בהמליץ גליון 4 לשנה זו נאמר: “כן יוצע לפניהם (לפני אספת הרבנים בס“ט פ”ב) לחוות משפטם בדבר נשיאת נשים יותר מאחת, אף אם על פי דת המלכות אסור לקדש שתי נשים ויותר, ונודע להממשלה, כי גם בישראל נאסר זה כבר ריבוי נשים, בכל זאת לא פורש עוד ברוח היהדות עונש אלה, אשר יעברו חק זה”.
במאמרי “פתח תקוה” (הקול שנה עברה) נגעתי בענין זה, והבאתי מעשה שהיה באודיסא בשנת 1871, שהשופטים המושבעים פטרו מעונש איש יהודי שלקח שתי נשים, מפני שאיזה מליץ-יושר הגיד להם שדבר זה אינו אסור על פי דת ישראל. ואמרתי, כי נכון היה שיושם עונש גם על בני ישראל עוברי עבירה זו, מפני שלבשתנו מצויה התועבה הזו אצלנו יותר מאשר אצל שאר העמים.
אין צריך לומר, שכל היודע רוח דת ישראל יבין, שאין לדברי המליץ-יושר הנ“ל שחר. אמת הוא, שבזמן התנ”ך ובזמן התלמוד מותר היה לאיש מישראל לקחת שתי נשים ויותר; אבל במאה הי"א לספירת הנוצרים נאסר דבר זה במנין על ידי הרבה רבנים ורבינו גרשום מאור הגולה בראשם, כידוע; ואיזה הבדל יש, אם היו בית-הלל ובית-שמאי אוסרים דבר זה או רבינו גרשום וחבריו? כבר ידוע, כי יפתח בדורו כשמואל בדורו, ומה שנאסר במנין אסור הוא, מבלי הבט באיזה זמן נאסר. הגע בעצמך, אם היה אחד הסניגורים מהפך בזכות איש אחד שנאשם על ידי שעבר חק המדינה, שנתקן, למשל, בימי ממלכת הקיסר ניקולי, והיה אומר, למשל, שעבירת חק זה אינה חשובה לעבירה מפני שעד ימי הקיסר אלכסנדר הראשון היה איסור זה היתר גמור, האם לא היה המליץ ההוא נחשב לאיש שנטרפה דעתו עליו? ואצלנו העיז סניגור אחד פניו לאמר ממש דבר כזה לפני השופטים המושבעים, והם, מבלי שים על לב, שמעו לדבריו.
ונמה שנוגע להעדר העונש על עבירה כזו ברוח היהדות אין בכך כלום. אילו היה הדבר מותר לנו, כי אז לא היו חקי המדינה חוטאים כנגד רוח הסבלנות לכל דת, ולא היו כוללים אותנו באיסור לקיחת שתי נשים; אבל הדבר הזה אסור לנו עתה על פי דתנו, ואם כן שוים אנחנו בעונש זה עם שאר בני המדינה. הן גם להנוצרים, שדבר זה אסור להם על פי רוח דת הנוצרית, לא נתן מחוקק הנוצרים שום עונש על מי שיעבור עבירה זו, ואף-על פי כן כל ממלכה עונשת את העובר על זה, לא לבד מפני שהוא עובר על דתו, אך גם מפני שהוא חוטא לחקי המוסר הנהוגים באירופא, ואם כן גם היהודים העוברים על זה ראוים לאותו עונש, מפני שעל פי רוח דתם לקיחת שתי נשים אסורה להם 1, והם עוברים בזה על חקי המוסר הנהוגים באירופא. מלבד זה, אין לחקי המדינה עסק כלל אם איסור פלוני יש לו עונש על פי רוח היהדות, או לא. הנה, למשל, על פי רוח היהדות אין שום עונש להמפיץ לימודי האַטעאיזמוס בישראל (כי רק המסית לעבוד ע"ז נידון במיתה) ואף-על-פי-כן, אם יפיץ איש מישראל לימודי האַטעאיזמוס בין בני עמו, בלי ספק יענש על פי חקי המדינה הכוללים; ומדוע לא יענש גם כן בחקי המדינה הכוללים העובר על איסור לקיחת שתי נשים?
-
עד כמה גדול האיסור הזה ברוח דתנו בימים האלה, יראה הקורא במאמרי “עוד ע”ד אספת הרבנים". ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.