שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים / מקס נורדאו, תרגם שמואל ליב גורדון
אַגָּדָה, אֲשֶׁר סִפֵּר מַקְסְ נָרְדּוֹ לְמַקְסָה בִתּוֹ הַקְטַנָה
בְּגַנּנוּ הַיָּפֶה יֵשׁ שִׂיחַ שׁוֹשַׁנִּים יָפֶה וְנֶחְמָד מְאֹד. אַךְ הַחוֹחִים הַמְנֻוֻּלִים צּוֹמְחִים עָליו סָבִיב שׂוֹרְטִים פַּעַם בְּפַעַם אֶת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַקְּטַנּוֹת עַד זוֹב דָּם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִקְטֹף לָךְ מִמֶּנּוּ פֶּרַח אֶחָד קָטָן.
הוֹי, מָה רַע הוּא הַשִּׁיחַ הַזֶּה! – אַתְּ קוֹרְאָה בְּכַעַס, וּפַעַם אַחַת גַּם הִכִּית אוֹתוֹ בְּמַקֵּל קָטָן.
וְאוּלָם אַל נָא תְדַבְּרִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מַקְסָה יַקִּירָה; לוּ יָדַעַתְּ מִמַּה זֶּה צָמְחוּ הַחוֹחִים הַדּוֹקְרִים הָאֵלֶּה עַל הַשִׂיחַ, הֲלֹא אָמַרְתְּ גַּם אַתְּ, כִּי לֹא רַע הוּא הַשִׂיחַ הַזֶּה, אַךְ טוֹב הוּא, בִתּי, טוב מאֹד.
הֲַזוֹכֶרֶת אַתְּ, קְטַנּתִי אֶת הָעֲרָבִים הַַיָּפִים בְּחֹדֶשׁ מַי, בְּעֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ כֻלָּנוּ בַּגָּן, וְהַיָּרֵחָ הֵאִיר עָלֵינוּ מִמִֵּעַל, וְהַשׁוֹשַנִים נָתְנוּ רֵיחַ כָּל כַּךְ נָעִים מִסָּבִיב, וּבָעֵשֶׂב הִזְהִירוּ תוֹלָעֵי יוֹחֲנָה הַקְּטַנִּים, וְהַזְּמִירָה שָׁרָה אָז עַל אַחַד הָעֵצִים? הֲזוֹכֶרֶת אַת אֶת הָעֶרֶב הַהוּא וְאֶת שִׁירַת הַזְּמִירָה הַהִיא?
וְהַזְּמִירָה שָׁרָה שֵׁירָה כָּל כַּךְ עַצוּבָה, כָּל כַּךְ עֲצוּבָה, כְּאִילּוּ הִתְאוֹנְנָה, כְּאִלּוּ בָכְתָה מַר; וְאַתְּ, שָׁמַעַתְּ, בִּתִּי, וַתֵּעָצְבִי מְאֹד, גַּם שָׁאַלְתְּ אוֹתִי בְּחֶמְלָה:
– מַה זֶּה הָיָה שָׁם לַצִפּוֹר הַקְּטַנָּה, כִּי שָׁרָה הִיא כָּל כַּךְ בְּעֶצֶב?
עַתָּה יֵשׁ לִי פְּנַי, בִּתִּי, הָעֶרֶב גָדוֹל; הָבָה אֲסַפְּרָה נָּא לָךְ אֶת הַכֹּל:
הָיֹה הָיְתָה זְמִירָה אַחַת יָפָה; הִיא אֵם אִמָּם הַזְקֵנָה שֶׁל כָּל הַזְּמִירִים וְהַזְּמִירוֹת אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הַזּאת. הַזְּמִירָה הַזֹּאת. הַזְּמִירָה הַזֹּאת הִתְעוֹפְפָה הֵנָּה מְאֵֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַחַמָּה. חַם מְאֹד הָיָה לָהּ שָׁם וַתִּבְחַר לָגוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת בְּצֵל וּבִקְרִירוּת נְעִימָה.
