חברים,
אצל חברים שונים במפלגתנו הוכר הצורך האוביקטיבי באחוד המפלגות והקבוצים השונים, הקרובים ביניהם במדה ידועה, למפלגה אחת, לכוח מרוכז אחד פועל בציונות ובבנין הארץ. בהתאם לצורך זה העמדנו על סדר היום שלנו שתי שאלות:
א) התלכדות הרצון הסוביקטיבי של כל חברי המפלגה והגברתו לפי מדת הצורך האוביקטיבי.
ב) יצירת פלטפורמה כזו, של מפלגה וקבוץ אשר יתן את ידו למפלגה המאוחדת, ימצא בעיקריה – אחרי ויתורים שונים מצדו – ספוק משהו לעיקריו ולמסורת שלו.
אמנם ההחלטה שלכם, לפי שפורסמה בעתוננו גליון 14/15, שונה בצורתה מכפי שאני מנסחה כאן, ואולם התוכן אחד הוא, ככה, על-כל-פנים, הבינותי אני את תוכן ההחלטה. אך אם קל היה לקבל החלטה ידועה, לנסח שאלות ולהעמידן על סדר היום, הנה לא קל יהיה למצוא להן פתרון. ומי יודע – אפשר שאחרי הרבה עמל והתאמצות יתברר שעדיין לא הוכשרה השעה לפתרון. על-כל-פנים צריך שיהיה ברור לנו, כי הצורך בלבד לא יהיה בו בכדי לעשות, כל עוד לא ילווה ע"י כל המעונינים בכך והשואפים לכך ברצון טוב ובכוונות ישרות.
וזוהי אמנם מטרת מכתבי אליכם.
המצב הרציני, שבו נמצאת עבודתנו בארץ ושהוליד את הצורך באחוד הכוחות, המכשולים והמעצורים הרבים המונחים על דרך האחוד הזה – כל אלה מחייבים אותנו להיות גלויי-לב עד קצה גבול היכולת ולכלכל את מעשינו בכוון כזה, שאם, חס ושלום, לא יביאו אותנו אל התכלית הנרצה – לא יקשו, לכל הפחות, על המצב ולא יעשוהו גרוע משהנהו עתה.
לשם כך יש צורך בראשית צעדינו להדגיש הדגשה יתירה למה אין אנו מתכוונים בקריאתנו לאחוד.
ואני מנסה למנות כאן לפחות מקצת מן הדברים שהקריאה לאחוד אינה צריכה להתכוון אליהם. מן המעט נלמד על השאר.
א) אין היא צריכה להתכוון ל“עשית רכוש” מפלגתי. יש כמה וכמה דרכים כשרות בכל ימות השנה לתעמולה מפלגתית. ואולם כשמנהיגי איזו מפלגה מרימים את דגל האחוד ובאותה שעה הם מזמינים את הקהל להכנס למפלגתם, הרי אין זו קריאה לאחוד, כי אם השתמשות במרמה בסיסמאות פופולריות לשם “רווחים” מפלגתיים.
ב) אין היא צריכה להתכוון להפריד ולפלג שום צבור פועלים מאורגן וקיים בציונות. כל צבור מאורגן כזה בציונות, אם בצורת מפלגה, או באיזו צורה שהיא, העובד בארץ-ישראל, או לשם ארץ-ישראל, קיומו חשוב לנו, בין שאנו מסכימים לדעותיו ובין שאנו מתנגדים להן. אנו רשאים להלחם בדעותיו, אנו רשאים גם לשאוף לכך שיקבל את דעותינו ויתמזג בתוכנו, אבל אין אנו רשאים לעשות מעשים כדי להזיק לו ולפוררו, כי כל התפוררות ממין זה מחלישה גם אותנו ומזיקה לציונות בכללה. מבחינה זו אביט כעל ונדלים על אלה שיקבלו עליהם תעודה לפורר את “הפועל הצעיר” בארץ, או את ה“התאחדות” בחוץ-לארץ, ומובן מאליו שונדלים יהיו בעיני גם אלה – אם ימצאו בתוכנו כאלה – שיראו לפניהם תעודה לפורר את “אחדות העבודה” בארץ-ישראל, או את “פועלי-ציון” בחוץ-לארץ.
