צדק-לאוּמים / ברל כצנלסון

¹

בּשעה חמוּרה לתנוּעת גאוּלתנוּ, כּשיד זדים הוּנפה לקרוֹע את ארג עבוֹדתנוּ, בּאה לעזרתנוּ מפלגת-העבוֹדה שבּאַנגליה. “מפלגת הפּוֹעלים שלחה טלגרמה ללוֹיד ג’ורג' בּסַן-רֶמוֹ ² בּדרישה להגשים בּפוֹעל בּהקדם האפשרי את הכרזת בּלפוּר תחת חסוּת אנגליה”.

לא לשם תרוּעוֹת נצחוֹן וּקריאוֹת הידד, לא למען השתפּך בּמַחמאוֹת לחָזק, אשר הוֹאיל לפשוֹט יד-יֶשע לחלש ממנוּ, כּדאי להתעכּב על מעשה זה, כּי אם להבנת המאוֹרעוֹת, להערכת הכּוֹחוֹת הפּוֹעלים והעתידים לפעוֹל.

אין אִתנוּ כּיוֹם פּה איש היוֹדע נאמנה, עד מה פּעלה טלגרמה זוֹ של הפּוֹעלים על ההחלטה של השליטים בּסַן-רמוֹ, אין גם איש היוֹדע נכוֹנה מַהוּ תכנה האמיתי וערכּה המַמשי של החלטת סַן-רמוֹ. אוּלם עצם מעשׂה זה, עצם דרישה זוֹ שבּאה בּתוֹקף מצד פּוֹעלי אנגליה, תכנה המוּסרי וערכּה המעשׂי לעבוֹדתנוּ הקרוֹבה – אלה ראוּיים להתבּוֹננוּת, להכּרת מַהוּתם, להערכה בּשׂים לב.

בּין מנהיגי הפּוֹעלים בּאנגליה ידוּעים לנוּ לא מעטים אשר הבּיעוּ כּמה פּעמים את יחסם החיוּבי והנלבּב לשאיפוֹתינוּ ולא הסתפּקוּ בּהסכּמוֹת וּבחתימוֹת לבד. כּדאי להזכּיר את תוֹם מַן, הנוֹאם העממי וחביב המוֹני הפּוֹעלים המפוּרסם בּבוֹר-לבּוֹ וּבקיצוֹניוּת דעוֹתיו הסינדיקַליוֹת, אשר היה מַקהיל קהילוֹת וּמַטיף בּרבּים על תחיית ישׂראל בּארץ-ישׂראל. חברינוּ ששהוּ בּאנגליה נזדמן להם לא פּעם להיוָכח בּהתענינוּת החיוּבית שמַנהיגי הפּוֹעלים בּאנגליה רוֹחשים לעבוֹדתנוּ. אוּלם כּל זה עוֹד לא נתן את הבּטחוֹן השלם, כּי בּעת צרה יחוּשוּ לעזרתנוּ.

היחס החיוּבי לשאיפוֹתינוּ התגלה הפּעם בּמעשׂה נמרץ, אשר לא פּיללנוּ. ויש להבין כּי לא כּקצף על פּני מים עלה הדבר, כּי לא דבר שבּמקרה ולבקיא ענין של השפּעה אישית הוּא. כּאן יש שיטה. ולשיטה הזאת כּדאי להתבּוֹנן.

