בּגליוֹן זה ניתן מקוֹם לכתב מחריד: לתשוּבת הועד של נחלת-יהוּדה. מתגלה תמוּנה מחרידה של המצב הקרקעי אשר בּוֹ מתבּוֹסס מוֹשב אוּמלל זה בּמשך כּמה שנים, מבּלי שהאנשים אשר בּידיהם נתוּן הדבר לתקּנוֹ יַפנוּ את לבּם לכך. אוּלם האמת ניתנת להיאָמר, לא פּחוֹת מחוֹסר הקרקע מחריד בּתעוּדה זוֹ, וּבמאוֹרע שקָדַם לתעוּדה, גם חוֹסר כּל תפיסה חברתית הסתדרוּתית.
אנוּ קוֹראים את החלק הראשוֹן וּמרגישים בּצערם וּבעֶלבּוֹנם של האנשים העוֹבדים, אשר הוּצגוּ כּאילוּ בּמזיד בּמצב של דלוּת מנוּולת, של עמל סיזיפי בּמשך שנים. אנוּ קוֹראים את החלק השני וּמרגישים כּאילוּ הכּוּ את לחָיינוּ בּחרפּה. הכּוֹתבים עצמם אינם מרגישים, כּנראה, מתוֹך מרירוּת-המצוּקה, את אימת הקלוֹן אשר הנחילוּ לעצמם, למוֹשבם ולַציבּוּר כּוּלוֹ אשר עליו הם נמנים.
לא לנוּ הרשוּת לדוּן על עצם הסכסוּך הקרקעי שבּנחלת-יהוּדה. המרכּז החקלאי החליט, הועד הפּוֹעל אישר. וגם אחרי החלטוֹת אֵלוּ יש, כּמוּבן, מקוֹם לערער. סכסוּכים כּבדים מזה נפתרוּ אצלנוּ על ידי משפּט-חברים, על ידי בּית-הדין העליוֹן של ההסתדרוּתּ. והרשוּת היתה בּידי נחלת-יהוּדה לאחוֹז בּכל האמצעים ההסתדרוּתיים להגן על דרישותיה. אוּלם נחלת-יהוּדה מצאה לה דרך אחרת לפתוֹר את הסכסוּך. לא החלטת המרכּז החקלאי, – אשר חבריו היוּ מכַתתים את רגליהם גם בּחצות לילה למען הוֹציא בּמַשהוּ את נחלת-יהוּדה ממצוּקת חוֹסר הקרקע, ולא לילה אחד הִדידוּ שנָת מעיניהם ליַשב בּנחלת-יהוּדה את סכסוּכיה הפּנימיים – היתה מכריעה בּשביל נחלת-יהוּדה ואף לא מכתביו, אַזהרוֹתיו וּמשלחוֹתיו של הועד הפּוֹעל. נחלת-יהוּדה החליטה, כּי כּוֹחה ועוֹצם ידה הם יכריעוּ. לא פּרט זה אוֹ אחר של המוֹשב השתמש – בּשעה שאין אדם נתפּס על צערוֹ – בּמעשה-אַלָמוּת, כּי אם המוֹשב כּוּלוֹ, בּאסיפוֹתיו הכּלליוֹת, החליט כּי בּסיכסוּך פּנימי-הסתדרוּתי אין טוֹב מאשר להכריע בּכוֹח האַלָמוּת. הטרקטוֹר אשר נשלח מטעם ההסתדרוּת לחרוֹש את האדמה החדשה, הנוֹעדה לקבוּצה – הוּבטל מעבוֹדה והוּחזר ריקם.
האין החזרה זוֹ של הטרקטוֹר, המזכּירה את הימים היוֹתר אפלים של פּוֹעלי העמים לפנים, מעידה על האוֹפל השׂוֹרר בּמוֹחם ונפשם של עוֹשׂי המעשׂה?
אוּלם מדברי “התשוּבה” ניכּר, שגם לאחר המעשׂה לא עמדוּ, כּנראה, חברי נחלת-יהוּדה על כּל הנוֹרא שבּדבר, ואינם מרגישים אפילוּ מוּסר-כּלָיוֹת על הפּרץ אשר פּרצוּ בּחוֹמת ההסתדרוּת. הם “מכחישים וּמתקנים” את דברי המרכּז החקלאי. אם המאכּז החקלאי כּוֹתב: “התנפּלוּ על שליחי ההסתדרוּת בּחרָפוֹת וּבגידוּפים והוֹדיעוּ כּי לא יכָּנעוּ לשוּם החלטה המתנגדת לדעתם”, “מתקנים” בּעלי-התשוּבה: “אנו מצהירי בּפירוּש שזה לא היה כּך. אמנם נשמעוּ צעקוֹת וּביטוּיים בּלתי מנוּמסים של חברים נרגזים. אבל חברי ועד המוֹשב הסבּירוּ בּשקט וּבנימוּס לח' ל. וּב. את עמדת המוֹשב. ואחרי זה הם נסעוּ. הטרקטוֹר נשאר עוֹמד בּמוֹשב 6 ימים רצוּפים, למרוֹת הפּצוּי של 8 לא”י ליוֹם". כּכה מתקנים חברי נחלת-יהוּדה את מעשׂי גבוּרתם, וככה הם “מתקנים” את דברי המרכּז החקלאי: לא “התנפּלוּ בּחרפוֹת וגידוּפים” אלא “נשמעוּ צעקוֹת וּביטוּיים בּלתי מנוּמסים”, לא “הוֹדיעוּ כּי לא יִכּנעוּ”, אלא “הסבּירוּ בּשקט וּבנימוּס”, “והטרקטוֹר נשאר עוֹמד”.
