בּין העבוֹדוֹת השוֹנוֹת לתקנת ירוּשלים, להרמתה וּלהבראָתה צריכה ויכוֹלה גם העבוֹדה החקלאית לתפּוֹס את מקוֹמה. מוּבן מאליו כּי אין עבוֹדה זוֹ צריכה להיעשׂוֹת על חשבּוֹן עבוֹדוֹת כּלכּליוֹת-עירוֹניוֹת אחרוֹת. כּי אינה יכוֹלה להעלוֹת ארוּכה לכל מַדְוֵי ירוּשלים ולפתוֹר את שאלת הקיוּם של המוֹניה הרעבים והדווּיים, כּי אם להוֹסיף גוָן חדש לעבוֹדה הרַבּה הצריכה להיעשׂוֹת, להכניס זרם מחַיֶה לתוֹך חיי העיר העתידים להיבּרא.

עיר זוֹ עם אקלימה הנוֹח לצמיחה, עם עמקיה הפּוֹריים, עם עציה העתיקים – ההוֹלכים אמנם ונחרבים לעינינוּ בּפראוּת הסביבה והשלטוֹן הקוֹדם, עם הכּפרים מלאי הירק וגני-השלחין המַקיפים אוֹתה, לנוּ אין בּה מכּל זה כּלוּם, רק חוֹמוֹת, חנוּיוֹת וחרבוֹת. והישוּב העברי, הנמק בּדלוּת וּבדחקוּת, בּחוֹסר לחם ואויר בּין החוֹמוֹת של עיר זוֹ רק שמוּעה שמע על דבר “קוֹלוֹניֶס”, “קוֹלוֹניסטין” וּפוֹעלים. ורוּבּוֹ הגדוֹל אף לא ראָם, וחוֹשב אוֹתם לאחדים מן הדברים המוּזרים בּעוֹלם, הרחוֹקים-רחוֹקים.

מלבד המקרה היחידי לפני ארבּעים שנה, בּראשית היוָסד פּתח-תקוה, לא נתנה עיר יהוּדית זוֹ, לב האוּמה, בּמשך כּל שנוֹת עבוֹדת הישוּב, חוֹמר אנוֹשי לגאוּלת הארץ, אפילוּ בּאוֹתה מידה שנתנה איזוֹ עיירה זעירה בּרוּסיה אוֹ בּגליציה. ולא רק שהישוּב הירוּשלמי לא נתן משלוֹ לישוּב החקלאי, הוּא גם לא קיבּל, לא ינק ממנוּ ולא ראה אוֹתוֹ מקרוֹב. נחוּצה היתה “גזירה” של גֶ’מַל-פֶּחָה בּימי האַרבּה ¹, למען אשר חלק מבּני ירוּשלים יראה בּעיניו את אחת המוֹשבוֹת. ואפילוּ בּני “הישוּב החדש”, חניכי בּתי-הספר, היוצאים אוּלי לפעמים לטיוּל למוֹשבה, אינם הרבּה יוֹתר קרוֹבים לישוּב מחניכי החדרים והישיבוֹת. אף הם, בּני הארץ, לא נתנוּ מתוֹכם שוּם עוֹבדים בּשביל גאוּלת הארץ (אָפיית למדי היא אַנקיטה אחת שנעשׂתה בּין חברי אגוּדה ציוֹנית מבּני הדוֹר הצעיר. מששים חברים ראוּ רק שמוֹנה בּעיניהם מוֹשבה עברית).

הכנסת עבוֹדה חקלאית בּירוּשלים, זאת אוֹמרת, לברוֹא קשרים חיים בּין העיר ירוּשלים וּבין ישוּבנוּ הקרקעי עוֹבד האדמה, להמציא לחלק מתוֹשביה אפשרוּיוֹת של עבוֹדה פּוֹריה, של קיוּם אנוֹשי, – מבּלי להיוֹת תלוּיים בּעזרה וּצדקה – של התאַזרחוּת קרקעית; להכניס לתוֹך ירוּשלים חוּג חדש של תוֹשבים, מאנשי הישוּב החקלאי העוֹבד, הכּוֹבש, השוֹאף ליצירה מעשׂית, לברוֹא בּקרב הימים בּירוּשלים מעמד חדש של חקלאים עירוֹניים, גננים, ירקנים, שַתָּלים, מגַדלי בּהמוֹת, עוֹפוֹת, דבוֹרים.

