, איך מנדבים. עוד אחד ממכירי, ג"כ בלתי ציוני, הבטיח לנדב 5000, אבל אחכה עד שינדב.
גם מד"ר מגנס קיבלתי מכתב משמח עד למאוד. מר שיף כפי הנראה חפץ להשתתף במוסדנו באופן הגון, אך חושש הוא שלא יהיה המוסד “גרמני” יותר מדי. ומבטיח הוא את השתתפותו, אם אך נתן להמוסד חותם עברי דוקא בלי כל תערובת. מחר אדבר עם נתן. זה האחרון מתקרב לעולמנו אנו אם גם בפסיעות קטנות, אבל בבטחה. גם פרידנוולד כותב, כי הפעם אעשה חיל באמריקא, אך נחוץ לחכות עד עבור הבחירות באמריקא. אם כן אוכל להיכבד ולשבת פה עד ראשית שנת 1909.
ופה הנני מתקשה. התראיתי פה עם “נשיא הציונים” בדרכו מפט“ב והוא מסר לי בשם ידידינו הפטרבורגים והווילנאים, כי נחוץ לי לשוב לזמן מה לרוסיא ולקבל עלי את העונש של “ישיבה בסוכה”. היום התראיתי עם מר סליאָסברג והוא הבטיח, כי ישתדל שלא יימשך הענין יותר מדי, וכן כותב לי גם מכירנו מר ווייסנברג מפט”ב. מלבד זה מוצאים הציונים, כי גם בעד מוסדנו אוכל לפעול הרבה אם רק אהיה ברוסיא. מצדי הנני נכון לבלי להיות יוצא מן הכלל, אבל דא עקא, כי גיסי מר כהנהיים (הוא כעת בקרלסבד ובמהרה יבקרנו בברלין) מתנגד להצעתי זו בכל כוחו. אולי אשפיע עליו ויסכים גם הוא לזה. אסיר תודות אהיה לך עד למאוד אם תכבדני בחוות דעתך אתה בשאלה הזו.
את מכתבך להד“ר נתן בדבר ענייני הפרטי, הראה לי הד”ר נתן, אבל כפי הנראה, מצא מקור אחר לע“ע מבלי לנגוע בכספי הקוראטריום. אל נכון יקרא הד”ר נתן לאספת הקוראטריום באמצע ספטמבר ונדבר על זה באריכות.
ובין כה וכה, וטורקיה התעוררה לחיים חדשים. הד"ר כהן-ברנשטיין היה פה, ולפי דעתו יפעול השינוי על הישוב החדש אך לטובה.
הד“ר יעקבזון מביירות ג”כ היה פה. הוא יעמוד בראש הבנק בקנסטנטינופל, ומי יבוא במקומו לבירות אינו יודע עוד.
מקלן אכתוב לך, אם אך יהיה אודות מה לכתוב, אך אתה ידידי, בל תחכה והשיבני תיכף, ביחוד בדבר קבלת העונש.
העיקר שכחתי. מר ד. וואלפסון הגיד לי בפירוש כי הק“ק נוסדה אך למטרות כאלה, לתת את הנחלה בעד מוסדות לאומים, וכי שלטון הק”ק לא יתנה שום תנאים עם הקוראטריום, רק ינדב את הנחלה לעולמי עד, ולא רק בעד הטחניקום כי אם גם בעד הגימנסיה העברית. אם יש לך מה להעיר על זה כתוב לי לקלן.
והנני שלך באהבה רבה,
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
קלן, 14 באוגוסט 1908
לידידי היקר והנעלה, שלום רב!
לא חשבתי, כי השתתפותי בישיבות הקונפרנץ תבלע את כל עתי פה בקלן, ומפני זה הבטחתי לכתוב לך באריכות. למרות חפצי לא יכולתי לעמוד בהבטחתי, וגם כעת מוכרח אני לכתוב בין גברא לגברא, כלומר בין נואם לנואם. היום קיבלה אספת הק“ק בדעה אחת את ההחלטה לתת את הנחלה בעד הטחניקום, במתנה ובהתאמה לתקנות הק”ק. ע“פ התקנות האלה אין להק”ק הרשות לתת במתנה גמורה איזו מנחלותיה, כי אם במתנה על מנת להחזיר אחרי תשעים ותשע שנים ובתנאי כפול, כי אם המוסד יהיה קיים אז, אז יש לו הרשות להישאר על נחלתו עוד תשעים ותשע שנה. זאת ועוד אחרת. הק"ק תקבל גם רבית קטנה (2%) ממחיר הנחלה, אבל להדירקטריום יש הרשות לנדב מדי שנה בשנה את הרבית בעד המוסד הקיים על הנחלה הזו.
הד“ר נתן הביע את דעתו, כי יהיה שבע רצון אם גם נחוץ יהיה לשלם את הרבית, אבל בטוח אני, כי הק”ק תוותר על זכותה. בכלל שמחני מאוד היחס של הציונים אל מוסדנו. החלטת הקרן הקימת נתקבלה בשמחה רבה. כן החליטו לתת את הנחלה גם בעד הגימנסיה העברית ביפו ומר מוזר הבטיח מצדו לבלי לקמץ בהוצאות הבנין.
עוד אחת החליטה האספה: לייסד פונד-פלשתינאי-קולטורי, לא לשם מוסד ידוע, כי אם לעזור להתפתחותם של כל המוסדות הקולטוריים הקיימים והעומדים להיווסד בא“י, יהיו תחת חסותה של האורגניזציה הציונית, של הה”פ או של אורגניזציות אחרות. כמדומה לי שהפעם תצא המחשבה הרצויה הזו מן הכוח אל הפועל.
עייף אני ויגע מהימים בלי אכילה ומהלילות בלי שינה ויותר מכולם מהוויכוחים הארוכים ומנסוך המים, ובכן הנני מקצר הפעם.
והנני שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם
ברלין, 22 באוגוסט 1908
לידידי היקר והעלה, שלום וברכה!
אחרי שובי מקלן לא מצאתי את הד“ר נתן בברלין, והוא שב לביתו אך לפני ימים אחדים. התראיתי עמו ודיברתי עמדו באריכות אודות תוכן מכתבך האחרון. גם הוא מוצא כי נחוץ היה לזרז את הענין אבל אין לאל ידו, אחרי שהקניה עוד לא נגמרה, והדבר מסור בידי א. כהן ומר ספיר. מר גולדברג (הבכור) אמר לי, כי לא [לוּ?] מסרו את הקניה ל”גאולה" היה מן האפשר לגמור אותה זה כבר. אבל מה שעשוי עשוי. בכלל, בפניך, יקירי, הנני מודה, כי אינני רואה אותה האקטיביות שקיוויתי לה מראש בכל הענין, והנני מחכה לאספת הקוראטריום, שכפי הנראה תהיה בראשית אוקטובר.
בדבר מתנת הק“ק כבר ידוע לך גם מהעתונים. החליטו לתת את הקרקע למשך צ”ט שנה, ואת הרבית בתור סטיפנדיום להחזקת התלמידים. יש גם עוד איזו תנאים שבע“פ, ומסרתים להד”ר נתן, ומובטחני שלא יהיו לעיכובא כלל, כי קלי ערך המה, ונשפוט עליהם בישיבתנו.
בין כך וכך והחלו כבר לטפל בספרותנו בדבר הטחניקום. מר “ציוני” מלוד מתנפל, ומר חרמוני מירושלים – שרלוטנבורג דן אותנו לכף זכות. ועד כמה שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ומגבבים רק דברים בעלמא יעידו דבר “ציוני” ב“העולם” ל“ב, בחשבו, כי נדבת בית וויסוצקי היתה מוקדשת מעיקרה לייסוד בית ספר גבוה בא”י, וכי אנחנו גזלנו פשוט את קופת “חיבת ציון”. איני יודע אם כדאי להשיב על המאמרים האלה, – ובטח יבואו עוד אחרים אחריהם, – בכובד ראש כראוי, או מוטב לנקוט בכלל “אל תשיב”.
הידוע לך דבר מה אודות האספה הרבתי השניה שתהיה בחודש ספטמבר בברלין? בה תשתתפנה אורגניזציות רבות, ושאלת יישוב א“י תעלה על השולחן לפני גבוהינו. התנאים החדשים שנבראו בארץ מסוגלים המה להפוך רבים מה”מתנגדים" ל“חסידים”, אבל חסר לנו ה“רבי”.
והנני שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
1 בספטמבר 1908
ידידי הנעלה והיקר!
קיבלתי מכתביך הפתוח והסגור, אך לא עלתה בידי להשיב עליהם עד כה. אורחים רבים באו עלי בבת אחת וחומסים את כל שעותי הפנויות מן הבוקר עד הערב ועד בכלל. בינתיים הגיעתך אל נכון הידיעה מההילפספראיין ע"ד קניית חלק האחוזה בחיפה בשעה מוצלחת. יש לקוות, כי גם החלק השני יעבור במהרה לידנו, וזה יקרב, כמדומה לי, גם את ישיבת הקוראטריום.
אודות האספה החשאית שלנו בקלן אין לי יקירי לאמר דבר מה. עסקו בבקורת וב“כבוס הבגדים הצואים”. כולנו מצטערים על העדר אנשים לא רק בתוך האורגניזציה הציונית. העולם היהודי שלנו הוא רק אבק של לאום, אינו מבין, אינו רוצה ואינו יכול להשתמש בשעת הכושר, ומה יחם לנו, אם עתידים גדולינו לתת את הדין! לפני מי? לפני עמם – והלא אין תובע, אין גואל ואין פודה. השעה ההווית היא באמת הרת עולם והיינו יכולים לקנות את עולמנו – אבל הלב מתפוצץ וכוח אין אפילו לצעוק.
דיברתי באריכות עם הד“ר נתן. בארתי לו, כי עת לעשות היא ואין משגיחין בשעה כזו בהתפרדות לחברות ולאגודות, וכי גם החלש מחוייב לאמר גבור אני. הד”ר נתן חושב כי נחוץ לחכות, עד שיתברר המצב די צרכו, ואז אולי ימשוך כעת המזרח את נדיבינו אליו…
בהסימפליצימוס ראיתי קריקטורא עמוקה ע"ד המצב בטורקיא. הסריסים עומדים על שער ההרמון, מציצים מבין החרכים אל היפה-פיות, וראש הסריסים קורא באנחה:
כמדומה לי ששותפים אנחנו להסריסים האלה!