וחברי נחלת-יהוּדה פּוֹנים עכשיו דרך העתוֹנוּת לציבּוּר העוֹבדים וּמתארים לפניו את האַכזריוּת של ההסתדרוּת, וּמבּיעים את תקוָתם כּי ציבּוּר העוֹבדים “יבין את חבריו המתענים”. ודאי צריך ציבּוּר העוֹבדים להבין לנפש חבריו הנתוּנים בּמצוּקה, גם לנפש חברים שחטאוּ, אוּלם האִם צריכה הבנה זוֹ להגיע עד כּדי ערעוּר יסוֹד קיוּמוֹ של הציבּוּר הזה? גם חברי נחלת-יהוּדה צריכים להבין, כּי ההסתדרוּת אינה קיימת לשם כּך שיהיוּ מתקרבים אליה בּשעת הנאה וּמשתמטים ממנה בּשעה שהיא מטילה חוֹבוֹת, וּמתנקמים בּה בּאוֹפן מַחפּיר בּשעה שנתוּנים בּמצוּקה. כּל פּעוּלתה של ההסתדרוּת קיימת על יסוֹד התאַגדוּת חפשית מתוֹך הכּרה ורצוֹן. וּבהתאגדוּת אשר כּזאת אי אפשר שדברים יִפָּתרוּ בּאוֹפן אחר מאשר על ידי בּירוּרים פּנימיים וגם (הוֹי, מלה מַפחידה!) משמעת הסתדרוּתית. כּל המנסה לפתוֹר את שאלוֹת חיינוּ בּתוֹכנוּ בּדרך של אַלָמוּת גוּפנית אוֹ גם אַלמוּת ציבּוּרית, בּפנִיה לכוֹחוֹת העוֹמדים מחוּץ לציבּוּר העוֹבדים, הנהוּ נוֹעץ חרב בּבית ההסתדרוּת, ושוֹלל כּל יסוֹד מוּסרי לקיוּמה. וּבשעה שאוֹיבים מן החוּץ התחבּרוּ יחד להתנַכּל להסתדרוּת וּלהפּילה, התנקשוּ חברי נחלת-יהוּדה בּנפש-ההסתדרוּת.היבינוּ זאת סוֹף סוֹף, והיבקשוּ דרך לתקן את המעוּוַת?
אלוּל תרפ"ה.
-
“דבר”, גליוֹן 88, כ“ב בּאלוּל תרפ”ה, 11.9.1925. דבר היוֹם. ↩
-
נחלת–יהוּדה– מוֹשב פּוֹעלים ליד ראשוֹן–לציוֹן על שם ד“ר יהוּדה ליבּ פּינסקר, נוֹסד בּשנת תרע”ג, בּוֹ 35 משפּחוֹת מתישבים, בּעלי חלקוֹת של כּעשׂרה דוּנם. בּמשך שנים נעשׂוּ מאמצים מצד המרכּז החקלאי והקרן הקימת לקנוֹת שטח אדמה נוֹסף לשם הגדלת חלקוֹת המתישבים. הסכסוּך בּין המוֹשב וּבין ההסתדרוּת פּרץ בּגלל התנגדוּת המוֹשב למסירת שטח של 34 דוּנם למשק הפּוֹעלוֹת, אשר התקיים בּמוֹשב על חלקה אחת ואשר השטח נרכּש בשבילוֹ, בּעוֹד שלא נקנתה עדיין האדמה הדרוּשה להשלמת החלקוֹת לכל המתישבים, ואף את השטחים שנרכּשוּ כּבר אי אפשר היה לעבּד בּגלל היוֹתם מפוּצלים בּין שטחים ערבים. לאחר שוַעדה מטעם המרכּז החקלאי בּיררה את הענין והוֹציאה מסקנה נגד עיכּוּב מסירת השטח האמוּר למשק הפּוֹעלוֹת, נשלח על ידי המרכּז החקלאי טרקטוֹר לחרישת השטח. המוֹשב מנע את התחלת העבוֹדה בטרקטוֹר. לאחר משׂא–וּמתן נוֹסף מצד המרכּז החקלאי והועד הפּוֹעל ללא תוֹצאוֹת, הוֹדיע הועד הפּוֹעל על הפסקת הקשרים של מוֹסדוֹת ההסתדרוּת עם המוֹשב. כּעבוֹר זמן–מה נתישב הסכסוּך וקשרי ההסתדרוּת עם נחלת–יהוּדה נתחדשוּ. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.