אוּלם לא רק ערך כּלכּלי וחינוּכי ישנוֹ לעבוֹדה זוֹ בּירוּשלים, כּי אם גם ערך מדיני-תרבּוּתי – אם אפשר לאמוֹר כּך. יצירת חַוָה לאוּמית יפה בּקרבת העיר, סידוּר גנים יפים על יד בּתי-הספר, ואף גם על יד הישיבוֹת וּשאר המוֹסדוֹת העבריים הציבּוּריים (אוּלי גם לא רחוֹק היוֹם שיגשוּ אצלנוּ לסידוּר גן בּוֹטַני לאוּמי); סידוּר מחלבה גדוֹלה המַמציאה חלב מַבריא מפוּסתר לתינוֹקוֹת, משתלה טוֹבה, הממציאה שתילי עצים, ירקוֹת וּפרחים לשכוּנוֹת החדשוֹת אשר תיבָּנינה, נטיעת חוּרשת הרצל, שתהיה ראוּיה לשמה, בּקרבת העיר, הכנסת הירק והצוֹמח לכל פּינה עברית, סידוּר חנוּיוֹת הגוּנוֹת, אשר תמכּוֹרנה ירקוֹת, בּיצים, חמאה, גבינה משלנוּ, פּרי העבוֹדה העברית. כּל השׁיפּוּר הזה שׁל העיר הָרֹאשָׁה בּארצנוּ, כּל התיקוּן הכּלכּלי והרוּחני הזה בּחיי תוֹשבי עירנוּ, כּל זה יבוֹא ויעיד על ערכּנוּ הציביליזטוֹרי, על כּוחנוּ התרבּוּתי, היוֹצר, אוּלי לא פּחוֹת מאשר הקמת בּתים לתוֹרה וּלמדע.

מקצוֹעוֹת החקלאוּת, אשר יש להם מקוֹם ועתיד בּירוּשלים וּבקרבתה הם: גידוּל-ירקוֹת, החזקת בּקר וצאן, תעשׂיית החלב, גידוּל עוֹפוֹת, גידוּל דבוֹרים, גידוּל משתלוֹת של עצים וּפרחים, תעשׂיית-שימוּרים של ירקוֹת וּפירוֹת.

גידוּל הירקוֹת מעסיק בּסביבוֹת ירוּשלים עם רב. כּפרים רבּים, בּיחוּד אלה אשר תנאים נוֹחים להם: מים, גבעוֹת זבל של דוֹרוֹת, אקלים יוֹתר חם בעמקים – חיים על עבוֹדה זוֹ. ואף על פּי כן כּמוּת הירקוֹת מצוּמצמה וּמחיריהם גבוֹהים מאד. יש עוֹד די מקוֹם לקיוּם ציבּוּר של ירקנים יהוּדים וּכמוֹ כן להרחבת המקצוֹע וּלהעלַאתוֹ על ידי עבוֹדת-חקירה נסיוֹנית, בּחינת מינים והכנסתם וכוּ'. הכנסת המקצוֹע הזה בּמידה רחבה וּבתנאים רציוֹנַליים צריכה לפעוֹל לטוֹבה גם על הספּקת המזוֹנוֹת של ירוּשלים. אפשר לקווֹת בּבטחה כּי אחרי עבוֹר שנוֹת עבוֹדה ונסיוֹן, וּברָכשנוּ לנוּ חלקוֹת-אדמה מַתאימוֹת יצליח בּידינוּ לנטוֹע את הענף החקלאי הזה ולברוֹא בּירוּשלים וּסביבוֹתיה מעמד של ירקוֹת בּטוּח בּקיוּמוֹ.