לא התאוננתי במכתבי על חוסר האובייקטיביות, כי אם על חוסר ה“אקטיביות” בענייננו. העבודה מתנהלת בכבדות, לא עובדה עוד אפילו תכנית העבודה, וחבל על הימים ההולכים לאיבוד. לאמריקא כתבתי ודיברתי רתת, כי תולים הם את הצלחת ענייננו בשינוי המצב לטובה. כתבתי להם, כי כוח גברא חסר להם ודוחים את העבודה מפני זה מזמן לזמן ומשנה לשנה. החיים באמריקא לא השתתקו ובני אדם פרים ורבים, אוכלים שותים ומתקשטים, ורק כשנוגע הדבר לאחת משאלותינו הלאומיות מבקשים תירוצים ואמתלאות. חפץ אני לקוות, כי דברי יעשו עליהם רושם הפעם, וכי יגשו אל העבודה ויזמינו אותי לבוא אליהם תיכף אחר חג האסיף. ואם לא, יוכל היות כי אשתמש בעת הפנויה ואלך לע“ע לרוסיה. לע”ע אין לי עוד החלטה קבועה בשאלה הזו. הכל תלוי באמריקא.
ע“ד האספה הרבתי שתהיה פה בקרוב דעתי כדעתך, איני מקווה ממנה אפילו קטנות, ובכל זאת אשתתף בה. אולי יעלה בידי לאמר לה”אדונים" מעט מן האמת המרה.
כתבתי לקלן ע“ד גליון ל”ב, ומיד כשאקבלו אשלחו לך בצירוף ה“קיצור שולחן ערוך” של הציוניות. האכסמפלר שייך לי והנני נותן אותו לך במתנה גמורה על מנת שלא להחזיר.
והנני שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
8 בספטמבר 1908
ידידי הנעלה והיקר!
את גליון ל"ב קיבלתי אך היום ואשלחהו לך יחד עם השולחן ערוך הציוני, וסלח לי על אשר אחרתי עד כה.
אל נכון קיבלת כבר הידיעה מהד"ר נתן, כי הקניה נגמרה כולה בכי טוב, ומן הנחוץ כעת לקרב את אספת הקוראטריום, כי חבל על הימים החדשים ההולכים לאיבוד. כתבתי גם למר וויסוצקי וביקשתי גם אותו כי ימהר את בואו הנה ונקרב אל העבודה האמיתית.
האספה שתהיה פה ביום כ' ספטמבר, יוכל היות, כי תהיינה לה תוצאות נכבדות בנוגע לעבודה ממשית בא“י. הד”ר נוסיג מלא הפעם תקוות טובות תודות להרוחות המנשבים בשאלת המזרח, שנהפך בן לילה לארץ חמדה. נחכה ונראה.
מאמריקא לא קיבלתי עוד תשובה על שאלתי בדבר נסיעתי להתם, אך מקווה אני, כי עד אספת הקוראטריום תתברר גם השאלה הזו, ואם יחליטו, כי אפשר לגשת אל העבודה, מיד, אדחה, כמובן, את שובי לרוסיא לזמן בלתי מוגבל, ואם יעמדו בקשיותם ויזמינו אותי אך לראשית שנת 1909, אראה איך להחליט.
לתשובתך אחכה והנני שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
22 בספטמבר 1908
ידידי היקר והנעלה!
עת ממושכה לא כתבתי לך, מפני ששאלות רבות עמדו על הפרק, ואני חיכיתי לפתרונן מיום ליום. השאלות טרם נפתרו, ולחכות עוד איני רוצה.
מיד כשנגמרה הקניה דיברתי עם הד“ר נתן ושנינו באנו להחלטה אחת, כי נחוץ לקרוא בלי כל דיחוי לאסיפת הקוראטריום, ואכתוב לך וגם למר וויסוצקי את בקשתנו לזרז את האספה. ואמנם קיבלתי תשובה טלגרפית ממר וויסוצקי, כי ימהר את בואו הנה, הוא וגיסו צייטלין. רבות דיברנו והתייעצנו יחד עם הד”ר נתן ובאנו לידי מסקנא, כי כעת תהיה האספה מעט מוקדמת, כי נחוץ לגשת אל העבודה, כלומר לעבד את תכנית הבית, לכל הפחות בעד בית הספר התיכוני, וכדי שלא יהיה קשה, לקרוא לאספת הקור' אחרי החג הגידו האדונים וויסוצקי וצייטלין כי נותנים הם לך יפוי כוח, שפיך יהיה כפיהם בכל השאלות הנוגעות למוסדנו.
גם ר' אברהם אליהו [לוברסקי] שלנו היה פה ובילינו נשף אחד עם האורחים. כמדומה לי, שמעתה גם מר צייטלין יהיה מסור לענייננו, שרבות דיברנו על ערכו בהווה ובעתיד.
בינתיים נתקבל גם מכתב משמח מאת ה' שיף, שבו הוא מבטיח בפה מלא את השתתפותו בשכלול המוסד. איני יודע עוד, עד כמה תגיע השתתפותו זו, אבל בכל אופן תקל את עבודתי באמריקא.
חשבתי, כי גם מר לעווין עפשטיין שלנו יבוא הנה לאספת “קרואי השם” וחפצתי להתייעץ עמו ע"ד זמן הנסיעה לאמריקא, אבל, כך כותב לי ר' אברהם אליהו, הוא קצת קשה ואינו יכול לעזוב את האמבורג, ומאמריקא לא קיבלתי עוד שום תשובה. ובכן לא נקבע עוד זמן הנסיעה, ואני מחכה לבירורו.
ר' אברהם אליהו בא הנה “מתנפח עלי” כדרכו תמיד, ורק אחרי חילוף דברים בינינו סרה ממנו רוח ה“ברוגז” ונהפך מפסימיסט לאופטימיסט גמור, גם כן כדרכו.
לפי דעתי אני צריכה להיפתר ראשית כל שאלת הפרופגנדה באמריקא ברוסיא ובאשכנז, ולזה נחוץ, כי נתייעץ ונקבל החלטות מסוימות. הד“ר טשלינוב ויתר אנ”ש ברוסיא עומדים על דעתם, כי אני הוא היותר מסוגל לעבודה זו גם ברוסיא, אבל כפי הנראה מוכרח אהיה לדחות את נסיעתי לרוסי עד אחרי שובי מאמריקא, וא“כ נחוץ יהיה למצוא איש אחר במקומי. הד”ר ווילענסקי חפץ לקבל עליו את העבודה הזו. יש לו מעלות הרבה, אבל גם חסרונות, ואיני יודע מה מכריע בו. ה“אשכנזים שלנו” ובתוכם גם הד"ר נתן חפצים, כי גם את גרמניא ואוסטריא אקח על עצמי והנני מקבל הזמנות רבות עם הבטחות מכל העברים, אבל אני איני רוצה להסיח דעתי וכוחותי מאמריקא למדינה אחרת.
הד“ר נתן התייעץ עמי ע”ד רצונו הוא להקדיש מכיסו הוא סכום הגון למוסדנו, אבל עוד לא החלטנו דבר. כן אמר לי, כי גם הקוראטריום של מוסד הקונסול סימון בהנובר (הד"ר נ' הוא אחד מחבריו) נכון ג“כ לתת סכום הגון להטחניקום. לע”ע אין צריך לדבר על זה, אבל ההבטחות אינן הבטחות בעלמא, כי נאמרו וניתנו בפה מלא.
ובכל זאת יש לדבר על שאלות רבות, מפני שמר שיף מתנה תנאים אחדים, שאם גם לפי המבט הראשון אין להם ערך חשוב, אבל בכל זאת נחוץ לעבד “טקטיקה” קודם לנסיעתי.
הד"ר נתן הוא מלא תקוות טובות בדבר הטחניקום ועתידותיו וגם אני מוצא כי יש יסוד להתקוות האלה, אם אך לא נתרשל בעבודתנו. חבל רק, כי אנשים לנו מעט ואין בין מי לחלק את העבודה, שלאו כל אחד מסוגל לה.
מפני כל זה הנני חושב, כי נחוץ מאוד, אם גם לא תהיה לנו אספה רשמית, שתבוא הנה לימים אחדים או “בין כסא לעשור” או מיד אחר החג ונתייעץ שלשתנו בדבר כל השאלות האלה. יש ביניהן דקות שאי אפשר לפתרן ע"י חליפת מכתבים.
וה“יום” שהיה צריך להיות ל“יום הרת עולם” כבר בא ועבר, ואפילו עכבר לא הוליד. האספה הרבתי אפילו קטנה לא היתה. ה“גבירים” התחמקו והביעו את השתתפותם ע“י טלגרמות בנוסח מז”ט ובזה יצאו ידי חובתם. אפילו התנגדות לעבודה בא“י לא היתה, ורק אחדים דיברו עליה “כלאחר יד”. המומנט הגדול והכביר מצא דור של ננסים לפניו, ואני איני רואה את העובדים והפועלים החדשים. כמדומה לי, שהכל ישאר כ”דאשתקד“, וכל זה לא מפני חסרון עושים כי אם מפני חסרון מעשים. הד”ר נוסיג אינו מסוגל להוציא רעיונות גדולים אל הפועל. חסר לו כוח ההשפעה, אם גם כוונתו רצויה. אין לתמוה על זה שהאספה עניה בתוצאותיה, אדרבא יש לתמוה על זה, שרבים בכל זאת באו להאספה הזו ועשו את עצמם כאלו מתענינים הם בשאלותיה. מייסדי האספה חפצים לעשות עוד נסיון באנגליה. נחכה ונראה. כמובן, יכול אני לדבר רק ברמזים. כשנתראה אי"ה אמסור לך את הכל אשר לכל בפרוטרוט.
וכעת דברים אחדים בדבר מתנת הק“ק. לא נכון הדבר שאני הבטחתי שיתנו מקום בהקוראט' לאחד מהממונים על הק”ק. לא בי תלוי הדבר ולא אני יכולתי לתת הבטחות. לא נכון הדבר שהמתנה תלויה באיזה תנאי. אדרבה, ההחלטה נתקבלה, כמו שמסרתי אותה לך בלי שום תנאי. אמת הדבר, כי מנהלי הק“ק דיברו עמדי בדרך בלתי רשמי ודנו על השאלה הזו. לקחתי דברים עם הד”ר נתן ועם מר וויסוצקי ושניהם מוצאים, כי אנחנו מצדנו אנו צריכים להכניס את מי ממנהלי הק“ק להקוראטריום מפני הכבוד. ההנהגה הציונית לא תתערב לעולם בשאלה הזו ולא תקפיד על פתרונה. אוי לנו אם נאמר, כי אין לנו אנשים שירדפו לכה”פ אחר הכבוד הזה בכל כוחם. פה אל פה אספר לך ע"ד המצב הפנימי שלנו באריכות ותיווכח לדעת כי אפילו “מבקשי דעה” אין לנו, כלומר בין ראשי ההנהגה שלנו. מצד אחר יכול אני להבטיחך, כי הציונים חפצים בכל לבם לעבוד לטובת מוסדנו שלא על מנת לבקש פרס באופן זה או באופן אחר.
