לא נפל אדיר ביד כביר
ביד אשה רעץ קמיו
(יהודית ט"ז)
מִמְּרוֹמֵי הַר תָּבוֹר לִשְׂדֵה מִלְחָמָה
יִרְעַם קוֹל עַלְמָה וִיבַקַּע אֲדָמָה
לִקְרַאת רוֹמֵס אַרְצָהּ לַקְּרָב יָצָאָה
וּבְרָקִים מִפִּיהָ – בָּאֵשׁ הִיא בָּאָה,
וּדְבוֹרָה הִיא! הִיא בִישֻרוּן שׁוֹפֶטֶת,
אֵשֶׁת לַפִּידוֹת בַּקְּרָב אֵשׁ לוֹהֶטֶת,
בִּכְנַעַן שָֹם תִּלְחַם עַמָּהּ לָחָצוּ
וּנְקָמוֹת עַתָּה מִימִינָהּ פָּרָצוּ,
בִּמְעַט עָם בָּאָה אַךְ עִם אֵל הַצְּבָאוֹת,
בִּשְׁמוֹ וּבְעֻזּוֹ שָׁם תַּעֲשֶׂה נוֹרָאוֹת;
בִּתְשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב חֵיל סִיסְרָא יַחַד
תֵּתַצַּב עַלְמָה תָּעֹז מִבְּלִי פַחַד,
אֶל בַּלְהוֹת מָוֶת, אֶל חֵיל רוֹמֵי קֶשֶׁת,
אַךְ חֶרֶב בִּימִינָהּ וָהִיא נִגֶּשֶׁת
וּכְמַגָּל שִׁבֳּלִים תִּקְצוֹר חֵיל קָמִים,
כַּלְּבִיאָה תֶּחֱצֶה עַד צַוָּאר בַּדָּמִים
עָלֶיהָ חִצֵּימוֹ אַךְ יִתְמוֹלָלוּ
וּלְפִי חַרְבָּהֹּ כַּקַּשׁ כֻּלָּם נָפָלוּ
בֵּין רִבְבוֹת חַלְלֵי חֵיל מִלְחֶמֶת
נִצְּבָה הַנְּבִיאָה, כָּאֵל הִיא נוֹקֶמֶת.
אַהֲבַת מוֹלַדְתָּהּ הָעַזָּה כַמָּוֶת
הִיא לִבָּהּ הִרְהִיבָה בִּשְׂדֵה צַלְמָוֶת,
לָשׂוּם נֶפֶשׁ בַּכָּף צֵאת לִקְרַאת קָרֶץ,
מִיַּד חוֹמֵץ וּמֵץ חַלֵּץ הָאָרֶץ
אֶת רוֹמֵס עַל אַרְצָהּ לִרְמוֹס כָּרֶמֶשׁ
וּדְבוֹרָה קָרְאָה שֵׁם יִנּוֹן עִם שֶׁמֶשׁ.
לִפְנֵי פֶּתַח אֹהֶל יָעֵל נִצֶּבֶת
רוּחָהּ חֻבְּלָה בָהּ חַיָּתָהּ דּוֹאֶבֶת
עַל עַמָהּ עַל אַרְצָהּ נַפְשָׁהּ עָגָמָה,
יָדְעָה כִּי הַיּוֹם הַנְּבִיאָה נִלְחָמָה,
לָכֵן יֶחֱרַד לִבָּהּ יֶהְגֶּה אֵימָתָה
אוּלַי יַד סִיסְרָא עַל עַמָּהּ קָשָׁתָה.
עוֹד לִבָּהּ בָּהּ יָנַע, יִרְפּוּ יָדֶיהָ,
פִּתְאֹם אִישׁ נָס מִקְּרָב בָּא עָדֶיהָ,
עָיֵף, פָּצוּעַ, אֵין בּוֹ אַךְ הַנְּשָׁמָה,
גַּם יָזוּב דָּמוֹ וִישׁוֹקֵק אֲדָמָה,
עֵינָיו צַלְמָוֶת, פָּנָיו חֳמַרְמָרוּ
וּפְצָעָיו לֹא חֻבְּשׁוּ פִּיהֶם יִפְעָרוּ.
"חוּסִי נָא – יִקְרָא – מָט לָמוּת הַצִּילִי,
סִיסְרָא אָנֹכִי! – אַל תִּירְאִי תָּחִילִי,
לֹא הַשָּׂר בִּצְבָא צָר יֶחֱזוּ עֵינַיִךְ,
נָס מִקְּרָב, מִקֶּטֶל הֵן בָּא אֵלַיִךְ!