הספּקת ותעשׂיית חלב כּבר תפסוּ מקוֹם רב בּירוּשלים, אף בּישוּב היהוּדי. ועם ריבּוּי אוּכלוֹסיה וּצמיחתה בּעתידה תצמח גם תקותם של המקצוֹעוֹת האלה, אם כּי המספּוֹא וּשאר צרכי ההספּקה של בּהמוֹת-החלב, יצטרך להיוֹת מוּבא בּרוּבּוֹ מן החוּץ. המחלבה של המוֹשבה האמריקאית יכוֹלה לשמש בּנידוֹן זה דוּגמה יפה, ואף הצבּר בּלי קוֹצים והאספּסת והתירס המכּסיקאי בּאים בּחשבּוֹן. התפּתחוּת המקצוֹע הזה, מלבד פּרנסת העוֹבדים, חשוּבה עוֹד לנוּ בּיחוּד בּשביל בּריאוּת התוֹשבים, הקלת החיים, טיפּוּח התינוֹקוֹת והילדים.

גידוּל מַשתלוֹת וּפרחים ודאי לא יתפּוֹס מקוֹם רחב בּשנים הכי-קרוֹבוֹת. אוּלם אפשר לקווֹת, כּי עם בּנין שכוּנוֹת חדשוֹת, עם נטיעת גנים וחוּרשוֹת – תבוֹא גם הדרישה. ואזי תפרנס עבוֹדה זוֹ את בּעליה בּהרחבה. התחלה של עבוֹדה זוֹ צריכה להיעשׂוֹת בּהקדם, בּאשר היא תעזוֹר לנוּ לתת את הצוּרה הנאה לשכוּנוֹתינוּ, לחצרוֹת מוֹסדוֹתינוּ.

על יד המשקים החקלאיים ימָצא מקוֹם גם לגידוּל עוֹפוֹת. חלק מהמזוֹנוֹת ימָצא להם משיירי הגן, והכנסה של החזקת עוֹפוֹת בּעיר תשלם את הוֹצאוֹת המזוֹנוֹת אשר יִקָנוּ.

גם לגידוּל דבוֹרים ימָצא מקוֹם בּירוּשלים. לפי דברי הבּוֹטַנַאי א. ראוּבני מרוּבּים צמחי הדבש בּסביבה זוֹ. ואף גן-הירקוֹת יוּכל להיוֹת לעזר בּענין הזה.

עם התפּתחוּת המקצוֹעוֹת האלה יִפָּתח אוּלי מקוֹם גם לתעשׂיה החקלאית, לשימוּרי ירקוֹת וּפירוֹת. בּסביבוֹת ירוּשלים מרוּבּוֹת הנטיעוֹת של זיתים, תאנים, גפנים, חַבּוּשים. יעלה אוּלי בּידינוּ להכניס לתוֹך ירוּשלים גם את ענף-העבוֹדה הזה, שערכּוֹ הכּלכּלי בּשביל העיר יוּכל להיוֹת רב מאד.