אָז הֵחֵלָּה הַצִפּוֹר הַיָּפָה לְבַקֵּשׁ לָהּ מָקוֹם לָשֶׁבֶת בּוֹ. וַתָּעָף לָה מֵעַל הָאָחוּ, וַתֵּרֶא בַיְעָרִים, וַתָּשָׁט בְּכָל הַגַּנּים הַגְּדוֹלִים לָתוּר לָהּ מָקוֹם טוֹב לַקֵּן, אֲשֶׁר חָפְצָה לִקְלֹעַ לָהּ. רָאוּ הָעֵצִים בַּיְעָרִים וּבַגַּנִּים אֶת הַצִּפּוֹר הַנֶּחְמָדָה הַהִיא, וַיִּשְׂמְחוּ לִקְרָאתָהּ וַיַּצִיעוּ לְפָנֶיהָ אֶת עָפָאֵיהֶם הָרַעֲנַנִּים.
בֹּאי נָא, זְמִירָה, בֹּאֵי וּשְׁבִי אִתָּנוּ! – קָרְאוּ לָהּ הָעֵצִים מִסָבִיב, – בְּצֵל עֲנָפֵינוּ תֶּחֱסִי, תָּנוּחִי וְיִטַב לָךְ.
כֻּלָּם חָפְצוּ, כִּי תֵשֵׁב הַזְּמִירָה אִתָּם, יַעַן כִּי שָׁרָה אָז שִׁירִים כָּל כַּךְ יָפִים, כָּל כַּךְ עַלִיזִים, עַד כִּי לֹא שָׂבְעוּ הָעֵצִים מִשְּׁמֹעַ וּמֵהִתְעַנֵּג עֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְהָעֶרֶב; לְקוֹל זְמִירָתָהּ הַנִּפְלָאָה הִתְלַחֲשּׁוּ הֶעָלִים דּוּמָםֹ-דּוּמָם וַיִרְעֲדוּ מֵרֹב עֹנֶג.
אַךְ הַזְּמִירָה לֹא בָחֲרָה בְּעַנְפֵי כָּל הָעֵצִים הָאֵלֶּה; בְּכָל אֶחָד מֵהֶם מָצְאָה אֵיזֶה חֶסְרוֹן, אֵיזֶה דָבָר אֲשֶׁר לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. וַתּוֹסֶף לְבַקֵּשׁ לָה מָקוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לָהּ.
לְסוֹף בָּאָה עַד שִׂיחַ הַשֹּוֹשַנִּים הַזֶּה אֲשֶׁר בְּגַנֵּנוּ. הַשִּׂיחַ הַזֶּה לֹא הָיָה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִדַּי, אַף לֹא שָׁפֵל יוֹתֵר מִדַּי; עֲנָפָיו לֹא רַבִּים אַךְ דֵּי צֵל לוֹ בַּעַדָהּ; כָּל עוֹף כָּנָף לֹא גָרָה עָלָיו מֵלְּבַד חֲסילֵי זָהָב קְטַנּים אֲחָרִים, אֲשֶׁר טִיְלוּ לָהֶם בִּמְנוּחָה עַל עֲנָפָיו. וְהַשִׂיחַ מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ בִפְרָחִים נִפְלָאִים, מַרְאֵהוּ כָּל כַּךְ נָעִים, וְאַף חוֹחַ דּוֹקֵר אֶחָד לֹא הָיָה עָלָיו, אתְּ בִּתִּי יָכֹלְתְּ אָז לִשְׁלֹחַ אֶת יָדֵךְ אֶל כָּל פֶּרַח אֲשֶׁר בָּחַרְתְּ לָךְ וְיָדֵךְ לֹא נִשְׂרָטָה.