אוֹיָה, שָׁם הָעַלְמָה נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת,
וּבְחַרְבָּהּ בִּימִינָהּ אַחֲרַי רוֹדֶפֶת
הוֹי, כָּל צִבְאוֹתַי נָפְלוּ בַּמִּלְחָמָה,
וּלְדָמִי עוֹד תִּצְמָא תִּשְׁאַף בִּנְקָמָה,
הַצִּילִינִי נָא מִמּוּת בִּנְקַם רֶצַח,
הֵן אֶרְאֶה טוּב לִבֵּךְ יוֹפַע עַל מֵצַח,
וּתְנִי בִּנְוֵה שָׁלוֹם לִי אַךְ מָנוֹחַ,
שָׁם שַׁאֲנָן לִי אֶגְוַע אוֹ אַחֲלִיף כֹּחַ".
וּלְחָיֵי יָעֵל זוּ מַה זֶּה חָוָרוּ,
מַה זֶּה כֹּה פִתְאֹם פָּנֶיהָ קָדָרוּ,
כִּמְדוּרַת תָּפְתֶּה מַה דָּלְקוּ עֵינֶיהָ,
מַדּוּעַ זֶה חָרְדָה, פָּקוּ בִרְכֶּיהָ?
הוֹי, הִגָּיוֹן נוֹרָא עַל לִבָּהּ עָלָה.
אָיֹם כַּמָּוֶת, כִּשְׁאוֹל אַךְ בֶּהָלָה,
וּבְשָׂרָהּ סִמֵּר, הִלְבִּינוּ פָנֶיהָ,
וּלְהִגָּיוֹן זֶה בָּהּ קָפְאוּ דָמֶיהָ.
אָז לַחֲדַר אָהֳלָהּ מַהֵר הוֹלִיכָתְהוּ,
שָׁם כָּרַע שָׁכַב, בַּשְּׂמִיכָה כִּסָּתְהוּ.
"הוֹי, הִצַּלְתְּ נַפְשִׁי, אַתְּ יָעֵל, מִשַּׁחַת,
אַךְ חֲמַת צִמְאָה כָּאֵשׁ בִּי קוֹדַחַת,
חוּסִי! – קָרָא סִיסְרָא – יָפָה וּבָרָה!
מְעַט מַיִם קָרִים כַּבּוֹת אֵשׁ זָרָה
הוֹאִילִי, הַשְׁקִינִי, נַפְשִׁי הָשִׁיבִי,
אוּלַי חַיִּים נָתַתְּ לִי עוֹד תַּרְחִיבִי".
וּבְסֵפֶל אַדִּירִים חָלָב יָהָבָה,
וַיֵּשְׁתְּ וַיִּרְוֶה – גַּם רוּחוֹ לוֹ שָׁבָה
"מָה רַב טוּבֵךְ, עַלְמָה מֵהוֹן יְקָרָה!
קָרָא סִיסְרָא וּבַת עֵינוֹ נִגָּרָה: –
עַל צוֹרֵר בַּת עַמֵּךְ חָסוּ עֵינָיִךְ,
כֵּן גַּם אֵל חָנוּן יִגְמוֹל עָלָיִךְ".
וּמַה זֶּה אַרְצָה תּוֹרִיד הָעֵינָיִם,
וּמַה זֶּה מִמֶּנּוּ תַּסֵּב אַפָּיִם,
מַה מִּלָּיו כַּחֲרָבוֹת לִבָּהּ גָּזָרוּ?
הוּא נִרְדָּם יִישָׁן וּשְׁנָתוֹ מָתָקָה,
וּלְאַט מִן הַחֶדֶר יָעֵל חָמָקָה.