ההצעוֹת המעשׂיוֹת לעבוֹדה חקלאית בּסביבוֹת ירוּשלים תהיינה בּהכרח מצוּמצמוֹת מאד, כּל זמן אשר רכוּשנוּ החקלאי בּחבל הזה הוּא כּל כּך דל. בּשוּם מרכּז עירוֹני בּארץ – מלבד אוּלי חברוֹן, אין התאַחזוּתנוּ כל כּך מוּעטה עדיין כּאשר בּירוּשלים. הערים יפוֹ, חיפה, צפת, טבריה הן בּכל זאת מוּקפוֹת נקוּדוֹת של אדמה עברית. ועוֹד דבר: כּל מרכּזי החקלאוּת האינטנסיבית בּירוּשלים נמצאים בּקרבת המַעינוֹת, והמים הם הם שנוֹתנים את האפשרוּת לקַדֵם את העבוֹדה וּלהרויח ממנה. ואדמוֹת כּאלוּ, אדמוֹת שלחין, אין בּידינוּ כּלל: בּרי הדבר שרכישת חלקת אדמה עם מים בּמידה מספּיקה רק היא תתן לנוּ אפשרוּת של יצירת משק יפה בּסביבה זו. נקוה כּי לזה יוּשׂם לב. וּלפי שעה מוּכרחים אנוּ להתאים את הצעוֹתינוּ ועבוֹדוֹתינוּ המעשׂיוֹת הקרוֹבוֹת לאלה האדמוֹת שישנן בּרשוּתנוּ, וּלהשתדל לברוֹא בּהן את התנאים המינימַליים לפּחוֹת, להצלחת העבוֹדה. בּבוֹרוֹת חצוּבים גדוֹלים, אשר יכילוּ הרבּה מים, צריכים לבוֹא לעזרתנוּ. בּעזרת בּוֹרוֹת כּאלה וּמַשאבוֹת של יד אוֹ סוּסים עוֹלה בּידי הגרמנים לסַדר את גניהם (שנֶללר, בּית-החוֹלים הגרמני). בּאדמוֹת הרים שיסדרוּ אוֹתן דרגוֹת-דרגוֹת מיוּשרוֹת נפתרת שאלת המים בּיתר הצלחה. מהבּוֹרוֹת הגדוֹלים, הבּנוּיִים בּטֶרַסוֹת העליוֹנוֹת, יורדים המים על ידי צינוֹרוֹת ומשקים את הטרסוֹת התחתונות. בּאוֹפן כּזה נעבדים בּמנזרים אחדים בּהרים גנים יפים למדי.

ואלוּ הן העבוֹדוֹת אשר בּהן אפשר להתחיל בּימים הכי-קרוֹבים, לפי האפשרוּיוֹת הקרקעיוֹת המצוּמצמוֹת אשר בּידינוּ:

א. בּאחת החלקוֹת אשר בּרשוּתנוּ: “בּקעה”, “עמק רפאים” אוֹ “תלפּיוֹת”, יש לסדר משק של מחלבה וירקוֹת על שטח של 10–15 דוּנם. את שאר המקצוֹעוֹת יכניסוּ בּמשך הזמן. משק זה צריך להיוֹת נקוּדת-המוֹצא של העבוֹדה החקלאית בּסביבה. בּוֹ ימצאוּ עבוֹדה עשׂרוֹת אחדוֹת אנשים מבּני ירוּשלים וּבנוֹתיה, בּוֹ יקבּלוּ בּני ירוּשלים הרוֹצים בּעבוֹדת האדמה חינוּך חקלאי שימוּשי. הוּא ימציא לתינוֹקוֹת ירוּשלים חלב טרי ונקי – אוּלי גם מפוּסתר – הוּא ימציא לסביבה זרעים, שתילי עצים, שתילי ירקוֹת וּפרחים; הוּא ישמש גם מרכּז של חקירה ונסיוֹן חקלאי-שימוּשי בּחבל הארץ הזה, החדש לנוּ בּמוּבן הזה לגמרי.

בּ“בּקעה” יש תקוה כּי שאלת המים אוּלי תיפּתר בּהצלחה על ידי חפירת בּאר מים חיים. בּקרבת אדמתנוּ, וּבאוֹתוֹ הגוֹבה בּערך, בּחצר כּוֹמר יוָני כּבר נחפּרה פּעם בּאֵר, בּשנת תרס“ג, על ידי המהנדס האנגלי הוּנד בּעוֹמק של 30 מטר בּערך (בּאר זוֹ ראיתי נעוּלה בּימי שלטוֹן התוּרכּים). אפשר לחשוֹב, שגם הטמפּרטוּרה בּ”בּקעה" היא יוֹתר גבוֹהה מאשר בּתלפּיוֹת, מה שחשוּב בּיוֹתר בּסביבה זוֹ בּשביל גידוּלי ירקוֹת החוֹרף. לתלפּיוֹת יש היתרוֹן של שטח מישוֹר יפה, נקי כּמעט מאבנים.

ב. מלבד המשק הקבוּע הזה, הדוֹרש השקעת סכוּמים גדוֹלים (בּריכוֹת, בּנינים, רפתים, אינבֶנטַר חי) יש עוֹד מקוֹם בּירוּשלים לשוּרה של משקים ארעיים, אשר ערכּם הישוּבי והחינוּכי יכוֹל להיוֹת רב בּשנים הראשוֹנוֹת, עד שתיבּרא האֶפשרוּת של עבוֹדה ישוּבית יוֹתר יסוֹדית. אלה הם משקים לגידוּל ירקוֹת וּלמשק בֵּיתי קטן על ידי קבוּצוֹת פּוֹעלים מן המוֹשבוֹת על אדמת המגרשים השייכים לנוּ בּעיר, וּבאדמוֹת אשר ודאי תיקָנינה בּזמן הקרוֹב בּשביל מוֹסדוֹת ציבּוּריים שוֹנים. בּסידוּר מוּצלח, בּאפשרוּת לעבּד מגרש אחד בּמשך שנים אחדוֹת כּסדרן, בּחציבת בּוֹרוֹת הגוּנים למים, אפשר לקווֹת שקבוּצוֹת אלוּ תוּכלנה להתקיים על פּרי עבוֹדתן.

הערך החינוּכי של הכנסת פּוֹעלים וּפוֹעלוֹת לעבוֹדה בּירוּשלים, של יצירת עבוֹדת-אדמה עברית בּסביבת בּני העיר, בּתוֹך השכוּנוֹת העבריוֹת, לעיני הדוֹר הצעיר וילדי בּתי-הספר – מוּבן מאליו. מציאוּת ציבּוּר עוֹבדים חקלאים בּתוֹך העיר וּבקרבתה עלוּלה לעוֹרר כּוֹחוֹת נרדמים, להכניס את התוֹכן הציוֹני, החיוּני, תכני העבוֹדה, כּיבּוּש הארץ וההתאַחזוּת לתוֹך החוּגים העירוֹניים. בּעבוֹדת הקבוּצוֹת האלה יתחנכוּ גם עוֹבדים מוֹעילים בּשביל העבוֹדוֹת הישוּביוֹת היוֹתר רחבוֹת, אשר נגש אליהן בּימים הבּאים.

הקבוּצוֹת האלוּ, כּשהן לעצמן, תמֵלאנה גם חלק חשוּב מהעבוֹדה הנסיוֹנית החקלאית בּסביבה החדשה וְתִתֵּנָה בּמידה ידוּעה עבוֹדה גם לבני העיר וּבנוֹתיה, וּתשַתפנה אוֹתם בעבוֹדתן.

קבוּצוֹת אחדוֹת כּאלוּ יכוֹלוֹת להסתדר מבּלי קוֹשי רב בּקרדיטים בּלתי-גדוֹלים (5–8 אלפים פרנקים לקבוּצה בּמשך השנה הראשוֹנה) ויש יסוֹד לקווֹת שאחרי הנסיוֹן של השנה הראשוֹנה, הכּרוּכה תמיד בּנסיוֹנוֹת וּמכשוֹלים רבּים, תוּכל קבוּצה זוֹ לעמוֹד על רגליה ולחיוֹת על עבוֹדתה.

ג. עבוֹדה חשוּבה וּמיוּחדת בּמינה יש לפנינוּ בּהרמת החַלבּנוּת המקוֹמית. פּה אין לפנינוּ יצירת יש מאַין, כּרגיל, כּי אם חיזוּק היֵש, סיוּע וסעד לַקַיים העלוּל להתפּתח. לפני המַשבּר היוּ מוֹנים בּירוּשלים כּ-80 משפּחוֹת שהתפּרנסוּ על מקצוֹע זה. בּמשך השנים האלה נתדלדלוּ מאד וּבקרם וצאנם נתמעט בּתכלית. החלבּנים צריכים עכשיו להסתדר בּתור אגוּדה כּלכּלית, ועל המוֹסדוֹת הציוֹניים להמציא להם בּאחריוּת הדדית קרדיט מספּיק על יסוֹד מסחרי, למען אשר יוּכלוּ להגדיל את צאנם ובקרם. בּשנים כּאלוּ, שהמספּוֹא עוֹלה כּל כּך בּיוֹקר והבָּקר בּארץ הוֹלך וּמתמַעט, יש חשיבוּת רבּה להחזקת המקצוֹע הזה. עזים וּכבשׂים אפשר לגדל בּירוּשלים, המוּקפה גבעוֹת עטוּפוֹת דשא בּמשך הרבּה חדשים בּשנה והכנסתם עכשיו טוֹבה מאד.

זה יהיה מפעל כּלכּלי רב-הערך להרים משפלוּת חלק נכבּד מתוֹשבי ירוּשלים בּעלי ידיעה ונסיוֹן, אשר היוּ רגילים להתפּרנס מעבוֹדתם. אם הנסיוֹן הזה יצליח יהיה גם מקוֹם להמשך של מפעלים בּדרך זוֹ. עזרה לסידוּר תעשׂיית החלב בּירוּשלים וּמכירה משוּתפת של תעשׂיית החלב.

ד. מלבד החשיבוּת החינוּכית של סידוּר גינוֹת עבוֹדה על יד כּל בּית-ספר בּירוּשלים, אשר כּבר הצעתי פעם, ואשר כּבר הוּחל להתגשם בּמקצת, הנני מוֹצא לנחוּץ להציע שעל יד בּית-הספר לבנוֹת תסוּדר גינה בּמַסשטַבּ יוֹתר גדוֹל, אוּלי גם בּתוֹספת של משק-בּית קטן, שבּה תעבוֹדנה בּשׂכר מספר בּנוֹת מאלוּ שגמרוּ את בּית-הספר והראוּ את נטייתן לעבוֹד את עבוֹדת הגן. המעבר לעבוֹדת האדמה מתעכּב הרבּה בּשביל בּת ירוּשלים על ידי זה שהוּא קשוּר בּהכרח עם עזיבת הבּית והיציאה למוֹשבה. צריך לתת להן את האפשרוּת לעלוֹת על דרך העבוֹדה מבּלי ההכרח הזה בּהתחלה. אלוּ שיש להן נטיה רצינית לעבוֹדת-האדמה צריכוֹת להתאַמן בּעבוֹדה וללמוֹד אוֹתה קצת למעשׂה, ואחרי כן יֵקל להן למצוֹא את דרכּן בּחיים, אם בּצוּרה עירוֹנית ואם כּפרית. ואף אם לא כּל אלוּ שתעבוֹדנה בּגינה זוֹ תישארנה בּתוֹך העבוֹדה החקלאית וּמהן תעבוֹרנה אחרי כן להוֹראה וכוּ', לא תהיה העבוֹדה לשוא. הן תביאֶינה אִתן את החינוּך בּעבוֹדה וידיעת הצוֹמח אשר רכשוּ. עצם מציאת גינה זוֹ, מציאת פּינה לעבוֹדה חיה לבנוֹת המקוֹם, יהיה לה ערך חינוּכי רב.

מוֹסד כּזה יכוֹל להסתדר בּתקציב שנתי של 4–6 אלפים פרנק, לפי מידת רחבּוֹ.

האפשרוּיוֹת המנוּיוֹת כּאן אין בּהן כּדי לסמן את התמוּנה הרצוּיה והאפשרוּת של עבוֹדה חקלאית רחבה, זוֹהי רק התחלה, התחלה הכי-קטנה. והאפשרוּיוֹת הרחבוֹת תבוֹאנה רק עם רכישת אדמה חדשה, וּבעיקר אדמת-שלחין. אזי ידוּבּר לא רק על דבר **סידוּרים של חקלאוּת עירוֹנית בּירוּשלים, כּי אם על דבר “ירוּשלים מוֹשבוֹת סביב לה”. **

תרע"ח.