עוֹד לפני שנים אחדוֹת לא ידעה הסוֹציאַליוּת ולא הכּירה בּקיוּם אוּמה ישׂראֵלית. היא ידעה את הסוֹחר והמתַווך היהוּדי בּתוֹר ציבּוּר, ידעה גם את האִינטליגנט היהוּדי המתמַסר לתנוּעת-הפּוֹעלים – בּתוֹר פּרט. את הציוֹנוּת לא ידעה כּלל, אוֹ חשבה אוֹתה לתנוּעה ריאַקציוֹנית, המַרחיקה את היהוּדי, העלוּל להיוֹת מוֹעיל לתנוּעה של העם אשר בּתוֹכוֹ הוּא יושב, מהשתתף בּפעוּלה לטוֹבת הקידמה הכּללית. והיהוּדים המתבּוֹללים הרבּים בּכל התנוּעוֹת הסוֹציאַליוֹת של העמים האחרים הוֹעילוּ לזרוֹע וּלהצמיח את היחס השלישי הזה לכל התעוֹררוּת יהוּדית לאוּמית. ואנשים בּעלי תרבּוּת גבוֹהה, כּפֶרנסטוֹרפר האוֹסטרי ³, אשר התיחסוּ מלכתחילה לציוֹנוּת ולתנוּעה הלאוּמית בּקרב היהוּדים בּחיבּה וּבהכּרה, היוּ רק בּוֹדדים. והנה בּשנים האחרוֹנוֹת שוּנוּ היחסים האלה שינוּי ניכּר, וּבועידוֹת השוֹנוֹת של הפּוֹעלים אנוּ שוֹמעים מפּעם לפעם דברים כּאלה, אשר היינוּ שׂמחים אילוּ היוּ כּבר חוֹדרים ללבּם של כּל בּני עמנוֹ; וּמתוֹך מַנהיגי הסוֹציאַליוּת קמוּ לנוּ ידידים ורֵעים, כּטרוֹלסטרֵה ⁴, כּהוֹיזמן⁵, כּוַן-קוּל⁶, המסוּרים בּכל הכּרתם לתנוּעת תחייתנוּ.

די להביא מספּר של גילוּיי-הדעת, אשר נתקבּלוּ בּועידוֹת-הפּוֹעלים השוֹנוֹת בּמשך שנוֹת-המלחמה האחרוֹנוֹת, כּדי ללמוֹד מהם על דרך הפּוֹליטיקה הלאוּמית הנקבּעת להלכה וּלמעשׂה בּתוֹך התנוּעה הסוֹציאַלית. המפלגה הלאוּמית הרבוֹלוּציוֹנית “דַשנַקצוּטיוּן” של העם האַרמני, האח לצרה לעמנוּ, היתה הראשוֹנה, כּמדוּמה, אשר הכריזה על דרישתנוּ עוֹד בּקיץ תרע"ז, חדשים לפני הכרזת בּלפוּר: “אנוּ דוֹרשים כּמוֹ כן – – כּי סוּריה וארץ-ישׂראל (פּלשׂתינה היהוּדית) תהיינה חטיבוֹת מיוּחדוֹת. החוֹבה של החטיבוֹת הללוּ ויחסיהן ההדדיים וּבין-הלאוּמיים יקָבעוּ אחרי המלחמה”.

בּמִנשר של המשלחוֹת הסוֹציאליסטיוֹת הנייטרליוֹת אשר התאספוּ בּשטוֹקהוֹלם, בּאוֹקטוֹבּר תרע"ז, לפני הצהרת בּלפוּר, נאמר: “פּתרוֹן בּין-לאוּמי של שאלת היהוּדים, אוֹטוֹנוֹמיה אישית בּגלילוֹת רוּסיה, אשר שם חיים היהוּדים בּהמוֹנים; הגנה על ההתישבוּת היהוּדית בּארץ-ישׂראל”. וּבגוּף-התזכּיר הנוֹסף למנשר נאמר: “אנוּ מכּירים בּאוֹפי בּין-הלאוּמי של שאלת-היהוּדים וּבהכרח לפתוֹר אוֹתה על ידי חוֹזה-השלוֹם. לפיכך צריכים להימנוֹת הגלילוֹת, אשר שם חיים היהוּדים בּהמוֹניהם, ושם צריכה האוֹטוֹנוֹמיה האישית-הלאוּמית להיוֹת מוּבטחת להם. הגלילוֹת האלוּ שייכים לרוּסיה, אוֹסטריה, רוֹמַניה וּפּוֹלין. התפּתחוּת הישוּב היהוּדי בּארץ-ישׂראל צריכה להיוֹת מוּבטחת בּמשפּט-הלאוּמים”.