כל הימים האלה הייתי טרוד, כלומר “פערהאַוועט” בלע"ז וכעת עסוק אני בכתיבת מכתבים קודם ראש השנה שלנו.
הנני מברך גם אותך, יקירי, כי השנה הבאה תביא לך יותר קורת רוח בנוגע לעבודתנו הלאומית ותהי שנת שלום וברכה לך ולביתך בתוך כל אחינו השואפים לגאולה ולתחיה ונזכה כולנו לפדות עמנו ולשחרורו.
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 11 באוקטובר 1908
ידידי היקר והנעלה!
ראשית כל הנני להביע לך, ידידי היקר, את השתתפותי בצערך הגדול. ינחם אותך אלהי ציון בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
גם על מכתבך שלפני האחרון לא יכולתי לענות מיד, מפני שנחוץ היה לקחת דברים ע“ד השאלות שנגעת בהן עם הד”ר נתן, וזה האחרון היה כל הזמן הזה חולה. אמרתי אך חלי הוא וישאנו, וחיכיתי מיום ליום לשובו לבריאותו, אך לדאבוני הגדול טעיתי. שלשום נסע הד"ר נתן בלוית רופא למונטריא אשר בשווייץ, ולפי הרושם שעשה עלי טרם נסעו מוצא אני, כי הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים בדבר מחלתו. בכל אופן יעברו שבועות ואולי גם חדשים, עד שיהיה מסוגל לעבודה כל שהיא, אם גם ביקש מפורש, כי יכתבו לו מכל הנעשה בהילפס-פעראיין, וכי חפץ הוא להשתתף מרחוק, עד כמה שכוחו מגיע, בענייני הפעראיין.
לפני נסעו קרא אותי למועצה שהשתתף בה גם מר דשימס סימון ודיברנו בפרוטרוט על כל השאלות הנוגעות בהטחניקום והעומדות כעת על הפרק. מסרתי להם את דבריך בדבר מסירת בנין החומה לשומאכער. הד“ר נתן הצטדק, כי לא בו האשם, כי נחוץ היה לזרז את בנין הגדר במהירות היותר אפשרית, וכי מהיום והלאה ימסרו הן את עיבוד תכנית הבנין והן הבניינים עצמם רק לבנאים יהודים, והשאלה: למי ובאיזה אופן למסור את העבודה – תיפתר ע”י הקוראטריום. כן דיברנו באריכות ע“ד הפרופגנדא. והראיתי להם, עד כמה מסוכן הדבר לדחות את הפרופגנדא עוד לזמן בלתי מוגבל, מפני שמצב העניינים בטורקיה יוכל להיות עוד יותר מסובך. ג’ימס סימון והד”ר נתן הסכימו לדברי, והחלטנו, כי בעוד שבועיים אסע ללונדון ואתייעץ עמך בשאלה הזו, וכפי החלטתנו כן נעשה. ובאמת אחרי שהד“ר נתן חולה כעת ואתה אינך יכול לבוא הנה עד סוף נובמבר מוצא אני לנחוץ להתראות עמך במהרה, כי יש שאלות רבות, גסות ודקות, שאי אפשר לדון עליהן ולבוא לידי החלטות מסוימות ע”פ חליפת מכתבים.
קיבלתי מכתב מעניין מהד“ר טשלינוב, ובו הוא מוסר בשמך דברים שכתבת לאוסישקין בדבר השתתפותה של הק”ק בהקוראטריום. אל נכון כתבת לאוסישקין כמו שכתבת לי “שלעולם לא תסכים שיתקבל לתוך הקוראטריום בא-כוחה של האורגניזציה הציונית”, אבל מאידך גיסא “ינעם לך אם יהיו בהקוראטריום עוד אנשים משלנו” – זוהי גם השקפתי אני, והלא אין בהקוראטריום גם באי-כוחו של ההפ“פ, כי אם רק פלוני ואלמוני נבחר לחבר תמידי – אבל אוסישקין שלנו מצא לנכון “מפני דרכי שלום”, כדרכו תמיד, למסור רק את מחציתה הראשונה של השקפתך, והד”ר טשלינוב מעורר כבר, ובצדק, שאלות רבות. אמנם מובטחני כי השאלה אינה מסובכת כלל, ויש אך לבארה היטב, ותיפתר בהתאמה להשקפתך, שנכונה היא.
את רעייתך מבקר אני פעם ביומיים. מוצא אני כי מצב בריאותה הוטב מאד בהסנטריום, אבל, כפי הנראה קשה לה להימצא תמיד בחברת הגרמנים – אם גם כולם מבלי יוצא מן הכלל יהודים הם, – איך שיהיה, טוב אם תתמהמה בברלין עוד שבועות אחדים תחת השגחתו של הפרופ' בועז.
ידידנו ליוברסקי עודנו פה. מחרתיים הוא אומר לעזוב את ברלין ובעוד שבוע בערך יהיה בלונדון. ניתוח לא עשו לו וחוטמו נשאר כדאשתקד.
הנני מחכה למכתבים מאמריקא, ומיד כשאקבלם אכתוב לך.
ושלום לך, ידידי היקר, ולבתך בת-חיל. מה שלומך ואיך אתה מרגיש עצמך כעת. מקווה אני, כי כשתסדר את ביתך יוטב גם מצב בריאותך.
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
30 באוקטובר 1908
ידיד יקר ונעלה,
לא כתבתי לך במשך השבועות האחרונים מפני סיבות שונות, וראשית כל מפני שחפצתי לחכות עד שתהיה בשורה בפי בנוגע למוסדנו, ומאושר אני להודיעך כי עלתה בידי לסייע, שמוסדנו יועמד על בסיס נכון וחזק, רב יותר מאשר פיללתי. וזה הדבר.
מר שיף מניו-יורק הודיע, כי נכון הוא לנדב מכיסו בעד הטחניקום חצי מיליון פרנק, ורק שמתנה הוא תנאים כאלה, שכמעט אי אפשר לקבלם הן מצד הה“פ והן מצד המוסד “וויסוצקי”. במקרה הזה השתמשתי כראוי. אתמול נקראתי לנשיא הקוראטריום שלנו, למר זימון, ו”שוחחנו ארוכות וקצרות“. בארתי לפניו את השקפתי ע”ד מטרותיו של הה“פ במזרח-הקרוב (לנו כפליים) ואיך לנו להתנהג בנוגע לנדבתו של מר שיף. ע”ד השיחה הזו המסומנת וע“ד הרוח החדש שמחל סוף סוף לפעם בקרב גדולינו אספר לך בפרוטרוט במהרה כשאבקרך וכעת אמסור לך רק את העיקר. במרוצת הדברים אמרתי למר זימון, כי בטוח אני בתוצאות נסיעתי לאמריקא, ובלבד, שאדע, כי מוסדנו יתקיים ויבוסס די צרכו, גם אם מר שיף והמנדבים בעם האחרים יעמדו על דעתם ולא יאותו לקבל את תנאינו אנו. צריך אני לגשת אל העבודה בבטחה ובאומץ רוח, ואחרי שקלא וטריא אמר לי מר זימון: כן, מכיר אני את כל ערכו וחשיבותו של המוסד, ואם לא יבואו לנו לעזר מן הצד, אני אחראי בעד המוסד ובעד כל סיפוקו. ותומ”י ביקש ממני, שאודיע מזה להד“ר נתן, שבוודאי שמח עד למאוד על הבשורה הזו. היום כתבתי להד”ר נתן, אך בינתיים נתקבלה ממנו טלגרמא, כי אחכה לבואו הנה ביום ב' הבע"ל, היינו 2 נובמבר. כפי הנראה לא הוטב עוד מצב בריאותו וכי מבלה הוא את הלילות בחוסר שינה.
את החדשות האלה הנני מבקשך למסור גם לר' אברהם אליהו [לוברסקי], אך בתנאי, שלא יגלה לע“ע את מהלך העניינים באמריקא ויחכה עד בואי. לך, יקירי, הנני מגלה גם את הסוד הזה, כי אע”פ שידידינו האמריקנים הזמינו אותי לבוא שמה בלי איחור, אבל אמונתי בהם אינה חזקה כל כך ומאמין אני יותר, כי יעלה בידי להעלות בחכה איזו “אדירים” העומדים מחוץ למחנה הציונים, ואחרי אשר כל הארגניזציות שבעולם עינים נשואות כעת לארצות הברית, מוצא גם אני כי אי אפשר עוד לדחות את נסיעתי.
מיד כשיבוא הד“ר נתן אודיעך ע”י טלגרמא את יום בואי ללונדון ואתמהמה אצלך יומיים או ימים שלושה.
חפץ אני לקוות, כי רעיתך הכבודה באה בשלום למחוז חפצה, וכי מצאה את ביתה מסודר על צד היו"ט. פקדנה נא לשלום בשמי ובשם רעייתי, דרוש בשמי בשלום בתך החכמה והיה שלום גם אתה כחפץ ידידך תמיד.
שלך באהבה
שמריה הלוי
הנני שולח על כתובתך מכתב גם לר' אברהם אליהו וכן שני מכתבים מאמריקא שנתקבלו הנה אחרי נסעו מפה.
אל אחד העם, לונדון
5 בנובמבר, 1908
ידידי היקר והנעלה!
הנני כותב בחפזון, מפני שהמלאכה עוד מרובה. כלומר ההכנות לנסיעתי, ושעתי אינה פנויה. הד"ר נתן שב אתמול ממונטרא. מצב בריאותו אם גם הוטב מעט, בכל זאת אינו מרשה עוד לו לעבוד כאשר הסכין עד כה.
הנני נוסע מפה ביום השבת בערב ואהיה בלונדון בשעה 7.30 ביום א' בערב, ואוכל להתמהמה אצלך שני ימים, היינו עד יום ד' בבוקר, שאז מפליגה ספינתי מסויטהעמפטן. אשמח מאוד אם לא יקשה ממך הדבר לפגוש אותי על התחנה Victoria Station.
ושלום לך ולביתך
מאת שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ניו-יורק, 23 בנובמבר 1908
ידידי היקר והנעלה!
כדי שלא להוסיף ולא לגרוע הנני שולח לך בזה את העתקת מכתבי להד“ר נתן, ממנו תראה את המצב כמו שהוא. ליום השבת הבא הנני קרוא למר שיף לארוחת הצהרים והנני מחכה לתוצאות נכבדות מהראיון הזה. חבל כי הפרופ' [שלמה] שכטר לא קיבל עוד את מכתבך, והנני בעיניו כמעט כמתעתע, כי דיברתי כבר על דבר המכתב שלא נכתב עדנה. כפי הנראה אעשה פה בניו-יורק עוד שבועיים או גם שלושה שבועות ואח”כ אסע להערים היותר גדולות, ובטוח אני, כי אראה ברכה במשלחתי ומוסדנו יתבסס לשמחת כל אלה שהתחילו במצווה ושהניחו אבן הפנה שלו.
