איגרות: הקדמה לכרך ששי / אחד העם
הקדמה
לפני שנתים, כשנגשתי לסדורו ולהוצאתו של הספר הזה, היה לבי מהסס, אם יפה אני עושה, שמפרסם אני חומר זה עתה, בעודני חי, ואם בכלל יש לו איזה ערך לתולדות תקופתי, ובהקדמתי שבראש הספר לא העלמתי מן הקוראים את ספקותי אלה, ולא אבחר בזה, שלא היה לבי בטוח כלל שאגיע עד סוף הספר. עתה הנה אני עומד עוד הפעם לפני הקוראים – בראש הכרך האחרון! הספר יצא כרך אחר כרך, ועד כמה שאוכל לשפוט ע“פ דברים שבכתב ושבע”פ שהגיעו אלי, נתקבל ברצון בחוגי הסופרים והקוראים המבינים, והנני נותן בזה לקהל את הכרך האחרון בלב יותר שקט ובטוח משנתתי אז את הכרך הראשון….
וכמו אז, בהקדמתי לכרך הראשון, כן לא ארבה גם עתה דברים בנוגע לגוף הספר: – הלא הוא עתה כולו בידי הקוראים, ולהם המשפט!– ואולם עלי להוסיף בזה עוד הערות אחדות בנוגע לצורת הכרך הזה, שהיא שונה מזו של הכרכים הקודמים וצריכה לאיזו ביאורים.
א) הרבה חשבתי על דבר הזמן היותר נאות לגמור בו את הספר. הן אני ממשיך כתיבת מכתבים גם עתה (אם כי עתה איני מרבה לכתוב, מפני חולשתי וסבות אחרות), והן לא יתכן להמשיך את הספר עד “יום אתמול”, וצריך למצוא איזה סוף, שיהיה “טבעי” פחות או יותר. ואחר הרבה מחשבות באתי לידי החלטה, שה“סוף” היותר נאות הוא הזמן שעזבתי ארצות הגולה והלכתי להשתקע בארץ ישראל (חורף שנת תרפ"ב). חיי עתה בארץ ישראל הם ה“הוה” שלי, וחיי בגולה – העבר, וספרים כאלה ערכם הוא בקשר עם העבר. ובמקרה יצא הדבר כך, שהמכתב האחרון בסדר הכרונולוגי1) מדבר בעיקרו על דבר יציאתי לא"י, ונותן את היום בדיוק, מתי אני יוצא, ועוד פרטים שונים הנוגעים לזה, באופן שהוא כעין מכתב פרידה כללי לכל קוראַי ומיודעַי, שבשבילם עברתי כל אותה התקופה הארוכה בגולה.
ב) החלק העיקרי מן הכרך הזה כולל איפוא מכתבים משנות 1918–1921. ולפי שגם אז כבר נתמעטה הקורספונדנציא שלי הרבה, לא ימלא החלק הזה אלא חמשת הגליונות הראשונים. ואחר זה יבוא החלק אשר קראתי בשם “מלואים”. עוד בהקדמה לכרך הראשון (1-ו') דברתי על ה“מלואים” האלה, והם: א) מכתבים אשר בגשתי לסדור הספר, לא נמצא בידי העתק מהם, אבל במשך זמן הדפסתו הגיע לידי גוף המכתב או העתק. בהקדמתי הנזכרת בקשתי את הקהל שישלחו אלי מכתבים כאלה, אם במקרה נשמרו בידם. לצערי, נענו לי רק מעטים מאד, ורוב המכתבים שאני נותן פה בחלק המלואים הם ממין אחד: ב) אלה שנמצאו בארכיון של “בני משה” שנשלח אלי מא“י עוד לפני הרבה שנים.בקצת מהם השתמשתי כבר במאמר “נסיון שלא הצליח”, שנתתי בסוף חלק ד' מ”על פרשת דרכים“, וטעות היתה בידי, כשכתבתי בהקדמה לכרך ראשון מן ה”אגרות" (שם, הערה), שאת המכתבים ההם “כבר פרסמתי” במאמר הנזכר. באמת פרסמתי מהם שם רק אלה שהיו נצרכים לי לנושא המאמר, שמטרתו היתה לתת מושג נכון ממהות אגודת ב“מ ודרך התפתחותה, ולמטרה זו התאימו רק מכתבים אחרים, שנתתים שם בשלימותם, וקטעים אחדים מאיזו מכתבים אחרים, שראיתי בהם צורך למטרתי. ואולם שאר המכתבים כוללים הרבה ענינים אחרים שיש להם ערך לתולדות התנועה הלאומית, ישוב א”י והספרות העברית, ועל כן נמלכתי ונתתים בשלימותם (כלומר, עד שבכלל מצאתי בפרסומם תועלת), בין אלה שלא נדפסו בעפ“ד ובין אלה שבאו שם רק קטעים מהם. ורק מעטים מאד שנדפסו בעפ”ד בשלימותם חזרתי ונתתי גם פה, מפני חשיבותם להבנת המכתבים האחרים.
ג) ואחרי ה“מלואים” יבואו בכרך זה שתי “הוספות”. הראשונה נקראה בשם “עוללות” וכולל מאמרים קטנים אחדים שכתבתי וגם פרסמתי זה כבר, ויש ביניהם גם כאלה, שנתפרסמו עוד קודם שסדרתי את החלק האחרון מ“על פרשת דרכים”, ומסבות שונות לא הכנסתים שמה. ואולם עתה, בגמרי את עבודת חיי, ומסופק אני אם עוד אצא לדבר אל הקהל, חסתי על “פכים קטנים” אלו, שיש בהם לפעמים דברים הראוים להשמע, והכנסתים פה, אע"פ שלא כולם הם בצורת מכתבים. אם יפה עשיתי– ישפטו הקוראים.
ועוד דבר אחד: בסוף ה“עוללות” הללו, נתתי איזו דברים קטנים שנכתבו ונתפרסמו כבר בשבתי בארץ ישראל. ואקוה שלא יראה בזה הקורא סתירה למה שגוף הספר, כאמור למעלה, נחתם בזמן שיצאתי לא"י. זה נוגע רק למכתבים פרטיים שנכתבו לאנשים שונים, אבל הדברים שנתתי פה, הם באמת מאמרים קטנים, שמפאת נושאם הם חשובים בעיני וחפצתי לתת להם זכר בספר זה.
ד) ואחר ה“עוללות” נתתי “הוספה” שניה, והיא תרגומי העברי של המחברת “אבטואימנציפאציא” מאת ד“ר פינסקר. תולדות התרגום הזה ימצא הקורא באגרותי, שציינתי מקומן להלן בראש התרגום. ופה אגיד רק זאת, שהתרגום אמנם נדפס ב”ספר פינסקר" שהוציא הועד האודיסאי (ירושלים, תרפ"א), אלא שהספר הנזכר לא זכה להתפשט בעם והרי הוא כאלו לא נדפס. ולפי שתרגומי הנזכר מצא חן בעיני המבינים, סופרים וקוראים, אשר ראוהו, חשבתי לנכון לתת לו מקום בסוף הספר הזה, כדי לכבוש לפניו דרך יותר רחבה אל חוג הקורים המחבבים את מחברתו של פינסקר וחפצים לראותה בלבוש עברי מתאים לה.
ובזה נגמר הספר, אלא שבשביל להקל את השמוש בו מצאתי לנכון להוסיף בסופו גם “רגיסטר” כללי בסדר אלף-בית לכל ששת הכרכים2). “רגיסטר” כזה אפשר לעשות בשיטות שונות: אפשר לקצר ולתת רק את השמות והענינים העיקריים, ואפשר להאריך ולהכניס בו פרטי פרטים של ענינים וכן כל שם שנזכר בו. ואני בחרתי בדרך בינונית: לתת רק את השמות והענינים שיש איזה ערך לדברים הנמצאים על אדותם בספר זה… ולהשמיט כל השאר.
ומרגיש אני, שאיני יכול לחתום הקדמה זו מבלי להביע את תודתי לידידי הנאמן והחביב מר י.ח. רבניצקי, שהוא היה מן הראשונים שעוררוני לעסוק בעבודה זו והוא עמד לימיני כל זמן העבודה ועזרני בכל אשר היתה לאל ידו, כן בנוגע לבחירת החומר וכן בנוגע להגהת הספר. הוא קרא תמיד את הכת“י לפני ההדפסה ועוררני על דברים שונים שעברתי עליהם בהיסח הדעת, ובכל דבר שהייתי מפקפק בו, אם להכניס או להוציא, הייתי שואל בעצתו, ועל הרוב הייתי מקבל דעתו, ובטוח אני שע”י זה הוטב תוכן הספר בהרבה מקומות. ואם יצא הספר מבית הדפוס כמעט נקי משגיאות, חייב אני להודות גם על זה לידידי הנזכר, אשר קבל עליו את הטורח לקרוא עלי ההגהה אחרי, ובהיותו בקי ורגיל במלאכה זו יותר ממני, מצא תמיד הרבה דברים לתקן אחרי תקוני אני, והכרך השני (כמו שהעירותי בראשיתו) יצא כולו רק בהשגחת ידידי זה, כי אני הייתי אז בחו“ל. על כל זה קבל נא, חבר יקר, את תודתי מעומק לבי, אעפ”י שידעתי, כי לא לשם כך עשית מה שעשית.
אחד העם.
תל- אביב, י“א אייר תרפ”ה
(5 מאי 1925).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.