והועידה של “בּרית-העבוֹדה” (התאחדוּת כּל ההסתדרוּיוֹת המקצוֹעיוֹת) שבּאמריקה, אשר נתכּנסה בּנוֹבמבּר 1917 בּבּוּפַלוֹ, החליטה: “היוֹת שהעם העברי הוּא היחידי בּין העמים הקטנים, המשוּלל מוֹלדת, הננוּ דוֹרשים מאת הנשיא של כּנסיוֹת-הבּרית בּאמריקה וּמאת הקוֹנגרס בּין-הלאוּמי אשר יקבּע את תנאי-השלוֹם, כּי יכּירוּ בּדרישה הצוֹדקת של העם העברי להקמת מוֹלדתוֹ הלאוּמית בּארץ-ישראל על בּסיס אוֹטוֹנוֹמי. מר גוֹמפֶּרס ⁷, הנשיא של “בּרית-העבוֹדה”, חייב להשפּיע על הממשלה, שהיא תפרסם גילוּי-דעת בּרוּח החלטה זוֹ”.

וּבתכנית-השלוֹם אשר נתקבּלה בּועידת-הסוֹציאליסטים של ארצוֹת-ההסכּמה, בּפבּרוּאר 1918 בּלוֹנדוֹן, נאמר: “כּי פּלשׂתינה תשוּחרר משעבּוּד הממשלה התוּרכּית ותוּקם להיוֹת מדינה חפשית בּערוּבּה בּין-לאוּמית, וכי יוּכלוּ לשוּב אליה כּל היהוּדים הרוֹצים בּכך, למען עבוֹד לטוֹבת עצמם מבּלי התערבוּת גזעים ודתוֹת אחרים”.

ואחרי כּל אלה בּאוּ חמשת הסעיפים של החלטת אַמשׂטרדם בּשאלוֹת ישׂראל, וּבהם: “ד. הכּרת הזכוּת של העם היהוּדי להקמת בּית לאוּמי בּארץ-ישׂראל, ויצירת התנאים לכך תחת חסוּת וּביקוֹרת חֶבֶר-העמים, שעליו להגן גם על הענינים הצוֹדקים של שאר תוֹשבי הארץ. ה. השתתפוּת העם העברי בּחבר-העמים”.

כּכה הסתמנה השיטה המדינית של הסוציאַליוּת העוֹלמית בּיחס למַשׂא-נפשנוּ ההיסטוֹרי. ושיטה זוֹ היא שהביאה עכשיו לידי מעשׂה-רב זה, לידי אַקטיביוּת נאמנה זוֹ של המפלגה האנגלית. כּי לא מקרה ולא השפּעוֹת זמניות ואישיוֹת הצטרפוּ כּאן, כּי אם שיטה מדינית חדשה, שיטת בּין-הלאוּמיוּת, המכּה את שרשיה בּתנוּעת-הפּוֹעלים העוֹלמית והמביאה לידי זה שפּוֹעלי אנגליה מגינים על שחרוּר אירלַנדיה, צוֹעקים חמס על שעבּוּדה של הוֹדוּ. שיטה זוֹ מביאה לידי כּך ששלטוֹן הפּוֹעלים בּרוּסיה מכּיר בּזכוּת כּל לאוֹם להיקָרע מעל המדינה הָרַבָּתִי וּלסדר את חייו הלאוּמיים כּרוּחוֹ. זוֹהי בּין-לאוּמיוּת.