ג) אין קריאה זו צריכה להתכוון ליצירת עוד מפלגה נוספת על הקיימות ולהגדלת שטח החכוכים הגדול למדי בלאו הכי. אחוד מפלגות ידועות פירושו – אחוד מאה אחוזים מכל אחת מהן למפלגה אחת, אחוד כזה, שהמפלגה המאוחדת תבלע לגמרי את הגופים שנכנסו לתוכה ולא תשאיר להם שום מקום לקיום נפרד. רק אחוד כזה נובע מתוך הצורך האמתי של מצב צבור הפועלים בארץ כיום, לאמור – אחוד המפסיק לגמרי את השנאה והפרוד ואי האמון ההדדי, השוררים כיום בהסתדרות והורסים את כל עבודתנו, אחוד המביא להתלכדות כל הכוחות הנפרדים והחלשים, כל אחד כשלעצמו, לכוח אחד גדול וחזק. כל שאר מיני האחוד שהדם מגיע לאזני, כמו: “אחוד חלקים חשובים”, “אחוד היסודות הסוציאליים”, “אחוד הטובים עם הטובים” וכו' וכו' – כל אלה אינם דרכים לאחוד, כי אם לפרוד, ושומר נפשו ונפש עבודתנו בארץ ירחק מהם.
אם מי שהוא רוצה לנסות את כוחו להפריד איזו מפלגה לחלקיה ולהחלישה ע"י כך, יהיה לו אומץ הלב לעשות את המעשה הזה בגלוי ולשמה, ולא תחת המסוה של אחוד ולשם אחוד. כשאני לעצמי חיה בלבי ההכרה בצורך האחוד במדה כזאת, שאהיה מוכן לעשות הרבה ויתורים לשמו, ואולם על חובתי האנושית האלמנטרית לא אוותר. וחובתי זו אומרת לי, שאם יקום איזה כוח מסכסך גדול ויצליח להכניס ערבוביה ופרוד בתוך המפלגה שאני שייך לה, עלי לתמוך באותו החלק שהוא נשאר נאמן לדגלו. מאמין אנכי שינני היחידי בהכרת חובתי זו. ובאותה מדה שאני מודד את עצמי ואת חברי, עלי למדוד גם את האחרים, ומה שלא הייתי רוצה שאחרים יעשו לי, אסור לי לרצות לעשות את זה לאחרים.
ד) אין הקריאה לאחוד צריכה לשמש סיסמה לשם “רווחים” בעסקי בחירות. וידעתי, אמנם, כי על פסוק זה האחרון יש מקום לתפוס אותי בחשדנות יתירה ולהגיד: ראה, אתה לוקח מטבע גדול כרעיון האחוד ופורט אותו לפרוטות קטנות. אך עובדה היא שהתעורר עתה בלבי חשדים כאלה ואיני רוצה להעלימם. אילו עלתה על הפרק שאלת האחוד אחרי הועידה הכללית של ההסתדרות, לא הייתי מדבר בזה. ואולם השאלה העמדה ארבעה חדשים לפני הועידה הכללית – זמן מספיק, בכדי להשתמש בסיסמת האחוד ולנצור פרודים על פרודים ו“בלוקים” על “בלוקים” ולעשות “עסקים” מפלגתיים “מזהירים”. ואם עסקים מוצלחים כאלה יעשו מסביבנו, אל נא ניגרר אנחנו אחריהם.
אין אני אומר שהמפלגה לא תעסוק בבחירות ולא תשתדל להגביר את כוחה בהסתדרות, ואולם בתור אמצעי לכך אל תשמש לה הסיסמה של אחוד, כי מלחמת בחירות תחת דגל של אחוד, זהו “זיון לשם שלום”, ויחסנו השלילי לשלום כזה, הבא מתוך זיון, אינו דורש, כמדומה, הסברה יתירה. בכלל צריך לזכור שרעיון האחוד הוא אחד הדברים העדינים ביותר, שהטפול בהם דורש ידיים רכות: כשם שאהבה גובלת עם שנאה, ככה גובל האחוד עם פרוד, ודרושה זהירות יתירה שלא להגיע לההפך מהמבוקש. חברי מפלגתנו, שטעמו כבר פעם את טעם האחוד בארץ-ישראל ואת תוצאותיו, צריכים בודאי להיות זהירים.
בב"ח
יוסף אהרנוביץ
שבט, תרפ"ה
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.