הַצִּפּוֹר שָׂמְחָה מְאֹד, כִּי מָצְאָה מָקוֹם כָּל כַּךְ טוֹב לְקִנָּהּ, מֵרֹב שִׂמְחָתָהּ הִשְׁתַּפְּכָה בְשִׁירָה כָּל כַּךְ עַלּיזָה, כָּל כַּךְ נְעִימָה וְנִפְלָאָה, עַד אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרוּ כָּל הַגְּבִיעִים הָרַבּים וַיִּפְקְחוּ אֶת עֵינֵיהֶם הַיָּפוֹת; וּבִין לַיְלָה הִתְכַּסָּה הַשִּׂיחַ בַּהֲמוֹן שׁוֹשַנִּים וּפְרָחִים וַיְהִי לְפֶלֶא…
וְלֹא הִתְמַהְמְהָה הַצִּפּוֹר הַמְאֻשָּׁרָה, וַתָּחֶל לִבְנוֹת לָהּ אֶת קִנָּהּ עִל אֶחָד מֵעַנְפֵי שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים. וְלֹא עָבְרוּ שְׁנֵי יָמִים, וּבְצֵל הֶעָלִים הָרַעֲנַנִּים עָמַד הָכֵן קֵן קָטָן, עָגֹל וָרַךְ. וְהוּא רָפוּד כֻּלּוֹ מִבִּפנִים בְּנוֹצוֹת וּבַעֲשָׂבִים רָכִּים, מִסָבִיב נִשְׁקְפוּ אֵלָיו בְּאַהֲבָה שׁוֹשַנִּים חִוְרוֹתֹ-וְרֻדּוֹת נוֹתְנוֹת רֵיחַ נָעִים.
וְלֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וּבַקֵּן הַיָפֶה הַזֶּה הָיוּ כְבָר בֵּיצִים קְטָנּוֹת, וְהַזְּמִירָה רָבְצָה יוֹם וָלַיְלָה, יוֹם וָלַיְלָה עַל הַבִּיצִים עַד אַשֶׁר יָצְאוּ מֵהֶן אֶפְרוֹחִים קְטַנִּים מְאֹד, רַכִּים כְּרֹךְ הַנּוֹצָה וְיָפִים כַּעֲלֵה פֶרַח, וְעֵינַיִם לָהֶם שְׁחוֹרוֹת וְחַרְטוּמִים לָהֶם כְּתֻמִּים, וְהֵם פּוֹעַרִים אֶת חַרְטוּמֵיהֶם וּמְצַפְצְפִים אַט אַט.
הָאֵם הַמּאֻשָּׁרָה הָיְתָה מְלֵאָה שִׂמְחָה וָגִיל לְמַרְאֵה אֶפְרוֹחֶיהָ הַקְטַנִים אֵלֶּה; שְׁלֹשָׁה הָיוּ אֶפְרוֹחֶיהָ, הַזְּמִירָה הָאֵם שָׁרָה לָהֵם שִׁירֵי הָעֶרֶש הַיּוֹתֵר נְעִימִים.
וּמִכָּל הַיְעָרִים וְהַגַּנִּים הִתְעוֹפְפוּ וְנִקְהֲלוּ כָּל הַצִּפָּרִים הַשּוֹנוֹת, וַתָּבֹאנָה וַתֵּשַּׁבְנָה עַל עַנְפֵי הַשִׂיחִים הַקְּרוֹבִים וַתִּתְעַנֵּגְנָה עַל זְמִירוֹת הָאֵם הַצְּעִירָה, וַתִּשְׁמַעְנָה וַתִּמְחֶאנָה כָנָף, כִּי כַפַּיִם אֵין לַצִּפָּרִים.