ביום א' הבא אכתוב לך עוד ומאוד אשמח לקבל גם ממך מכתבים. חמשת האנשים הנקובים בשמותם במכתבי להד“ר נתן הם פארה של היהדות האמריקנית, ולמוסדנו יביאו אך תועלת רבה, כי היחס בינו ובין אמריקא יתבצר ע”י היכנסם להקוראטריום עצהיו"ט.
את ר' אברהם אליהו [לוברסקי] הנני רואה מדי יום ביומו. בפעם אחרת אכתוב לך גם אודותיו, כלומר ע“ד מאוייו. הקב”ה זיכה אותו ביצר הרע גדול, וכאיש כן גבורתו וד"ל.
אמור בשמי שלום לרעייתך הכבודה ולבתך החכמה באמת.
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ניו-יורק, 7 בדצמבר 1908
לידידי היקר והנעלה, שלום!
הנני שולח לך העתקת מכתבי השני להד“ר נתן. מלאכותי פה לא היתה נקלה כל כך. ה' שיף מלא אימה ופחד, פן יחשדוהו חלילה בציוניות, אם כי בשבת העבר הודה בפה מלא, כי לו נתנה לו היכולת להעביר את הציוניות מן הארץ, לא היה מסכים לזה בשום אופן. התנאים, שהוא מציב כעת נוחים וקלים הם, והחברים החדשים שהוא מציע, המה מבחירי היהדות האמריקנית, וכמובן עמלנו הרבה להשפיע עליו שיציע את החברים האלה ולא אחרים. כמדומה לי שמעתה לא יהיה עוד שום מעצור ומכשול על דרכי ואוכל לגשת לעבודתי גם בערים אחרות. לפי השערתי יעלה בידי, אם הענין יבוא לידי גמר טוב פה, לאסוף עוד כחצי מיליון פראנק, ודוקא ע”י פרופגנדא מאיש לאיש.
אנא יקירי, השתדל מצדך, עד כמה שידך מגעת, שגמר הענין לא יימשך עוד הלאה, ודבריך הלא כאורים ותמים.
רואה אני, כי ע“י כניסת החברים החדשים להקוראטריום נעשה הצעד הראשון, היותר קשה לכבוש היהדות האמריקנית בעד יצירת מרכז רוחני בא”י. השעה היא באמת הרת עולם, וחלילה לנו לעסוק כעת בקטנות.
מבקש אני ממך, כי ביום שתקבל את מכתבי זה עם העתקת מכתבי לברלין תודיעני ע"י טלגרם ( Ketch New York ולא יותר) את הסכמתך, ואסיר תודות אהיה לך עד למאוד.
לא להתגאות חלילה אך לך, יקירי, יכול אני לאמר, כי לולא באתי כעת לאמריקא לא היה בא הענין לידי גמר לעולם.
ולשלום לך ולביתך מאת שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
עם ידידנו ר' אברהם אליהו [לוברסקי] חי אני בשלום ובאחווה והוא איננו מתנפח עוד.
אל אחד העם, לונדון
ניו-יורק, 11 בדצמבר 1908
ידידי החביב והנעלה!
גם אחרי ששלחתי לך את העתקו של “חשבוני” לברלין ואחרי הדברים האחדים שצרפתי להעתקה זו במכתבי אליך, היה לי להוסיף ולהוסיף הרבה דברים, רק רוחי הנרגש כעת, התלוי ועומד בין תקווה ופחד, איננו נותן לי לכתוב כעת. אך מאחרי שנזדמנתי לר' אברהם אליהו [לוברסקי] שלנו וראיתיו יושב וכותב אליך בהנאה משונה, מיד קנאתי בו וישבתי גם אני אל השולחן, והנני חוזר על דברי מכתבי הקודם בהטעמה ובהדגשה.
דע, חביבי, כי בתוצאות מלאכותי הפעם תלויה יצירת המרכז הרוחני בא"י, שאתה בכבודך ובעצמך היית החולם הראשון עליו ושמרוחך האצלת על תלמידים הרבה.
דע לך, חביבי, כי מר שיף הפליא אותי סוף סוף בהנחותיו שעשה. מעולם לא קיוויתי, כי יהי ותרן גדול כזה. הוא לא חפץ לייסד “שטיפטונג” על שמו, והסכים כי כל חברי הקוראטריום הישנים נשארים על מקומם. הסכים גם לזה, שיעמידו על הבנין הראשי של הטחניקום זכר עולם על שם המנוח קלונימס זאב ז“ל. אמת כי יש נפקא מינה בין “העמדת נחלה על שם המת” ובין “הקמת שם המת על נחלתו”, אבל חלילה ליורשי המנוח ז”ל לבוא בתביעות מופרזות. בה“אורקונדא” הלא אין כל זכר להקמת הטבלא עם שם המת על הבנין, ובכל זאת עמדתי על הדרישה הזו וגם יכולתי, מפני שכך נדברנו וכך החלטנו.
דע לך, חביבי, כי האנשים שיכנסו להקוראטריום המה מסלתה ומשמנה של היהדות האמריקנית. ועוד גם זאת. בטוח אני, כי מתוך שלא לשמה יבואו לשמה, וכי השאלה אינה כעת רק שאלת החצי מיליון או המיליון פרנקים, וד"ל.
הנני מבקשך עוד הפעם בכל מיני בקשות שבעולם לסייע שיבוא הענין לידי גמר במהרה, וכי לא נחמיץ ענין גדול כזה הבא לידנו. אורבים רבים לנו ומקנאים עוד רבים מאלה, וכל שעה מיותרת, ההולכת לבטלה, מזקת להענין.
עוד באחת אוכל לשמחך. עונג רב ונחת רוח גדולה יש לי כל ימי שבתי פה מר' אברהם אליהו שלנו. לא פיללתי למצוא אצלו הרגשה כל כך דקה, וכל מה שהוא עושה לטובת הענין עושה הוא במתינות ובטעם. רואה אני ג"כ, כי אהבתו ומסירותו לבית וויסוצקי אינה מקלקלת את מידת ישרו ומודה הוא בפה מלא, כי מר שיף מתנהג בכל הענין “לפנים משורת הדין”, ואם השוחד מעוור עיני פקחים כמה פקחוּת נחוצה שהשוחד (כלומר שוחד אהבה) לא יעוור את העיניים מראות נכוחה.
ושלום לך, לרעיתך ולבתך המהוללה.
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
דע לך עוד זאת, כי מר שיף לא היה בתחילה שבע רצון כלל מבואי הנה, וכי אדרבא, הוא הביע את אי רצונו על דבר זה להד"ר נתן, אך בקושי רב ובלי שום הנחה מציוניותי עלתה בידי לבטל את ההתמררות ולהמתיקה מעט.
אל אחד העם, לונדון
ניו-יורק, 29 בדצמבר 1908
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
את מכתבך המלא קושיות ופרכות ושאלות על כל גדותיו קיבלתי במועדו והנני מביע לך בזה את תודתי. אמנם חושב אני למותר להשיב על כל שאלותיך, מפני שקיבלתי היום טלגרמא מברלין, שישיבת הקוראטריום נועדה ליום 10 ינואר הבא, ולהד"ר נתן כתבתי פעמיים בשבוע האחרון. ביקשתי ממנו ומיתר חברי הקוראטריום שיסמכו עלי, שלא אוציא מתחת ידי דבר שאינו מתוקן.
הענין הוא כל כך חשוב, לא מפני תוצאותיו החומריות, עד כי אומר אני בפה מלא, כי על חברי הקוראטריום מוטלת החובה להקל בקטנות, ולא להחמיר. הקשר שבין הה"פ והאורקונדא ישאר כמעט כמו שהיה, ואם אך לא ידחקו את השעה ישאר כמו שהיה. בברלין רואים את צל ההרים כהרים, כי רחוקים הם ממקום המעשה, ולי קשה לבאר להם את הדקיות שבכל הענין. לוא אך ידעו בכמה עמל וטורח עלתה בידי להטות את לב מרשל, זולצברגר וכרש אדלר להיכנס להקוראטריום. הנצחון הזה הרעיש כמעט את כל אמריקא היהודית ומדברים עליו יותר מעל ההצלחה החומרית.
אולי יהיו דברי בעיניך מעט סתומים, אך בטוח אני, כי אחרי אשר תקרא בברלין את מכתבי האחרונים להד“ר נתן, תבין את שיטתי, עד כמה שאפשר להבינה מרחוק ואי”ה כשנתראה בקרוב תבין עוד יותר עד כמה האירה לי הפעם ההצלחה פנים.
מי יתן לי אבר כנשר, או כנפיים פשוטות ויכולתי לבוא לישיבתכם בטיסה אחת, כי אז נוכחתם כולכם לדעת עד כמה חשובה השעה ועד כמה נחוץ להראות גבורה להיות כובש את היצר בקטנות ובשאלות טפלות, כדי להציל את העיקר: את היסוד לבריאת המרכז הרוחני בא"י.
מכתבי זה יגיע לידך אך ימים אחדים לפני לכתך ברלינה, וסלח לי אם מגלה אני פחות מטפח ומכסה אמות שלמות.
היה בטוח, יקירי, כי אעשה כל מה שביכולתי כדי להביא את הענין לגמר יותר טוב מכפי שפיללתי גם אני.
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם
ניו-יורק, 15 בינואר 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום!
חושב אני, כי השתתפת באסיפת הקוראטריום וכי קראת את כל מכתבי להד“ר נתן וכן את הטלגרמא האחרונה שלי אליו. על זה קיבלתי תשובה: “Erhoffen zuversichtlich Verstaendigung” וכי הד”ר נתן מוכן לנסוע בעצמו לאמריקא, כדי לקרב את גמר הדבר.
את צערי ואת יסורי תבין מעצמך. מר שיף ויתר האמריקנים עשו מצדם את כל ההנחות, שהיו יכולים לעשות, אבל מדעתם זו לא ישובו אחור לעולם, והיא כי, השתתפותם אפשרית, רק אם המוסד יעמוד ברשות עצמו ולא יהיה נחשב כקנין פרטי של איש או של אורגניזציה.
כתבתי וכתבתי וטלגרמתי פעמים אין ספורות ע"ד זה והתשובות שאני מקבל מברלין המה כל כך אינן ברורות, וזה מביא אותי לידי יאוש ומכאובים.
