מִכְתָּב מֵאֵת יְהוּדָה / י"ל גורדון

לְשָׂרָה הַחֲמוּדָה ¹

לֹא שִׁירִים נִשְׂגָּבִים עֲמַל הַמְּלִיצִים,

לֹא רָזִים וּרְמָזִים כִּמְחַשְּׁבֵי קִצִּים

לֹא דִבְרֵי רִיבוֹת עִם בַּעֲלֵי חִצִּים,

הָעוֹשִׂים בֵּית ה' לִמְעָרַת פָּרִצִים,

כּוֹתְבִים שִׂטְנָה וּמְדַבְּרִים לִשְׁנָא בִּישָׁא

בִּגְלַל חֵלֶק רָזֶה בִּסְעֻדַּת חֶבְרָה קַדִּישָׁא –

לֹא אַחַת מֵאֵלֶּה לָךְ הַיּוֹם אַגִּישָׁה,

(לָהֶם הֵן אוֹמְרִים: אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה!)

כִּי אִם מַעֲשֵׂה צַעֲצוּעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים

לְעַטֵּר בָּמוֹ אֶת רֹאשׁ הַיָּפָה בַּבָּנוֹת.

וּלְמַעַן יָעָרְבוּ דְבָרַי לְחִכָּהּ

הוֹסַפְתִּי עֲלֵיהֶם מִינֵי מְתִיקָה

מִזִּמְרַת עִיר הַבִּירָה תַּעֲרוּבוֹת מִגְדָּנוֹת.

וְהָיוּ אֵלֶּה הַמִּגְדָּנוֹת וְהַטּוּרִים

לְמָנָה לָהּ מֵאִתִּי בִּימֵי הַפּוּרִים

לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת

כְּשֵׁם שֶׁקִּיְמָה בִי הִיא – לָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת.

***

וַאֲנִי יָמִים רַבִּים נִמְלַכְתִּי בְכִלְיוֹתַי

בַּמָּה אֲשַׁלֵּם לִידִידָתִי הַנְּדִיבָה

אֶת מִנְחָתָהּ הַנֶּחְמָדָה לִי הִקְרִיבָה?

נִמְלַכְתִּי, נוֹעַצתִּי,

וּבָאַחֲרֹנָה חָרַצְתִּי

לָמֹד לָהּ בְּמִדָּתָהּ

לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂתָה

לְהָבִיא לָהּ מִנְחָה מִמַּעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתַי:

אָז אָסַפְתִּי אֶת שְׁיָרֵי שִׁירַי,

מֵהֶם חֲרוּזִים מְפֻזָּרִים

כְּתוּבִים עַל גַּבֵּי הַסְּפָרִים

אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי לְיוֹדְעַי וּמַכִּירַי,

וּמֵהֶם מקאמא"ת וְדוּגְמָאוֹת

וּמִכְתָּמִים וּפַרְפְּרָאוֹת.

כִּי אָמַרְתִּי הִנֵּה שָׂרָתִי הַיְדִידָה

מִמַּעֲשֶׂיהָ נִכָּר כִּי הִיא חֲסִידָה,

חֲסִידָה אֲנָפָה, חֲסִידָה בַּשָּׁמַיִם,

מַאֲמִינָה בַּצַּדִּיק וּבְרַבָּהּ אֲדוּקָה,

וְלִבִּי בָּטוּחַ כִּי תְקַבֵּל בִּתְשׁוּקָה

מִשֻּׁלְחַן רַבָּהּ אֵלָּה הַשִּׁירַיִּם,

וּבָזֶה תִּזְכֶּה לְהַעֲלָאַת הַנְּשָׁמָה

לְמַדְרֵגָה רָמָה.