וְאוּלָם לֹא רָחוֹק מִשִּיחַ הַשּׁוֹשָׁנִּים עָמַד בֵּית חוֹמָה גָּדוֹל, וּבַבַּיִת הַזֶּה גָּרָה חֲתוּלָה אֱפוּרָה – חיָּה מְנֻוֶּלֶת, וְעֵינַיִם לָהּ יְרוֹקוֹת, וְשָׂפָם לָהּ אָרֹךְ וְדוֹקֵר וְצִפָֹרְנַיִם חַדּוֹת מְאֹד. כָּל יוֹשְבֵי הַבַּיִת שָׂנְאוּ אֶת הַחֲתוּלָה תַכְליִת שִׁנְאָה עַל גְּנֵבוֹתֶיהָ הָרַבוֹת וְעַל כָּל תֹּוֹעֲבוֹתֶיהָ. וְלֹא מָצְאָה הַחֲתוּלָה אֶת לְבָבָהּ לְהֵרָאוֹת בַּיּוֹם לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶש, פֶּן יִרְאוּהָ הַכְּלָבִים וּקְרָעוּהָ לִגְזָרִים, אוֹ פֶּן תִּפְגֹּשְׁנָה אוֹתָהּ הַמְשָׁרְתוֹת וְשָׁפְכוּ עָלֶיה מַיִם רוֹתְחִיםְ; עַל כֵּן יָשְׁבָה לָהּ כָּל הַיּוֹם בַּמַרְתֵּף הָאָפֵל, אַךְ בַּלֵּילוֹת הָאֲפֵלִים יָצְאָה מִשָּׁם לִגְנֹב וִלִגְזֹל וְלַעֲשׂוֹת כָּל דְּבַר תּוֹעֵבָה.
וַיְהִי בְּשֶׁבֶת הַחֲתוּלָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּמַרְתֵּפָהּ וַתִּשְׁמַע אֶת הַשִּׁירָה הַנְעִימָה, אֲשֶׁר שָׁרָה הַזְּמִירָה בְּקִנָּהּ הַיָּפֶה וַתִּכְעַס מְאֹד; כִּי כֵן יִכְעֲסוּ הָרָעִים תָּמִיד, בְּשָׁמעָם אֵיזֶה דָבָר טוֹב. שְׁרִיקַת הָעַכְבָּרִים, אֲשֶׁר אָרְכָה כָל הַיּוֹם לְיַד מְאֻרוֹתֵיהֶם, נָעֲמָה לַחֲתוּלָה הַרְבֵּה יֶתֶר מִן הַשִּׁירָה הַנְּעִימָה וְהָרַכָּה, הַשִּׁירָה הַמְּלֵאָה גִיל וְאשֶׁר שֶׁל הֶזְּמִירָהֹ-הָאֵם הַמְיַשֶּׁנֶת אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ.
וַיְהִי הַיּוֹם וַתִּתְגַּנֵּב הַחֲתוּלָה וַתַּעַל מִמַֹרְתֵּפָהּ; וַיְהֵי כַּאֲשֶׁר יָרְאָה פֶּן יִרְאוּהָ, וַתּזְחַל בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב הָרַעֲנָן אֲשֶׁר בַּגָּן, עַד בּוֹאָהּ לִפְנֵי שִׂיחַ הַשּוֹשַנִּים. אָז נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיה הַיְרוֹקוֹת לַמָּרוֹם וַתֵּרֶא אֶת הַקֵּן הַקָּטָן וְאֶת שְׁלֹשֶׁת הָאֶפְרוֹחִים הַקְטַנִּים אֶת הָאֵם הַיָּפָה הַמְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶם.
– הוֹ, הוֹ! – דּוֹבְבָה הַחֲתוּלָה לְנַפְשָׁהּ, – אֵלֶּה הֵם אֵפוֹא הָאורְחִים הַלֹּאֹ-קְרוּאִים הַהוֹמִים וְשָׁרִים פֹּה, כְּאִלּוּ אַךְ לְבַדָּם הֵם בַּתֵּבֵל! חַכּוּ נָא לִי, אֲנִי אֲנִי אֲלַמֶּדְכֶם דַּעַת וּמוּסָר וִידַעְתֶּם אֵיךְ לְהַפְרִיעַ מְנוּחַת יְשָׁרִים, לְבַל יוּכְלוּ גַם לִישֹׁן מְעַט אַחֲרֵי אֲרֻחַת הַצָּהָרָיִם.
וּבְלֵב חָרֵד מֵאוֹר הַיּוֹם שָׁבָה הַחֲתוּלָה אֶל מַרְתֵּפָהּ הָאָפֵל.
שָׁם שָׁכְבָה לָהּ בַּפִנָּה, אֲשֶׁר עַל יַד הַמָּבוֹא, וַתְּחַכֶּה לְחֶשְׁכַּת הַלַּילָה, לְמַעַן אֲשֶׁר תוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת מְזִמָּתָה הָרָעָה.