רואה אני את גדלו של המומנט ואת האחריות הנוראה הרובצת עלינו, אם אך לא נדע איך להשתמש בשעת הכושר, שכמוה לא היתה עוד.
ובכל זאת מלא אני תקווה, כי סוף סוף יכירו בברלין את המוטל עליהם ויעשו את חובתם.
למכתבך ולתשובתך הנני מחכה. ממכתבי להד"ר נתן, שהנני שולח לך את העתקתו, תראה כי מוכן אני לבקר עוד ערים שונות ומקווה אני לתוצאות טובות מביקורי אלה.
ושלום לך, יקירי, לך ולביתך כחפץ ידידך
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 11 מרץ 1909
ידידי היקר והנעלה!
עוד מחרתיים לשובי הנה קיבלתי טלגרמא מלאה תודה מהד"ר נתן בעד עבודתי הפוריה לטובת המוסד, ובכל זאת לא חפצתי לכתוב לך דבר מה קודם לשובו וקודם שאשמע מפיו את דעתו אודות התקנות החדשות.
הד“ר נתן שב מס”ט מוריץ אתמול בערב והיום התראיתם עמו. התקנות החדשות נתקבלו בתוספת סעיף אחד בנוגע לבחירות חדשות של היושב ראש וסגנו של הוועד המצומצם. מצד האמריקנים אין כל עיכוב גם לקבלת הסעיף הזה, וכמדומה לי שאין לערער עליו כלל, ובכן נחוץ לגשת אל האישור הרשמי של התקנות. כתבתי למוסקבה, וביקשתי שמר ד. וויסוצקי יבוא הנה, אם אך ביאתו תהי נחוצה. ביאתך אתה הנה ליום אחד או ליומיים תהיה נחוצה על כל פנים, אחרי שמייסדי החברה החדשה המה באי-כוחם של הה"פ ושל הקוראטריום-וויסוצקי. יודע אני עד כמה קשה היא בעדך הנסיעה לעת כזו, אבל הלא אי אפשר להביא את הענין לידי גמר מבלעדיך.
כל הענין, כפי שהתפתח, היה מביא לי נחת רוח, אבל דא עקא, כי הד“ר נתן עודנו חולה, ואם כי הרופאים אינם מוצאים כל סכנה במצבו, בכל זאת חזקה עליו פקודתם לשבת מבלי עבודה חדשים אחדים רצופים, ואין לקוות, שהד”ר נתן יוכל להמשיך את עבודתו במשך הקיץ הבא. מפני הטעם הזה לא נגעתי עוד בשאלות רבות העומדות כעת על הפרק ודורשות תשובה, אולי יעלה בידנו לפתור את השאלות האלה בשותפות, כשנתראה פה.
גם אני הרגשתי את עצמי עד היום – ועד בכלל – קצת קשה, בכל זאת אסע אל נכון לקלן ביום א' הבא ואתמהמה שם עד יום ד', 17 דנא. חושב אני, כי בואך הנה יהיה נחוץ בסוף השבוע הבא או בראשית השבוע שאחריו. טוב היה לוא בא גם מר ד. וויסוצקי, כי טובים השניים מן האחד, והשלושה מן השניים, ואולי יעלה בידינו לסדר את תכנית העבודה במשך הקיץ, כי חבל יהיה, אם יעבדו בעצלתיים, ע"י זה נגרום הפסד מרובה להמוסד החדש.
עוד לא עלתה לי להתראות עם הציונים הרשמיים, ואינני יודע כלל מכל הנעשה לפנים מן הקלעים, אם אך נעשה דבר מה. אם תהיינה איזו חדשות אודיעך מקלן.
והיה שלום, אתה וביתך, כחפץ ידידך המסור לך
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
12 במרץ 1909
ידידי היקר והנעלה!
בחפזי שכחתי לצרף למכתבי מיום אתמול את הסעיף החדש של התקנות והנני משלם קנס מרקא בת עשרים פרוטות.
היום התראיתי עוד הפעם עם הד“ר נתן, והרושם שעשה עלי איננו נורא כל כך כדאתמול, אע”פ שגם הלילה האחרון בילה כמעט בלי שינה. התקנות נמסרו כעת לעורך דין מומחה, להכשיר אותן בעד הרשות.
ביום א‘, 14 דנא, הנני הולך, כאשר כתבתי לך, לקלן דרך פרנקפורט, מפני שעלי להתראות שמה עם אחיו של ה’ יעקב שיף, שהוא נמנה על חברי ועד הפועל שלנו, כי כך ביקש ממני ה' י. שיף.
הנני מחכה, כי מיד לשובי אמצא פה את תשובתך.
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
21 במרץ 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
ביום ו' העבר בבוקר שבתי מקלן, אחרי ישיבות רבות גלויות ונסתרות, שהצד השווה שבהן, שכולן השאירו אחריהן רושם של קטניות המוח וקטניות הרצון. כולנו באנו בתביעות לההנהגה, וההנהגה באה לידי כעס, וסוף סוף הצטערנו על התביעות, כי הלא באמת אין אדם יכול לתת יותר ממה שיש לו, ואין אדם נתבע על היותו גמד. כך נברא ברצונו של הקב"ה, ואי אפשר לשנות מעשי בראשית.
אמנם בשאלה הזו נגעתי רק כלאחר יד, שאלה ישנה היא, ולא במהרה תיפתר, ואולי נגזר עלינו, שתשובתנו תבוא דוקא ע“י בינונים ו”בעלי-בתים", ואין לנו אמצעי להעביר את הגזרה הזו.
מכתבך קיבלתי וכן קראתי גם את מכתבך להד“ר כהן. מצדי אני הנני מוצא את השתתפותך ביסוד החברה החדשה ליותר מנחוצה, וכמדומה לי, שמחויב אתה לבוא הנה למרות כל המעצורים. אין אנו יודעים מה יולד יום, ואע”פ שיפוי כוחם של המייסדים אינו עולה ע"פ התקנות על יפוי כוחם של חברי הקוראטריום האחרים, בכל זאת נחוץ שתהיה גם אתה בין המייסדים דווקא.
מוצא אני הלאה, שגם מר דוד וויסוצקי מחוייב להשתתף באסיפה הראשונה של המייסדים והנני כותב לו היום שנית ומכפיל את בקשתי, אם כי לא זכיתי עוד לתשובה על מכתבי המפורט ששלחתי למוסקבה תומ"י אחרי שובי מאמריקא.
בכלל לא טוב אתם עושים, כי מניחים אתם אותי להיות יחידי (במובן שלנו) בשעת הייסוד ובזאת מטילים אתם עלי את כל האחריות.
חושב אני, כי אספת המייסדים תהיה ביום ב', כ“ט מארץ ואודיעך שנית ע”י טלגרמא.
לתשובתך בהחוזר הנני מחכה.
בדבר נדבת הנ"פ3 נגמר הדבר בכי טוב. מקבלים אנו את הכסף בתור הלוואה לכל זמן קיומו של הטחניקום, מבלי שתהיה רשות להנהגת הנ"פ לדרוש את הכסף כל הזמן הזה בחזרה.
אודות דברים הרבה יש לי להתייעץ עמדך. הדברים האלה נתבררו לי אך אחרי שובי, ולדבר עליהם במכתבים אי אפשר.
והנני שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 10 במאי 1909
שתיקתי – מה פירושה? כך הנך שואל, ואמנם לא שתיקה של חינם היתה. מיום עזבך ברלין ועד היום ועד בכלל שבעתי רק רוגז, יסורים ומכאובים מצדדים שונים. לא היתה לי אף שעה קלה אחת של נחת רוח מעבודתי פה וממהלך הענין בכלל, לרגל הסכסוכים החדשים שקמו פתאום בין מר יעקב שיף ובין ההילפספראיין. מר שיף היה בוויסבאדן וכעת הנהו בפאריס. הד"ר נתן התראה עמו בוויסבאדן, וכפי הנראה נפל איזה דבר ביניהם. מר שיף מתמרמר ומביע את התמרמרותו במכתבים חריפים, על שמצא שינויים בין תכנית התקנות שחתם עליהם ובין התקנות שהגישו להרשות. ראש כל הוא דורש, כי הכסף של המוסד וויסוצקי והרבית של המוסד כהן-אופנהיים יימסרו באופן רשמי למוסדנו החדש, וחושד הוא, כי לההילפספראיין היו איזו פניות צדדיות שמפניהן לא רצה למסור את הכסף באופן רשמי. שנית מצא מר שיף כי בתכנית התקנות היה השם הרשמי של החברה החדשה “Juedisches Institut fuer technische Erziehung in Palaestina” (hervorgegangen וכו') אם כן היה השם העיקרי במרכאות כפולות, וההוספה בחצי עיגולים, ובהתקנות החדשות נמצא השם וההוספה במרכאות כפולות, ולזה אינו חפץ להסכים בשום אופן, מפני שאז הלא השם לא יהיה “נייטרלי”.
הד"ר נתן מחליף מכתבים עם מר שיף בענין זה, אבל לדאבוני, כל מה שמרבים בחליפת מכתבים מסתבך הענין יותר. גם אני כתבתי למר שיף וקיבלתי ממנו תשובה והיום הנני כותב לו שנית. את העתקת המכתבים האלה הנני שולח לך רצוף בזה.
יאמרו נא מה שיאמרו, אבל לכשאני לעצמי איני יכול להאשים את מר שיף – הוא אינו סר מהתקנות, שהסכים להם, ואינו חפץ בשום אופן, כי המוסד יהיה קשור לההילפספראיין, ורק מפני זה הוא נגד ההוספה, מפני שהמוסד וויסוצקי קשור הוא בההילפספראיין, ורק מפני זה הוא מדקדק בקוצו של יו"ד ומתרעם על המרכאות הכפולות שבאו אחרי ההוספה.
הלא תבין מעצמך עד כמה שרוי אני בצער. הן סוף סוף יתיישרו גם ההדורים האלה, הד“ר נתן הסכים כבר לוותר על זכותו של ההילפספראיין בסעיף 10 וסעיף 31 של התקנות, והזכות של ההילפ”פ נמסר להקוראטריום, אבל כמה יסורים ומכאובים עוד נכונים לנו – איני יודע. מה צדקו דברי חז“ל: שלושה דברים באים ע”י יסורים וכו'.
אך זה התראיתי עם הד"ר נתן והתייעצנו באריכות איך ומה להשיב. הצעתי לפניו, כי אלך ליום או ליומיים לונדונה להימלך עמך בשאלה החמורה הזו, ואם אך הענין לא יבוא לידי גמר בעוד ימים אחדים באופן הרצוי לכולנו, אזי אלך לונדונה. גם מר שיף יהיה שמה אחרי יום העשרים לחודש דנא.
