לפני חמש-עשרה שנה נפגשו בפאריז, – זו העיר בה דועכת נשימה אחרונה של יהדות, – שני גדולים מישראל ודנו על תקנתם של ישראל: אחד גדל-רוח והשני גדל-עושר – הרצל והירש.
– “על-ידי כך, – אמר הרצל, – נרים את רוחו של העם”…
– “לא, לא! – נבהל הירש. – אין אני רוצה כלל להרים את רוח העם. זהו מקור כל האסון, כי מעפילים היהודים לעלות תמיד… רוצה אני לעצור בעדם לבל יעפילו”…
ובשעת התגלות-לב זו גלה גם את תקותו האחרונה, שהיתה צפונה לו בלבו:
– שיצליח מפעלי אשכור לי אניה אנגלית יפה, אזמין מאה עתונאים ואתם יחד אסע לארגנטינה"… כלומר: יראו בעיניהם ויספרו לדור על הגידוּלים, שגידל היהודי שם 1
מן הוא והלאה לא יספו עוד לראות איש את אחיו: האחד בטח בכח עשרו, השני בטח בכח רוחו.
וכשמת הירש עבר מפעלו לידי אחרים מבני מינו. הם שנו את צורת המפעל הגדול ויפוררוהו פרורים-פרורים עד כי לא נותרו בו עוד רוח ונשמה. רק את הצואה האחת של הירש הם שומרים: “אל יעפילו”…
ושנה-שנה נאספת כנופיה זו, יורשי הירש, ומספרת בלשון מדברת גדולות על רוב הצלחתו והדר גדולו של הישוב היהודי בארגנטינה. רק על דבר אחד אין היא מספרת – אם הישוב בארגנטינה מגדל יהודים או “גליטשאים”, שאבותיהם היו יהודים.
וכשקצרה נפשם של האבות אשר במושבות ארגנטינה לראות את בניהם ה“גליטשאים” בא אחד מהם לפאריז לקבול בפני האפוטרופסים, שהעמיד הירש למפעלו, על הדרך הרעה, שמדריכים בה את הדור החדש, הגדל במושבות.
ושם, בפאריז, שלמה רינאך ראש האפוטרופסים, היא רינאך, המעיד על היהדות, כי אין היא לא אמונה ולא דת, ומכל-שכן לאומיות, אל טרדיציה עתיקה בלבד, שכבר עבר זמנה, וכל החושב מחשבות להחיות את נשמתה הרי הוא מתחיב בנפשם של היהודים, הקימים עדיין בעולם. לפני ראש-האפוטרופסים זה הוכרח הציר, אשר בא מארגנטינה, לשפוך את שיחו.
וזאת היא התשובה, שהחזיר לו רינאך:
– יהודי, ומכל-שכן יהודי אכר, די לו, כי ידע להתפלל, ואף אם לא יבין פירוש תפלתו. למותר הוא ללמד לילדי המושבות את הלשון העברית. הצעירים, שכבר בגרו, אמנם ראוי להם, שיקראו לפעמים ספרים, הכתובים צרפתית או ספרדית, על עניני היהדות. ספרים כאלה החליט הועד להוציא ואת חבורם מסר לו – לרינאך…
דומה, שכל המסופר הוא הלצה של פורים, ואף-על-פי-כן אינו אלא – דברים כהויתם. כך היה מעשה.
רצונו של הירש נתקים: אין בני מושבותיו מעפילים. ראויים הם רינאך וחבריו, שיסמכו עליהם בדבר זה. אבל מי יבוא וישב על קברו של הירש, יגלה עפר מעיניו ויאמר לו:
– משום שנתקים רצונך, משום שידעת להפקיד את מפעלך הגדול בידי רינאך וחבריו, אי -אפשר שתבוא תקותך. סופרים ועתונאים לא יבואו לראות את הגידוּלים, שגידל הישוב בארגנטינה, ואם יבואו ויראו – ידמו סלה.
העולם 1910
-
עי' הרצל, “ציוניסטישע שריפטען”, שיחתו עם הירש. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.