וַיְהִי עֶרֶבְ; וְהַחֲתוּלָה יָצְאָה שֵׁנִית בַּלָּאט מִן הַמַּרְתֵּף בִצְעָדִים קַלִּים, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׁמֵעוּ, קָרְבָה אֶל שִׂיחַ הַשּוֹשַנִֹים וַתַּבֵּט לְמָעְלָה. הַזְּמִירָהֹ-הַאֵם הִתְעוֹפְפָה לִפְנוֹת עֶרֶב, כְּדַרְכָּה תָּמִיד, לֶאֱסֹף תוֹלָעים קְטַנִּים וּזְבוּבֵי לַיְלָה לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מַטְעַמִּים לְאֶפְרוֹחֶיהָ הָרְעֵבִיםְ; וְהֵמָּה יָשְׁבוּ בַקֵּן הָרך; וַיְצַפְצְפוּ בְשׂמְחָה אִישׁ אֶל אָחִיו עַל דְּבַר אֲרֻחַת הָעֶרֶב הַטוּבָה, אֲשֶׁר תָּבִיא לָהֶם אִמָּם בְּעוֹד רִגְעי מִסְפָּר. יוֹדְעִים הֵם, כִֹי לֹא תִתְמַהְמֵהַּ הַרְבֵּה, וְעוֹד מְעַט וְשׁוּב תַּשׁוּב אֲלֵיהֶם.
פִּתְאֹם וּמִפֶּתַח הַקֵּן נִשְׁקַף אֲלֵיהֶם רֹאשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא עִם עֵינַיִם יְרוֹקוֹת וּמַבְרִיקוֹת כְּאֵשׁ וְשָׂפָם גָּדוֹל וְנוֹרָא. זֹאת הָיְתָה הַחֲתוּלָה הָאֲפוּרָה, אֲשֶׁר טִפְּסָה לָהּ קַל מְהֵרָה עַל הַגֶּזַע הֶחָלָק שֶׁל שִׂיחַ הַשּׁוֹשַנִּים, וַתִתְנַפֵּל פִּתְאֹם עַל הָאֶפְרוֹחִים; וְהָאֶפְרוֹחִים הַקְּטַנִים נִבְעֲתוּ מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ גַם לִצְעֹק מֵרֹב פָּחַד. וּבְרֶגַע אֶחָד קָפְצָה עֲלֵיהֶם הַחֲתוּלָה הָרוֹצַחַת וַתַּחְטְפֵם אֶחָד אֶחָד בְּצַוְארֵיהֶם הָרַכִּים וַתִּמְלֹק אֶת רָאשֵׁיהֶם וַתַּשְׁלֵךְ אֶת שְׁלָשׁתָּם לָאָרֶץ. אָז קָפְצָה גַם הִיא אַחֲרֵיהֶם אַרְצָה וְהֵכִינָה אֶת עַצְמָה לְאָכְלָה שָׁם תַּחַת הַשִׂיחַ.
וְעוֹרְבִים אֲחָדִים יָשְׁבוּ אָז עַל הָאוֹג 1הַקָּרוֹב אֶל הַשִׂיחַ וַיִּרְאוּ אֶת מַעֲשֶׂה הָרֶצַח; אַךְ הַדָּבָר הַנוֹרָא הַזֶּה נַעֲשָׂה כּל כַּךְ מַהֵר, עַד אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לְהַפְרִיעֵהוּ. עַתָּה הִתְנַפְּלוּ בְקִרְקוּר גָּדוֹל עַל הָרוֹצַחַת וַיָּחֵלוּ לְהַכּוֹתָהּ בְּחַרְטוּמֵיהֶם בְּשֶׁצֶף קֶצֶף עַד אֲשֶׁר הָיְתָה אַנוּסָה לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁ אֶל תּוֹךְ הַמַּרְתֵף הָאָפֵל; וְהָאֶפְרוֹחִים הַטְרוּפִים נִשְׁאֲרוּ עַל הָאָרֶץ תַּחַת הַשִׁיחַ.