אלה המַציגים את הסוֹציאַליוּת כּקַריקַטוּרה וּמפלצת, רוֹאים בּכל התנוּעה הסוֹציאַלית רק ענין של מעמד שפל ונדכּא הרוֹצה לעלוֹת על כּתפיו של המעמד השוֹלט ולרדוֹת בּוֹ; ואין להם עינים לראוֹת ולב להבין כּי התנוּעה של מעמד העובדים קלטה לתוֹכה וּמזגה בּקרבּה את מיטב השאיפוֹת האנוֹשיוֹת של הדוֹרוֹת, כּי הסוֹציאַליוּת אינה רוצה בּשלטוֹן המעמד האחד על רעהוּ, כּי אם בּביטוּל המעמדוֹת ואי-השויוֹן הכּלכּלי, וכי אין הסוֹציאליוּת בּאה לבטל את הלאוּמים או- להכניעם, כּי אם להביא חירוּת לכל עם וּלהשכּין צדק בּין עם ועם.

והכּרה בּין-לאוּמית זוֹ החוֹדרת את הפּוֹליטיקה העוֹלמית של תנוּעת-הפּוֹעלים, בּמידה שתנוּעה זוֹ נאמנה לעצמה, נפגשה בּתנוּעת החירוּת הלאוּמית העברית: ההתעוֹררוּת הלאוּמית שהביאה הציוֹנוּת לעוֹלם; התנוּעה הסוציאליסטית היהוּדית אשר חדלה להיוֹת כּלי-שרת לאחרים, וַתהי למטרה בּפני עצמה, ענין חיים עצמיים של המוֹני ישׂראל, תנוּעה זוֹ, אשר בּיוֹדעים וּבלי יוֹדעים, הכריזה על החיים המיוּחדים של כּנסת-ישׂראל וקיוּמה הלאוּמי והרוּחני; ואחרוֹן אחרוֹן – תנוּעת הפּוֹעלים הציוֹנית, זוֹ המנוֹאצה בּפי רבּים, אשר לא חדלה לעוֹרר בּתוֹך הפּוֹעל העברי את רצוֹן הגאוּלה ולא חדלה לתבּוֹע את זכוּיוֹת העוֹבד העברי בּמשפּחת העוֹבדים העוֹלמית.

פּגישה אַקטיבית זוֹ של התנוּעה הסוֹציאלית הכּללית עם תנוּעת הפּוֹעל העברי הציוֹני היא שהביאַתנוּ עד הלוֹם, היא שהביאה את פּוֹעלי העוֹלם להכּיר בּצדקת דרישתנוּ. וּלהמשכת הפּגישה הזאת, להגבּרת כּוֹח הפּוֹעל העברי בּין שאר הפּוֹעלים בּעוֹלם – צריכים לשאוֹף כּל אלה אשר עינים להם לראוֹת את המתרחש וּבא לעוֹלם.

יש בּארץ אנשים אשר ראש יניעוּ לדברים אלה. וגם מלה מוּכנה לזה בּפיהם: “חסד לאוּמים” (מלה שגוּרה זוֹ הוּכנסה אפילוּ למלחמת הבּחירוֹת, וכמדוּמה, עד אסיפוֹת תימנים הגיעה). אוּלם אם הכּוָנה של “חסד לאוּמים” זהוּ בּטחוֹן בּחסדי-אחרים, חוֹסר פּעוּלה עצמית, מקוֹרית – הרי אנוּ, פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, חברי הקבוּצוֹת, ההגנה, הגדוּד, נוּכל לפגוֹש בּבת-צחוֹק את ההאשמה הזאת. נתחלף להם המוּשׂג צדק בּחסד. לא על חסד-לאוּמים אנוּ בּוֹטחים, כּי אם לצדק-לאוּמים אנוּ שוֹאפים, לברית אמת בּין העמים העוֹבדים. והסוֹציאַליוּת כּוּלה, בּכל גילוּייה, אינה יוֹדעת קבּלת חסד. כּל תנוּעה סוֹציאלית אמיתית היא עצמית, מקוֹרית, בּנוּיה על פּעוּלה עצמית, בּוֹטחת בּכוֹחוֹתיה וּבעבוֹדתה, וּמסתייעת בּיחסי הצדק, הרֵעוּת וההבנה ההדדית עם רעוֹתיה. וכזאת היא וכזאת תהיה תנוּעת-הפּוֹעלים העברית בּארץ-ישׂראל.

אייר תר"פ.