אוֹי, קָרְאָה, מַכְאוֹבִי אָנוּשׁ וָנֶצַח,
אוֹי, אִם יַתֵּר לִבִּי אַךְ רַעְיוֹן רֶצַח,
עַד שַׂעֲרַת רֹאשִׁי מִפַּחַד סָמָרָה,
אִם הוּא יָעִיק לִבִּי, רוּחִי בִּי צָרָה,
וּמָה אִם זִמּוֹתַי גַּם עוֹד אָפִיקָה,
עַל שׁוֹכֵב בֶּטַח כִּי חֶרֶב אָרִיקָה,
עַל נָם יָגֵעַ וּבְשׁוּבָה וּבְנַחַת
תָּם לֹא יֵדַע כִּי לוֹ תִּצְפּוֹן רוֹצַחַת
וּשְׁנָתוֹ מֶה עָרְבָה, שָּלֵו יַרְגִּיעַ,
אוּלַי גַּם בַּחֲלוֹם לוֹ חַסְדִּי יוֹפִיעַ,
מַה נּוֹרָא כִּי יָקִיץ וּלְעֵינָיו יַחַז
יָעֵל בִּכְלִי רֶצַח כַּמַּיִם פַּחַז,
זוּ יָעֵל, מָעָלָה, תִּגְזוֹר חַיֵּיהוּ,
זוּ הִצִּלַתְהוּ אַךְ בַּעֲבוּר הָרְגֵהוּ
זוּ אֲשֶׁר בֵּרְכָהּ: "הֵן חָסוּ עֵינַיִךְ
כֵּן גַּם אֵל חַנּוּך יִגְמוֹל עָלַיִךְ" –
כֹּה הוּא בֵרְכַנִי וַיִּישַׁן לָנוּחַ,
וִיבָרְכֵנִי עַתָּה אוּלַי בָּרוּחַ,
וַאֲנִי – בִּשְׁנָתוֹ – אֶת נַפְשׁוֹ אֶקָּחָה,
אִישׁ בָּא בִּבְרִיתִי בִּשְׁלוֹמִי אֶרְצָחָה,
עֵת כִּי בָטַח מִנֶּשֶׁק נָעַר כַּפָּיו,
עוֹד דִּמְעוֹת תּוֹדָה לֹא יָבְשׁוּ עַל אַפָּיו,
דְּמָעוֹת אֵלֶּה בַּדָּמִים אַשְׁלִימָה,
וּדְמֵי מִלְחָמָה בַּשָּׁלוֹם אָשִׂימָה?
לֹא אָעַשׂ! – אוֹר לַחֹשֶׁךְ לֹא אֶהְפֹּכָה,
עוֹד אֵיתָם! – וּדְמֵי סִיסְרָא לֹא אֶשְׁפֹּכָה!…
אַךְ קוֹל אַחֵר דּוֹבֵר אֶשְׁמַע כִּי עָנָה,
קוֹל עַם מֻשָּׁךְ מֹרָט זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה,
קוֹל עַמִּי הוּא יַרְעִישׁ אָזְנִי בַּכֹּחַ,
וִימַלֵּא לִבִּי חֹם לִקְטוֹל, לִרְצוֹחַ,
שָׁם יִישַׁן יָנוּחַ מֵץ שׁוֹדֵד אָרֶץ,
אֶת אַלְפֵי עַמִּי הִכְרִיעַ לַקָּרֶץ,
מִשּׁוֹד אֵם שָׁדַד בֵּן לֹא שָׁמַע נֶהִי,
וּשְׁכוּלָה גַּם אִמּוֹ לָמָּה לֹא תֶהִי,
מַה יִּישַׁן יֶחִי אִישׁ חֶמְלָה לוֹ אָיִן,
הַהוּא לֹא גָזַל שֵׁינָה מִכָּל עָיִן?
הֲלֹא כִּי יָקִיץ יוֹסִיף עֹז וּזְרוֹעַ,
וּבְלֵב בַּרְזֶל לוֹ אֶת עַמִּי יָרֹעַ.
וּדְמֵי עַמִּי, הָהּ, צוֹעֲקִים לִי מֵאֲדָמָה:
“מַלְאִי יָדֵךְ, יָעֵל, מַלְאִי בִּנְקָמָה!”
עַמִּי וְהוּא – הַבְּמֹאזְנַי יִשְׂאוּ יָחַד?
דֹּם לִבִּי יַכֵּנִי! סוּר מִנִּי פָחַד,
בּוֹא רֶצַח וַעֲלֵה מֵעִמְקֵי הַשַּׁחַת,
גָּרֵשׁ חוּס מִלִבִּי, כָּל חֵן וָנַחַת,
מַלֵּא בַּחֲמַת פֶּתֶן לִבִּי הַתָּמִים,
בִּמְעִילְךָ כַּסֵּנִי בִּמְעִיל הַדָּמִים,
וּבְשַׂר לִבִּי הָסֵר וּתְנָה בּוֹ אָבֶן,
בַּל יִשְׁמַע קוֹל הִי וַחֲנִינָה לֹא יָבֶן,
עַל עֵינַי שִׂים קַדְרוּת לִבְלִי תֶחֱזֶינָה
אֶת מִפְעַל יָדַי בַּחֶדֶר תַּעֲשֶׂינָה,
וּפִתְנֵי רֹאשְׁךָ נָא יֶהְמוּ יִשְׁרוֹקוּ!
וּדְמֵי חָלָל זֶה עוֹד רֶגַע יָלֹקּוּ.