עָבְרוּ רִגְעֵי מִסְפָּר וְהַזְּמִירָהֹ-האֵם שָׁבָה אֶל קִנָהּ – בְחַרְטוּמָה מַאֲכָל טוֹב לְאֶפְרוֹחֶיהָ. וּמַה מְּאֹד נִבְהַלָּה בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַקֵּן רֵיק, אֵין בּוֹ אֲפִילּוּ אֶפְרוֹחַ אֶחָד. הִיֵא הִפִּילָה מִחַרטֻמָה אֶת הַצֵּידָה אֲשֶׁר הֵבִיאָה וַתִּקְרָא בְּיֵאוּשׁ מָר;
– יְלָדַי! אַיֵּכֶם? יְלָדָי!
הָעוֹרְבִים הִתְעוֹפְפוּ אֵלֶיהָ בְּחֶמְלָה רַבָּה, וּלְאַט לְאַט וּבִזְהִירוּת סִפֱּרוּ לָהּ אֶת הָאָסוֹן הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר קָרָה אֶת בָּנֶיה. וְגַם הֶרְאוּ לָאֵם הָאֻמְלָלָה אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הָאֶפְרוֹחִים הַטְּרוּפִים מוּטָלִים שֶׁם עַל הָעֵשֶׂב. וְהַזְּמִירָה הַנּוֹאָשָׁה יָרְדָה עַל הָאָרֶץ וַתְּכַס עֲלֵיהֶם בִּכְנָפֶיהָ וַתֵּבְךְּ בְּכִי מָר, וְכֹה יָשְׁבָה זְמַן רָב וְלֹא יַכְלָה לְהִפָּרֵד מֵהֶם, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ הַחִפּוּשִׁיּוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לָהֶן “קַבְּרָנִיּוֹת”, וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֶפְרוֹחִים הַקְטַנּים אֶל הַקְבָרִים אֲשֶׁר חָפְרוּ לָהֶן.
זֹאת הָיתָה הַלְוָיָה יָפָה: כָּל הַחִפּוּשִׁיּוֹת אֲשֶׁר בַּגָּן, כָּל הַנְּמָלים וְכֹל הַצִּפָּרִים אֲשֶׁר קִנְנוּ בַּכִּכָּר הַהִיא הָלְכוּ לְלַוֹּת אֶת הַמֵּתִים הַקְּטַנִּים וַתִּבְכֶּינָה אוֹתָם וַתִּסְפֹּדְנָה לָהֶם. אַךְ הָאֵם הַמִּסְכֵּנָה לֹא מָצְאָה נִחוּמִים בְּכָל אֵלֶה, וּבְשׁוּבָה אַחֲרֵי הַקְבוּרָה אֶל קִנָהּ הַשֹּׁמֵם וְהָרֵיק, הִשְׁתַּפְּכָה בִּבְכִי מָר, וּבְקוֹל נִפְסָק לִרְגָעִים קָרְאָה:
– אֲהָהּ, שִׂיחַ, שִׂיחַ הַשּׁןֹשַׁנִים! מַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת אֶפְרוֹחַי הַנְּעִימִים?
וְשִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים לֹא עָנָה דָבָר; אֲבָל גַּם הוּא הִתְעַצֵּב כָּל כַּךְ עַל הָאָסוֹן הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר קָרָה אֶת שְׁכֶנְתוֹ הַטּוֹבָה. עַד אֲשֶׁר נָבְלוּ כָּל פְּרָחָיו וַיִפְּלוּ לָאָרֶץ. וְהוּא לֹא יָדָע. כִּי חָשַׁב וְחָשַׁב הַרְבֵּה מַחֲשָׁבוֹת: אֵיכָכָה יוּכַל מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לִשְׁמֹר יוֹתֵר טוֹב עַל שְׁכֵנָיו בַּעֲלֵי הַכָּנָף הַטּוֹבִים וְהַנְעִימִים. וְכֹה חָשָׁב וְחָשַׁב עַד אֲשֶׁר מָצָא עֵצָה מְחֻכִּמָה מְאֹּד. כָּל הַלַּיְלָה עָבַד הַשִּׂיחַ בַּלָּאט, אַבָל בִּשְׁקִידָה רַבָּה, – וּכְאוֹר הַבֹּקֶר הָיָה מְכֻסֶּה מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ בְּחוֹחִים חַדִּים, בְּמִַדְקְרוֹת דַּקוֹת, חַדּות וּכְפוּפוֹת כְּצִפָּרְנֵי הַחֲתוּלָה הָאֲפוּרָה, רוֹצַחַת יַלְדֵי הַזְּמִירָה.