למר וויסוצקי לא כתבתי מאומה, כי למה לי לסבך את הענין עוד יותר. בעוד ימים אחדים תתקבל אל נכון תשובתו של מר שיף על מכתבי אני ושל הד“ר נתן שהננו שולחים לו היום ולא אאחר מהודיעך תומ”י תוצאות הדבר. אמנם בכל אופן אסע כפי הנראה לי לונדונה לברר לך את מצב הענין כמו שהוא ולהימלך עמך במה שנוגע לכל צדדי הענין. שאלות הרבה צפו מאליהם בימים האחרונים ואין אני יכול לפתרן על דעת עצמי.
והיה שלום, אתה וביתך וכל אשר לך וקח ברכה
מאת שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
17 במאי 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
את מכתבך קיבלתי, ומובנת לי היטב התרעמותך על אשר לא המציאו לידך את הידיעות ע“ד הסכסוכים החדשים מיד כשנתגלו. אמנם בטוח אני, כי אחרי כן תודה גם אתה, כי האשם איננו גדול כל כך. הוויתורים שעשה מר נתן מצדו הוא נוגעות הנה רק בהה”פ, ומה שנוגע ליתר תביעותיו של מר שיף לא עלה על לב מי מאתנו לעשות איזו הנחות או אפילו להציע אותן מבלי שאל את פיך לראשונה. ועוד גם זאת, בהיות שחליפת המכתבים היתה רק בין מר שיף ובין הד“ר נתן (מכתבו של מר שיף אלי בא רק כעין תשובה על מכתבי אליו ולא בדרך רשמי) חפץ האחרון לברר וללבן את השאלה עד כמה שאפשר ולבוא רק אח”כ בהצעות לפני הוועד הפועל. בינתיים נתקבלה תשובתו של מר שיף על מכתבו האחרון של הד“ר נתן, ומחר נדבר על זה והנני משער, כי גם הד”ר נתן יתן על ידי את חליפת המכתבים בענין זה ויסכים לדעתי, כי כדאי שאתראה עמך ולדבר על זה באריכות. אני אשמח עד למאוד לראותך ולתת לך דין וחשבון מפורט מכל הנעשה ומכל הבלתי נעשה.
מחר אודיעך בפרוטרוט מכל מה שדיברנו והחלטנו. בכל אופן יכול אתה, ידידי, להיות בטוח, כי בשום אופן לא אסכים לעשות פה גדולה או קטנה מבלי שאל את פיך ומבלי להתייעץ עמך למפרע.
והיה שלום כחפץ ידידך כולו שלך
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 30 במאי 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
שבתי לביתי ביום ו' העבר בבוקר, וכבר מצאתי טלגרמא מאת ר' דוד וויסוצקי, כי חפץ הוא להתראות אתי. שמחתי עד למאוד על המקרה הזה, לחלק את האחריות בדבר השינויים בהתקנות בין כל החברים (כמעט) של המוסד וויסוצקי. מר וויסוצקי מסר לי, כי עוד ביום ה', היינו יום אחד לפני בואי, התראה כבר עם מר סימון והאחרון סיפר לו ע“ד דרישותיו החדשות של מר שיף. רד”וו מצדו הביע את דעתו בשיחתו עם מר סימון, כי הוא מצדו אינו מכיר את חשיבותן של הדרישות, וכי יש ויש לוותר על קטניות כאלה.
בו ביום היינו גם אצל הד"ר נתן, שהוא חולה עוד הפעם, ושהינו אצלו אך איזו רגעים.
ממר שיף נתקבלה תשובה מלונדון על מכתבו האחרון של הד“ר נתן. המכתב הזה מעניין הוא ואשלח לך בעוד ימים אחדים את העתקתו. רד”ו קרא אותו ונהנה. מר שיף מדבר על עתידותיו של המוסד החדש, ונראה שהשקפתו בענין זה יותר רחבה ויותר עמוקה מזו של הברלינים.
דיברתי עם רד“וו גם ע”ד נסיעתי לא“י, והא מסכים לה בכל לב, בכל זאת איני יודע איך יצא הדבר לפעולה. אחכה עד שישוב הד”ר נתן לבריאותו, ואדבר עמו ע"ד זה.
מיד אחר החג (שלהם) אכתוב לך באריכות.
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
מר פייויל שב כבר הנה. מלאכותו מילא באמונה, ולפי התנאים השוררים – גם בהצלחה. ולוא ידע הה"פ איך להתנהג, כי אז לפי דברי פייוויל יש ויש לעשות הרבה אפילו ברוסיא. אנא מסור נא לרעייתך הכבודה כי גם מרת פייוויל שבה והנה כעת בברלין.
אל אחד העם, לונדון
7 ביוני 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
במכתבי האחרון הבטחתי לכתוב לך באריכות, כי אמרתי שבינתיים תיפתר השאלה בדבר נסיעת הבנאי לחיפה. אמנם לצערי מתנהג הענין בעצלתיים, ראשונה לרגל מחלתו של הד"ר נתן, ושנית, מפני שאין לנו שיטה קבועה בעבודתנו. לפי דעתי לא נצעד קדימה, כל זמן שלא תהיה לנו קומיסיה של מומחים, לטכניקה, לכימיה ולבנאות, שתקח עליה את הטורח להחליט איך ובמה להתחיל ולסדר את העבודה.
הבנאי, שעמו נשא ונתן הד"ר נתן, הוא מר ראַטענאוּ, אחד מהבנאים המפורסמים בברלין. חשבתי, כי הוא בעצמו יתרצה לנסוע כעת לחיפה ולעשות שמה את ההכנות הדרושות. והנה אין הדבר כן. הבנאי ראטענאו מקבל על עצמו רק את האחריות ורוצה לשלוח לחיפה רק את עוזרו – בלתי יהודי – אשכנזי גמור. צעד כזה יוכל להזיק לנו, כלומר להענין, ומן הנחוץ למסור את הדבר לידי אחר.
הד"ר נתן נוסע מפה בעוד ימים אחדים, וכפי הנראה ישוב הנה רק בעוד ששה שבועות, אם מצב בריאותו ירשה לו לשוב לעבודתו. מר סימון נסע למעון קיץ עוד בשבוע העבר וחושש אני, כי חדשי הקיץ יעברו ללא עבודה. חבל על איבוד הזמן, אבל אין לאל ידי לשנות את המצב. מר וויסוצקי דיבר עם האדונים סימון ונתן בדבר נסיעתי אני לחיפה יחד עם הבנאי, וכולם הסכימו להצעתו, אבל כעת אי אפשר לדעת עוד מתי תצא הנסיעה הזו לפעולה.
התקנות נתקבלו מאת השופט בדרישה לשלם את מס הגושפנקא, סימן הוא, כי בעוד ימים אחדים יתאשרו, ורק אז נוכל להכניס את השינויים החדשים. השינויים אינם צריכים אישור, כלומר, מגישים אותם להשופט, ואין ברשותו לדחותם. אם כן אין מצד התקנות כל עיכוב לעבודתנו.
הנני שולח לך רצוף בזה את העתקת מכתבו האחרון של ה"ר שיף.
את מר בובר ויתר חברי ועד ההכנה של הקונגרס לא ראיתי עוד, מפני שאני נמצא עוד במצב של “מרה שחורה”, וחפץ אני לנוח מעט. אבל מסרתי את דבריך לחברי הוועד ע"י המזכיר.
ידידנו פייוויל שב ממסעיו, וגם הד"ר ווילנסקי ישוב במהרה. אפשר שיעלה בידנו, כי לפייוויל תינתן היכולת להכשיר את עצמו למשרת מורה לבית הספר המכין.
אל נכון כתב לך מר וויסוצקי, כי בעוד ימים אחדים יהיה שנית בברלין.
את ה“אינטרוויו” של מר שיף קראתי והבנתי את דבריו ולא מצאתי בהם שום ניגוד פנימי. הן לוא לא ירא מר שיף את ה“אוטנמיא”, כי אז היה מוכרח להודות בהציוניות, וחושב הוא בתמימותו, כי בהביעו את דעתו בעד מיסיפוטמיא ונגד א“י אומר הוא לכל שאין בו אף משהו של ציונויות ולאומיות. ככה מרמים את ה”טורקים הצעירים" ולזה קוראים “פוליטיק”. יותר מעניינת היא שיחתו של אחמד-ריזא עם רבי נחום [סוקולוב].
עם הד"ר נתן אתראה לפני נסיעתו ואנסה לחזור על השאלות העומדות כעת על הפרק בענין הטחניקום ואודיעך הכל כאשר לכל.
היה שלום ומבורך מאת ידידך
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 27 ביוני 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
חיכיתי עד שתבוא איזו ידיעה ממר שיף ודחיתי מפני זה את מכתבי מיום ליום. היום נתקבל המכתב, שאליו חיכיתי וחפצתי לשלוח לך את העתקתו, אבל מפני שנשלח על שמו של הד"ר נתן, ביקשתי רשות מזה האחרון להמציא את ההעתקה לידך, ובעוד ימים אחדים תקבלנה. אמנם את תוכן המכתב הנני יכול למסור לך גם כעת.
מר שיף אומר, כי אחרי שנתיישרו כל ההדורים נחוץ לשנות את סעיפי התקנות, כפי המדובר, והוא ישלח את הכסף תומ"י על שם גזבר המוסד. נראה מבין השורות, כי ההתנהגות בעצלתיים היתה גם לו לזרא. ובאמת אין עוד כל מעצור, לוא אך היו האדונים כעת בברלין, אבל דא עקא, כי תקופת החמה עוברת פה ללא עבודה. נחוץ לקרוא לאספת הקוראטריום על פי התקנות הישנות ולשנותם אז, וירא אני, כי עוד כשני חדשים יעברו עד שיוכלו השינויים להתקבל באופן רשמי. רק מכיוון שיגישו את השינויים להשופט נוכל לראות את הענין כענין נגמר, מפני שאין בידי השופט לערער על השינויים. התקנות בתמונתן הישנה נתאשרו כבר גם באופן רשמי.
ומה שנוגע להבנאי, הנה אין צורך לי להגיד לך, כי בשום אופן אין לנו להסכים למסור את הדבר בידי נכרי, ואפילו אם יהיה אחד מאחינו “עומד על גבו. היינו – מר ד' וויסוצקי, הד”ר כהן ואני – אצל מר ראַטענאוּ, ובטוח אני, כי סוף סוף יתרצה לנסוע בעצמו לחיפה, כך הבטיח לי, ובאמת הוא אחד מהבנאים היותר מפורסמים פה ויש לו שם, והשתתפותו תהיה לתפארת למוסדנו. הנסיעה תוכל לצאת לפעולה רק בחודש אוקטובר-נובמבר, ועד העת ההיא עלינו להשתדל, כי יהיה הכסף מונח על שם המוסד. הבנאי ראטענאו נמצא כעת במדרגה ידועה תחת השפעתי ולא ארפה ממני עד שיסכים לנסוע, ואני אלווה אותו.
מר וויסוצקי עשה פה כשלושה שבועות. נפגשנו כמעט מדי יום ביומו, והיחס שבינינו הוא עוד יותר ידידותי משהיה. בתו הבכירה עשתה עלי רושם נעים, ונסיתי לדבר עמה על דבר החובות שבין איש לעמו, ומצאתיה בבחינת תינוק ממש שנשבה בין העכו"ם. נתתי לה ספרים אחדים על דבר מהות היהדות. חבל, ידידי, חבל כי “בנינו ובנותינו נתונים לעם אחר”, ועינינו רואות וכלות.
מר צייטלין היה פה אתמול והתראה אתי. סיפרתי לו מכל הנעשה. מתוך דבריו שמעתי, כי מצטער הוא על ייסוד הטכניקום, כי נחוץ היה, לפי דעתו, ליסד בית מדרש גבוה לחכמת היהדות במקום טחניקום. הרגשתי את הריח הצרפתי הנודף מהדעה הזו, אם כי בעיקר השאלה אין אני מתנגד לה. שוכחים האדונים האלה, כי עוד לא איכשר דרא לבתי מדרש כאלה, וכי אפשר היה לאסוף כסף למטרה כזו.
רבות דיברתי עם מר ד' וויסוצקי על העדר שיטה קבועה בעבודתנו, וכי גם כעת תלויים אנו במידה ידועה בחסדה של לשכת הה“פ, ובאנו לידי החלטה, כי נחוץ יהיה להביא שינויים בשיטת העבודה אחרי שישוב הד”ר נתן לעבודתו גם הוא.
מצבו של הד"ר נתן הוטב בימים האחרונים, אבל כחודש ימים ישאר עוד בהסנטריום שלו.
עם הד“ר כהן חי אני ב”ידידות“. בעוד ימים אחדים תקבל דין וחשבון רשמי ע”ד מהלך הענין.
הודיעני נא, ידידי, מה שלום בתך ומה שלום בניך בכלל. מקרב לבי הנני מברך אותך, כי תשבע נחת במסיבת בניך היקרים: מה מאוד חפצתי לראות את רבי שמואל [חתנך] החביב ולקחת עמו דברים על הכל. הידיעות בהעתונים ע"ד המצב בטורקיה כל כך מסובכות וסותרות זו את זו, עד כי אי אפשר להציל דבר אמת.
מה שנוגע לי, הנני יושב ומחכה בכליון עיניים להשעה המוצלחת שאסע לחיפה ואתחיל לעבוד. מצב רוחי נעכר כמו שהיה ובימים האחרונים נוסף על מצב רוח גם מצב בריאותי. מרגיש אני איזו חולשה בעצמותי, והחלטתי לבלי לצאת ימים אחדים גם מחדרי.
ע"ד ידידנו פייוויל דיברתי גם עם מר וויסוצקי והוא מסכים לדעתך גם מצדו הוא, אם כן יוכל היות כי יהיה לנו מורה הגון.
את החמשים מרק קיבלתי מאת הד“ר כהן, וכבר נרשמו בפנקס כדת וכדין. לע”ע קיבלתי רק 250 מרק: מי“ל גולדברג 100 מרק, מש”י איש הורוויץ 100 מרק והחמשים שלך. יותר לא קיבלתי משום איש. את חברי הוועד ראיתי פעמים אחדות. אחדים מהם מלאים תקווה… נחיה ונראה.
ושלום לך, יקירי, לך ולביתך ולכל אשר לך.
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
הנני פורש בשלום מרת רחל המשכלת, והנני חושב, כי ישיבתה בלונדון תפעל עליה לטובה.
אל אחד העם, לונדון
פרנקפורט, 23 ביולי 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
כשנתקבל מכתבך הייתי בהאַרצבורג, מפני שחשתי את עצמי עייף ויגע מעמל החיים ואמרתי לנוח מעט ולטבע את מצב רוחי הנעכר בטיולים ארוכים, בהתבודדות ובחשבון הנפש. ריבוי הגשמים קלקל את הטיולים, המכירים את ההתבודדות ומחשבות זרות והרהורים רעים את חשבון הנפש. ובכן שמחתי לקראת הזמנתו של ר“ד וויסוצקי לבקרהו בקיסינגען ולהיות אח”כ אורחו בפ“פ. לקיסינגען לא הלכתי ובאתי ישר לפ”פ, ובעוד שעות אחדות יבוא גם רד"וו ומשפחתו ונעשה פה ימים אחדים ונראה איך נהפכו “מגדלים פורחים באוויר” לעובדה ממש. התערוכה פה תימשך עוד ימים הרבה, ואני אעזבנה להגרמנים ואלך מפה לבקר את ידידנו בצלאל יפה הנמצא כעת בפרייבורג ואשוב ברלינה בעוד שבוע או שבועיים.
ועתה – אל גוף המכתב. ממי אתה דורש דין וחשבון, ידידי היקר? הד“ר נתן עוד לא שב לבריאותו, מר סימון הוא אך יושב ראש ל”תפארת הקריאה“, וחסר לו כוח הדוחה. דיברתי עמו פעמיים, ואך בקושי גדול עלתה בידי, כי יחתום לכה"פ על המכתב הרשמי, ונתקרב אל מטרתנו עוד צעד אחד קדימה. ודע לך, כי באופן כזה לא נתקדם הרבה. רבות דיברתי עם רד”וו והוא מסכים לדעתי, כי נחוצה אורגניזציה אחרת בנוגע להעבודה הפנימית ובטח תצא אל הפעולה מיד כשישוב הד“ר נתן ברלינה. אחת משתי אלה, או כי ישוב לבריאותו ויקח את סידור העבודה עוד הפעם על עצמו, או כי ימסרה לי, כלומר שאהיה ממלא מקומו זמן מה, ואשר ואשתדל בכל מאמצי כוחי להביא את הכל בהתאמה להתקנות החדשות ולטובת המוסד. כעת משונה המצב. הד”ר כהן (לי אמר זאת בסוד) חפץ להיות המזכיר של הוועד הפועל, ומהיות כי מינוי מזכיר כזה תלוי ע“פ התקנות רק בהיושב ראש ומשנהו, אומר הוא להציע את השאלה הזו באספת הקוראטריום הסמוכה. הוא אינו רודף אחר הכבוד, כי אם רוצה הוא להיות מזכיר בשכר נוסף על משכרתו בהה”פ. אולי הצדק אתו, אך אני אראה כי לא תעלה כעת השאלה הזו לפני הקוראטרים עד שובו של הד"ר נתן.
בדבר ה“קואופטאציה” אין לך לפחוד מאומה. באספה הזו ידונו רק את מי להציע, ובטח נציע את הד"ר טשלינוב ואת שטעטאוער מלונדון, אבל לא נבחרם, טרם שנשאל את כל הקוראטרים.
בדבר גזבר המוסד טועה אתה, לא הה"פ, כי אם המוסד עצמו, בתור חי הנושא את עצמו ואינו סמוך על שולחן אחרים, יהיה גם הגזבר. כלומר הכסף יהיה מונח בלונדון על שם “המוסד העברי לחינוך טכני בא"י " והגזבר הוא הוועד הפועל. להה”פ לא תהיה שום שייכות להקופה הזו. אפשר כי יבחרו גם בגזבר רשמי, באחד מחמשת חברי הוועד, אבל בעיקר לא ישונה גם אז המצב, כי לגזבר ייבחר בוודאי מר סימון.
לוא ידעת עד כמה קשה לי השותפות, אם גם רק חיצונית היא, עם הה"פ, ועד כמה משתדל אני, כי נשחרר במשך הזמן את מוסדנו גם מהשעבוד החיצוני הזה, כי אז לא היית בא בתור תובע. השקט נא, ידידי היקר, והיה סמוך ובטוח, כי כל מה שאעשה יהיה על פי רוחך.
במהרה ישוב גם הארכיטקט ראטענאו לברלין ואראה כי יבוא הענין לידי גמר, ומאוד יוכל היות, כי בעוד שני חדשים, היינו בראשית אוקטובר, נסע לחיפה.
בדבר הקונגרס הקולטורי אין אני יכול לצערי להודיעך מאומה, פשוט מפני שאיני יודע מאומה אודות ההכנות, כי לא השתתפתי בהישיבות האחרונות. כמדומה לי שחסרים לנו עובדים היודעים מה שהם רוצים ורוצים רק את זה שהם יודעים. מברלין אכתוב לך בפרוטרוט.
מקווה אני, כי בתך לאה היקרה כבר התרפאה, וכי נמצא אתה כבר במסיבת בניך, אמור להם ולרבי שמואל שלום וברכה בשמי.
ביום א' הבא אכתוב לך שנית.
והיה שלום, ידידי היקר, אתה וביתך וכל אשר לך
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
באד-נויהיים, 6 באוגוסט 1909
לידידי היקר וההעלה, שלום וברכה!
אל נכון הודיעוך כבר מברלין, כי מר שיף שלח את כסף נדבתו בשלמות למחלקת הבנק הגרמני בלונדון על שם המוסד שלנו. כאשר פתרתי כן היה. את המכתב למר שיף, חתום בידי מר סימון ערכתי אני, וידעתי, כי אחרי ההבטחה המוחלטת, שהשינוי בהתקנות יבוא, לא יחכה עוד מר שיף במשלוח הכסף. עוד מבקש מר שיף במכתבו האחרון, שמעתה יגשו אל העבודה באנרגיה.
כמו כן התראיתי עם מר רוזנבלד משיקגו. גם הוא חושב, שהצלחת הענין באמריקא תלויה באופן עבודתנו אנו, כלומר במידת בריאותנו.
אינני יודע את הסיבה, מדוע נדחתה עוד הפעם ישיבת הקוראטריום, אבל מכיוון שנדחתה, ולא היתה בידי להתנגד לזה מרחוק, השתמשתי בהמקרה הזה והלכתי לבקש רפואה לבד-נויהיים, וכפי הנראה אתמהמה פה עוד כשני שבועות. אח"כ אשוב ברלינה ואשתדל בדבר נסיעת הארכיטקט לחיפה.
כפי ששמעתי, יבוא בימים האלה ברלינה מר אפרים כהן בכבודו ובעצמו. צר לי, שלא אהיה אז בברלין, ועי"ז יוכל לספר את “סיפורי הגזלנים” שלו בלי מעצור.
מצבו של הד“ר נתן עוד לא הוטב, אע”פ שהרופאים מבטיחים – או מנבאים – שבעוד חדשים אחדים ישוב לבריאותו.
הנני פה בחברת ידידנו לעווין-עפשטיין, רעייתו וב"א. מר' אברהם אליהו [לוברסקי] קיבלנו ידיעה, כי טוב לו, וכי נכון הוא לבקרנו בקרוב, ויעשה עמנו ימים אחדים.
אלה הנה כל החדשות בקיצור, ואסיר תודות אהיה לך, ידידי היקר, אם תכבדני בתשובתך מיד.
ומסור נא בשמי שלום לבני ביתך, וביחוד לרבי שמואל. מה שלום לאה בתך? באיזה מקום אומרים אתם לבלות את ימי החופשה?
והנני שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
באד נויהיים, 19 באוגוסט 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
לפי דברי מכתבך האחרון חושב אני, כי הנך כעת בברלין, וכי תעשה שמה ימים אחדים. עוזב אני את הגן-עדן התחתון בנויהיים ביום א' בבוקר, ובכן אסור אליך ביום ב' בבוקר בשעה 10, ואסיר תודות אהיה לך אם תשיב על מכתבי זה תומ"י על שמי בברלין, למען אמצא תשובתך מיד לאחר שובי לביתי.
ושלום לך מאת אוהבך, שלך
שמריה הלוי
אל אחד העם
נויהיים, 20.8.1909
ידידי היקר והנעלה!
שלשום כתבתי לך, כי אבוא ברלינה ביום א' בערב, ואתמול הגיעתנו הטלגרמא והשבתי כי אשוב לביתי ביום א' בבוקר. באמת הייתי יכול לנסוע עוד היום אבל ר' אברהם אליהו [לוברסקי] עיכב אותי. הוא בקשני כי אחכה לבואו עד יום ד' העבר ואח"כ החל להוסיף שעה על שעה ויום על יום.
אם לא יכבד עליך הדבר, הייתי מבקש אותך, כי תואיל נא לסור למעוני בשעה העשירית ביום א' בבוקר, ואם לא – הודיעני נא באיזו שעה ובאיזה מקום ניפגש.
והנני שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, באד-לויטנברג
2 בספטמבר 1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
מר וויסוצקי התמהמה פה ימים אחדים ונסע לביתו ביום ג' העבר. היינו אצל מר סימון ודיברנו בפרוטרוט אודות כל השאלות העומדות על הפרק. מצדו הוא הבטיח לעבוד מעתה לטובת המוסד באנרגיה יתרה.
דיברנו אודות מר סטיאַסני. מר סימון איננו מתנגד להצעתנו זו, ובכל זאת מוצא הוא לנכון להשתדל למצוא את הארכיטקט דוקא בברלין, ופנה כבר להבנאי לכמַן, אחד מהבנאים המפורסמים דפה. את תוצאות המו"מ אודיעך בעוד ימים אחדים.
האספה נקבעה ליום ג' אוקטובר, היינו ב' דחוה"מ סוכות, באופן רשמי נשלחה לך ההזמנה ללונדון, את העתקתה תמצא לוטה בזה.
ממר שיף נתקבל מכתב תשובה על מכתבו של מר סימון, שבו הודיעהו, כי אי אפשר שהשינויים יתאשרו בזמן קצר כזה. מר שיף מבקש רק עוד הפעם כי יעבדו באנרגיה, ונראה כי האישור הרשמי של התקנות אינו מעניין אותו עוד, אחרי שיתקבלו השינויים מאת הקוראטריום.
אם המו"מ בדבר הבנאי לא ישא פרי פה,אלך בעוד ימים אחדים לווינה לקחת דברים עם מר סטיאסני. בנחיצות הנסיעה הזאת או בביטולה תלוי ביקורי אותך בלויטרברג. אולי תסכים כי אבקרך לראש השנה ואעשה בחברתך יומיים או שלושה ימים, ואפשר שגם ידידנו מוצקין יסע עמי יחדיו.
יותר אין פה כל חדש, ואם יקרה דבר מה אודיעך מיד.
והנני מברכך בבריאות הגוף ובריאות הנפש ומצא את המנוחה, שהיא כל כך נחוצה לך.
שלך באהבה
שמריה הלוי
את הפאפיראסים אשלח מחר או מחרתיים.
אל אחד העם, לויטנברג
ברלין, 14.9.1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
אין אני צריך לאמר לך עד כמה הייתי רוצה לבלות ימים אחדים בחברתך, אבל סיבות רבות מעכבות אותי מנסוע כעת. ראשית אי אפשר לי לזוז מפה עד שלא תיפתר בחיוב השאלה בדבר הארכיטקט. האדון רטנוי יכול לשלוח רק את שותפו הנכרי, ובכן נגמר הענין בשלילה. כעת יש תקוה, כי יעלה בידנו למסור את הבנין בידי אחד הבנאים היותר מפורסמים בברלין, הוא היה המנצח הראשי על בנין הביבליותיקא הקיסרית החדשה, והוא גם Regierungs baurat, ולא המיר את דתו, ובכן מתאים הוא לכל תנאינו. מר סימון מסר את הדבר למר נטר חבר היק“א והה”פ, ובעוד ימים אחדים תיפתר השאלה. ביום כ“א ח”ז תהיה אספה של מומחים פרופיסורים בבית מר סימון, ובאספה הזו ישתתף גם מר אפרים כהן, המתארח כעת פה. ובכן איני רשאי, כמדומה לי, לעזוב כעת את ברלין.
ויש עוד סיבה אחת המונעת אותי מנסוע כעת: אשתי חולה, וגיסי מר כהנהיים בא לפני ימים אחדים ללייפציג ובשבוע הבא יבקרנו, והלא תבין מעצמך את מצב רוחי. ממש הנני כמשוגע ואין אני מוצא מנוחה.
התראיתי עם דבּרי הציוניות, עם ידידנו הד"ר טשלינוב ועם גולדברג הצעיר. המה ספרו לי, כי שלוחיו של רבי מנדיל [=מנחם אוסישקין] סובבים כעת במחנה הציונים ומכינים “שטימונג” בעד נשיאותו של רבם, ושני “מזכירים” נותנים המה לו, בתור מזכיר ראשון וראשי את האדון סוקולוב ובתור משנהו אותי עבדך, ואני לא ידעתי, כי זכיתי לגדולה כזו שלא בפני. איני מכחד ממך את האמת, כי לא הייתי מתנגד כלל להנהגה משותפת, שהמרכז יעבור לברלין, ושמר אוסישקין יהיה גם הוא בין המנהיגים, אבל למסור את כל הציוניות לידיו הוא הנני חושב לאסון גדול, הציוניות תאבד אז את עצמה לדעת.
ונשיא הציוניות הודיע, כי לקח דירה חדשה בקלן על משך שנתיים ימים, כפי הנראה חושב הוא, כי הדירה היא העיקר והתנועה הציונית טפלה לה, ומאחר שהעיקר בקלן, ימשך אחריו הטפל ממילא.
התראיתי עם מר ציטלין. כפי הנראה ירדה מעט חמימותו בדבר הטחניקום מהעדר עבודה מוחשית, וגם הוא מוצא, כי כבר הגיעה השעה לגשת אל העבודה.
ביקרני במעוני לפני ימים אחדים מר קרבצוב, יליד יקטרינוסלב, והוא גר כעת בווארשה. הוא הבטיח לנדב סכום הגון בעד “סטיפנדיה”, ובר סמכא הוא. בחוהמ"ס יבקרני שנית. ואולי יקיים אז את הבטחתו.
בדבר הקונגרס הקולטורי אין לי להודיעך מאומה. כמדומה לי שכל העניין מתנהל בעצלתיים, ודעתי אני, כי טוב היה לדחותו לשנה אחת לכל הפחות. מוטב לחכות שנה או שנתיים מהוציא בפזיזות דבר שאינו מתוקן.
הלא תסלח לי, ידידי היקר, כי לא עמדתי בהבטחתי לבקרך בלויטנברג עד כה. אולי אמצא עוד שעת הכושר, ואם לא תסלח לי גם אז ונתראה בקרוב בברלין.
וקבל נא ממני לרצון את ברכתי לראש השנה הבאה, ומי יתן ותביא לנו לכל הפחות מלוא חפניים של קורת רוח ושל עבודה פוריה.
כולו שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 7 בנובמבר 1909
לידידי היקר והנעלה,ש לום וברכה!
שבתי מלייפציג ומצאתי פה מכתב בעדך, שהנני שולח אותו לך רצוף בזה. את הד“ר כהן לא ראיתי עוד, ובכן איני יודע את תוצאות המו”מ עם הפרופ' שלזינגר, מחר או מחרתיים אודיעך אודות הכל בפרוטרוט.
נאומי בלייפציג עלה יפה, ואולי יבוא גם בדפוס.
כפי הנראה אשתתף בישיבת הוועד הפועל בקלן, הוועד המרכזי בווילנא מטיל עלי את החובה הזו.
ומאין כל חדש הנני מקצר הפעם.
שלום לך ולביתך כברכת
שלך באהבה
שמריה הלוי
אל אחד העם, לונדון
ברלין, 9.10.1909
לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!
הענין בא לידי גמר בשעה מוצלחת. התכנית תעובד ע“י שלושת המומחים: הבנאי הידוע לך – שכחתי את שמו – והפרופסורים שלזינגר ופראַנץ. הפרופ' שלזינגר שלעלק”פ4, וגם הבנאי מסכים, כי ינכו ממשכורתו, כפי המקובל, בערך ששה אחוזים למאה ממחיר הבניינים, לטובת הפרופ' פראַנץ, באמרו, – כך מסר ה' סימון – כי מקבל הוא עליו את העבודה הזו לא רק לשם רווח, כי אם מכבדו את הרעיון. עיבוד התכנית, או יותר נכון התכנית של התכנית, יארך כשלושה שבועות, ואח"כ אסע בלווית הבנאי לחיפה.
בעוד ימים אחדים תקבל את הפרוטוקולים של שתי הישיבות וגם הודעה רשמית בדבר החוזה שנעשה בין הקוראטריום ובין המומחים. אם כן, כפי שאתה רואה, משתדל כעת מר סימון באמת לגשת אל עבודת ההכנה בלי כל איחור.
הד"ר נתן הנהו עוד פה. הרופאים מוצאים, כי מצב בריאותו האובייקטיבי טוב מאוד, וכי יש לקוות, כי גם רפרוף העצבים שלו יעבור, ואז יוכל להשתתף בעבודה כמקודם.
והנני יוצא מאתך בברכת שלום לך ולכל אשר לך.
שלך באהבה רבה
שמריה הלוי
גיסי כהנהיים הנהו כעת בלונדון ויעשה שמה ימים אחדים. אם תרשה לו העת יבקרך.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.