אָז שָׁלְחָה יָד לַיָּתֵד וּמַקֶּבֶת,
תִּקְרַב לַחֶדֶר עַל סִפּוֹ נִצֶּבֶת,
וּלְהַלְמוּת עֲמֵלִים תָּנִיף הַזְּרוֹעַ,
פֶּתַע מַרְעִיד עָמְדָה, לִבָּהּ יִנּוֹעַ,
וּנְטוּעָה כַּמַּסְמֵר קָמָה נִצָּבָה,
קוֹל חָת וּפְחָדִים הֵן אָזְנָהּ קָשָׁבָה,
קוֹל סִיסְרָא דּוֹבֵר מִמְּלֹא לִבֵּהוּ,
מֵעִמְקֵי נוּמָה מִשְּׁנָת עַל עֵינֵיהוּ:
"אוֹיָה, הָעַלְמָה! – אוֹיָה אֲיֻמָּה!
כִּדְבוֹרָה גַּם תִּשֹּׁךְ תַּצְמִיד הַמְּהוּמָה,
תַּרְעֵם עַל בָּרָק, יַפִּילוּ חֲלָלִים,
וּדְמֵי הֲרוּגִים הֵם עִלְּעוּ כַּנְּחָלִים,
וּלְבָרוֹת כָּל חֵילִי, הָהּ, אֶל שִׁנֶּיהָ,
אוֹי, עוֹד לֹא רָוְתָה וּנְטוּיוֹת עֵינֶיהָ,
אוֹיָה! גַּם אוֹתִי מֵרָחוֹק רָאָתָה,
וַתִּלְטוֹשׁ עֵינֶיהָ וּכְנֶשֶׁר דָּאָתָה,
וּכְבָר חָרְקָה גַּם שֵׁן אוֹתִי לִבְלוֹעַ,
וַתְּעוֹפֵף חַרְבָּהּ קָדְקָדִי לִבְצוֹעַ,
אָז יָרַד מַלְאַךְ אֵל וַיֵּט שָׁמַיִם,
וּבְאֶבְרָתוֹ סָךְ לִי, לָט בִּכְנָפַיִם,
פַּלֵּט מִדְּבוֹרָה זוֹ דֶבֶר וָשַׁחַת
יַחֲזִיק בִּימִינִי בַּחֲנִינָה וָנַחַת,
עוֹד בֶּטַח יַנְחֵנִי שָׁמָּה אֹהֱלָה,
וּלְצִחַת צִמְאוֹנִי יַשְׁק חָלָב סֶלָה".
"יָעֵל אַתְּ… (וּלְקוֹל זֶה הִיא בַּסַּף בָּאָה
כִּנְפוֹץ רַעַם הָרִים חַתָּה נִדְכָּאָה
וּרְסִיסֵי יָזַע פָּרְצוּ עַל אַפַּיִם)
יָעֵל, אַתְּ הִיא אַתְּ! – מַלְאַךְ הַשָּׁמָיִם! –
מַה-לָּךְ יַבֵּב, אִמִּי! מַה זֶּה תַּשְׁקִיפִי
הִנֵּה הֲלוֹם נָא עֵינַיִךְ הָעִיפִי
וּרְאִי לִבְנֵךְ מֵצֵל מַלְאָךְ גָּבוֹהַּ,
וּבָרְכִי עַלְמָה זוֹ בָּרְכִי לֵאלוֹהַּ".
הִיא עוֹדָהּ בַּסָּף לַאֲזִין וּלְמוֹ אָרֶב
וּתְמוֹלֵל כָּל מִלָּה לִבָּהּ כֶּחָרֶב,
וּבְיָדָהּ רָגְזוּ יָתֵד וּמַקֶּבֶת,
אִם חַדְרָהּ תָּבוֹא אוֹ תֵצֵא חוֹשֶׁבֶת,
כֹּה עָמְדָה כִּמְעַט נִדְהֶמֶת רוֹעֶדֶת,
וַתִּפְרוֹץ חִישׁ אַהֲבַת אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,
וּבְרוּחָהּ כִּי עַזָּה אוֹתָהּ נָשָׂאָה
וּבִכְנָפֶיהָ הַחֶדְרָה הִיא בָאָה.