אז קָרָא הַשִּׂיחַ בְּקוֹל עָצֵב אֶל הָאֵם הָאֲבֵלָה:
זְמִירָתִי הַטּוֹבָה, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה! הִתְנַחֲמִי נָא הַפָּעַם וְהוֹצִיאִי אֶפְרוֹחִים חֲדָשִׁים מִבֵּיצִים חֲדָשׁוֹת; מֵעַתָּה לֹא יִקְרֵם אָסוֹן עוֹד. הַבִּיטִּי וּרְאִי, יַקִירָה, עַתָּה לֹא תוּכַל עוֹד שׁוּם חַתוּלָה בַּעוֹלָם לַעֲלוֹת וּלְטַפֵּס עָלָי. מַדְקְרוֹתַי אֵלֶּה, יָגֵנוּ עָלַיִךְ וְעַל אֶפְרוֹחָיִךְ.
וְהַזְּמִירָה נֶעֶצְבָה אֶל לִבָּהּ מְאֹד וַיֵּצֶר לָהּ לָשֶׁבֶת בָּדָד בְּקִנָּה בְּאֵין מְנַחֵם. אָז הֵטִילָה עוֹד בֵּיצִים קְטַנוֹת וַתִּרְבַּץ עַלֵיהֶן עַד אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵהֶן אֶפְרוֹחִים רַכִּים וְּקְטַנִים מְאֹּד. אָז הֵחֵלָּה הַזְּמִירָה שֵׁנִית לָשִׁיר שִׁירִים נְעִימִים. אַךְ שִׁירֶיהָ אֵלֶּה לֹא דָמוּ כְּלָל לְשִׁירֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים. אֵין עוֹד הַצִּפְצוּפִים הָעַלִּיזִים, אֵין עוֹד שִׁירֵי הַשִּׂמְחָה וְהָאֹשֶׁר; הַזְּמִירָה מְשׁוֹרֶרֶת רַק שִׁירֵי עֶצֶב וְיָגוֹן, שִׁירֵי דִמְעָה וְגַעֲגּוּעִים הַנּוֹגְעִים עַד לְבָבֵךְ, בִּתִּי, בִּשָׁעָה שֶׁאַתּ שׁוֹמַעַת אוֹתָם. הַאִם לֹא תוּכַל לִשְׁכֹּחַ אֶת יְלָדֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים וְהִיא זוֹכֶרֶת אוֹתָם בְּעֶצֶב נָעִים, אַף כִּי מְאֻשָּׁרָה הִיא בְּאֶפְרוֹחֶיהָ הַחַיִּים אִתָּהּ כַּיּוֹם.
וּמֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה מְכֻסִים שִׂיחֵי הַשּׁוֹשַנִּים בְּחוֹחִים דּוֹקְרִים. וְהַזְּמִירָה שׁוֹפֶכֶת נַפְשָׁהּ בְּשִׁירֵי עֶצֶב נָעִים; אֲבָל הַחֲתוּלָה לּא תוּכַל עוֹד לְהִתְנַפֵּל עַל קֵן הַזְּמִירָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מִעוֹפֶפֶת לְבַּקֵשׁ אֹכֶל לְאֶפְרֹחֶיהָ הַקְּטַנִים.
תַּרְגוּם בֶּן-צִיוֹן.
-
[i] לינדענבוים Липа ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות