זה איזו שנים, כמדומה לי על פי התחלתו של המו“ל מ”ע “הצבי” בירושלים, החלו איזו מן הקופצים בלי דעת על כל חדש, וביחוד מן המונים עצמם על דגל חו"צ, למנות את מספר השנים לחרבן-הבית.
המתקנים האלה, שרצו לבטל את מנין היצירה, בלי ספק מפני שאינו מדוקדק, העלו חרס בידם, כי סוף-סוף צריכים אנו לשאול את השאלה ששאלו להאי גלילי שאמר בגמגום לשונו “אמר למאן?” (ולא הכירו אם עמר (צמר) אם חמר (חמור או יין) או אימר (שה)): “גלילי שוטה! חמר למירכב או חמר למישתי? עמר למילבש או אימר לאיכסא?” (עירובין נ"ג). גם את המתקנים האלה אנו צריכים לשאול תמיד: באיזו דעה אתם מחזיקים, אם בדעה הרגילה והישנה שהחרבן השני היה בשנת תתכ“ה לאלף הרביעי, או בדעת הפרופיסור גראֶטץ, שהיה החרבן בשנת תת”ל?
והנה אם אנו מקבלים גליון חדש מה“ע היוצא בירושלים או מכתב חדש ע”י הפוסט עם הלפ“ק החדש הזה, אז יודעים אנו מעצמנו כי נדפס או נכתב בשנה שאנו עומדים בה; אך אם יזדמן לפנינו גליון ישן או מכתב ישן של אלה המתקנים ונצטרך לדעת את זמנו אז נבא במבוכה, עלינו אז לשוב לחשבון היצירה, שאין המתקנים החדשים האלה חפצים בו, או למנין הנוצרים, ולחשוב כמה שנים עברו משנת ג' תתכ”ח או תת“ל ליצירה, או משנת 68 למנין הרגיל או שנת 70 (מידי ספק לא נצא לעולם) עד שנת תתי”ט, למשל, לחרבן הבית, ואז נמצא כי הגליון נדפס או המכתב נכתב בשנת תרמ“ו לדעת הצמח-דוד וסיעתו, ובשנת תרמ”ח לדעת גראֶטץ וסיעתו. היש הבל מקולקל יותר מזה?
עד כמה יצטרך לפעמים לדעת בדיוק זמן כתיבת איזה מכתב וכיוצא בו נראה מזה. אחד ממתנגדי ה' טעמקין הלשין עליו ואמר, שבהיותו ראש הועד הפועל ביפו הוציא שטרי-גורלות להפיצם ברוסיא, דבר האסור עפ“י חקי הממשלה, וכי שטר אחד מן הגורלות ההם, המתחיל: יפו, שנת תת”כ לחרבן הבית וכו‘, כבר נשלח לשר-הפלך בחערסאָן. אם היו בעלי הגורלות הנ“ל מונים לשנת היצירה, והיו אומרים: יפו, שנת תרמ”ט (היא היתה שנת תת“כ לחרבן לפי דעת מו”ל “הצבי”), כי אז לא היה שום מקום למלשינות על ה’ טעמקין, כי הכל יודעים שהחברה לתמיכת ב“י עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריא ואה”ק נוסדה בחדש אייר תר“נ, ובחדש תמוז לשנה ההיא נבחר ה' טעמקין לראש הועד הפועל ביפו, ואחרי שנסע לשם בתור ראש הועד הפועל במרחשון תרנ”א, לא היה יכול להוציא גורלות ביפו בשנת תרמ“ט, היא שנת תת”כ לחרבן הבית, ואם נוסדו גורלות כאלה ביפו בשנה ההיא, הנה ה' טעמקין לא היה יכול לקחת חלק בם. אבל השוטים שקלקלו וכתבו שנת תת"כ לחרבן, מנין שאינו ידוע לרוב היהודים וכל-שכן לנוצרים – נתנו יד לפושעים לכתוב מלשינות שקר על ה' טעמקין.
ראוי ונכון הוא, כי נעזוב את המנהג החדש הנבער הזה, הוא מנין השנים לחרבן הבית, שלדעת רובא דרובא של בני עמנו לא הביא טובה לישראל, ועל כן אינו ראוי לשמוח בו ולעשותו תחלה למנין השנים. יעשו כן אותם הרבנים שבאמריקא, שנהגו לומר בתשעה-באב הודאה קצרה בנוסח זה: “מודה אני לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שהחרבת את ביתך ושרפת את היכלך והגליתנו לבין האומות כדי שנוכל ליהנות מאור הציוויליזאציון”, – ישמחו המה בחרבן הבית, אבל אנחנו שאיננו שמחים בו כל-כך, אין אנו רואים שום סבה לקבוע קלקלה זו למנין שנים, כמו שקבעו אבותינו את מנינם לדבר שהיה באמת יסוד האומה – היא יציאת מצרים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.