עַתָּה אֵין קֶשֶׁב אַךְ דּוּמִיָּה סֶלָה,
דּוּמִיָּה נוֹרָאָה סָבִיב אֹהֱלָה –
פֶּתַע קוֹל נַאֲקַת חָלָל יִרְעַם רָעַם
מֵעַל קוֹל מַהֲלֻּמֹות קוֹל הוֹלֶם פָּעַם
(קוֹל זֶה עוֹד יַחֲרִיד כָּל אִישׁ רוֹעֶה רֵעַ,
הוּא יַמְסֶה כָּל לֵב, יַרְגִּיז כָּל שׁוֹמֵעַ)
אַחֲרָיו קוֹל אָנוּשֹ, קוֹל נֶפֶשׁ גּוַֹעַת,
תִּשַּׁח אִמְרָתָהּ אַךְ אֹזֶן שׁוֹמַעַת:
“יָעֵל, אַתְּ הִיא מַלְאָכִי – מַלְאַךְ מָוֵת!” –
וּדְמָמָה שָׁבָה דּוּמִיַּת צַלְמָוֶת.
צֵאת מִן הַחֶדֶר פָּרְצָה אֵשֶׁת חֶבֶר,
וְלֹבֶן-פָּנֶיהָ כִּפְנֵי שׁוֹכְנֵי קֶבֶר,
עֵינֶיהָ כִּבְרָקִים בָּהּ יִתְגַּלְגָּלוּ,
מִכַּפֶּיהָ דָּמִים נָטְפוּ נָזָלוּ,
בֵּין עֵינֶיהָ הָתְוָה תַּו אוֹת הָרֶצַח,
וּבַדָּם שָׁפְכָה נִכְתַּם הוֹד הַמֵּצַח,
כִּנְצִיב שַׁיִשׁ נִצְּבָה דּוּמָם עָמָדָה,
מֵרֶגֶל עַד רֹאשׁ לִרְגָעִים רָעָדָה,
וּכְמוֹ חֻר צֶפַע רַגְלֶיהָ נָגָעוּ;
קוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע וּשְׂפָתֶיהָ נָעוּ,
לִרְגָעִים הַחַדְרָה תָּעִיף עֵינֶיהָ,
וּכְרֶגַע חִישׁ תָּסֵב מִשָּׁם פָּנֶיהָ,
אָז יִתֵּן לִבָּהּ קוֹל אַנְחַת אֵימָתָה,
כִּי מַחֲזֶה נוֹרָא שָׁם עֵינָהּ רָאָתָה,
כֹּה מִבְּלִי דַבֵּר שׁוֹמֵמָה נִפְעָמָה
עַל רֶצַח עוֹלְלָה נַפְשָׁהּ לֹא נֻחָמָה.
פִּתְאֹם גַּם נִשְׁמַע קוֹל עַמָּהּ שָׂמֵחַ,
קוֹל עַם מִשְּׂדֵה לֶחֶם שָׁב כִּמְנַצֵּחַ.
“אֲהָהּ!” – קָרְאָה יָעֵל – "גִּיל זֶה לֹא גִּילִי.
לֹא לוֹחֲמִי רָצַחְתִּי רַק חוֹסֵה צִלִּי".
עוֹד הִיא דוֹבֶרֶת וּלְאָזְנָהּ צָלָלוּ
קוֹלוֹת רִבְבוֹת עַם כַּהֲמוֹת יָם יִצְהָלוּ.
“בָּרְכוּ אֶת יָעֵל” – בֶּהָמוֹן יָרִיעוּ –
“צָרֵינוּ לִשְׁאוֹל יָדֶיהָ הִכְרִיעוּ”.
וּדְבוֹרָה לִפְנֵיהֶם חֲמוּצַת בֶּגֶד,
וּבָרָק אֶת חֵילוֹ יָרוּץ מִנֶּגֶד,
וּדְבוֹרָה שִׁיר עֹז זִמְרַת יָהּ הִיא שָׁרָה. –
“וּתְבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל” – אָמָרָה.
“מִנָּשִׁים הִיא תְבֹרַךְ” – כָּל הָעָם יַעַן,
וַתְּחִי רוּחַ יָעֵל שָׁמְעָה וַתַּעַן:
עִם עַם זוּ אָגוּר וּבְאַרְצוֹ אֶחֱסָיָה,
וּלְטוּבוֹ וּשְׁלוֹמוֹ אֵיךְ לֹא אֶהֱמָיָה
קוֹל עַם זֶה הוּא! וּשְׁאוֹן לִבִּי יַשְׁבִּיחַ,
יַלְבִּין חַטָּאתִי דַּם כַּפַּי יָדִיחַ,
וּדְבַר הַנְּבִיאָה הֵן בָּא מִגָּבוֹהַּ,
זֶה אוֹת לִי כִּי מַעֲשַׂי רָצָה אֱלוֹהַּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות