במחזיה קטנה מספּר לורד דונסאני על אחד מאילי הכסף באַנגליה, שהרבה עושר מתרופות, כביכול, לכל מיני מחלות, מוכנות לשימוש בבקבוקים עטופים, בלא עצת רופא, – על ידי תכסיסים של פירסום בעתונים, ברכבות, בשלטים נטועים במגרשים ריקים, בציורים על גבי כתלים.
ישב אותו עשיר וחשב תחבולות ומזימות: איך אתעשר עוד יותר? עלה בדעתו רעיון נפלא: בצינורות הביבים נשפּכים יום יום שיורי-מרק וסתם שופכין שיש בהם אָחוז גדול של שומן. האם אי-אפשר לאסוף שומן זה, לגבּשו בככרות, ולהוציאו לשוק למאכל אדם? שכר פועלים ומומחים, והם עשו ככרות אחדות לדוגמא.
ולעשיר אשה ובת יחידה. עמד וכתב על פּתקא: צ’יזו, והראָה להן: הרי מקור עושר חדש. צ’יזו נשמע לאוזן כמו צ’יז (היא גבינה באַנגלית), ויחשבו הבריות כי הככרות האלה מין גבינה הן. ובכל אשר יפנו, יראו שלטים והכרזות: צ’יזו! צ’יזו! פּוררו צ’יזו לתוך מרק! שימו צ’יזו בעוגות! מרחו צ’יזו על לחם לסעודת-ההפסקה של ילדיכם בבית הספר! אין כצ’יזו לבריאות! חולי שחפת, חולי מחלת כליות, הרבו באכילת צ’יזו! וילמדו כולם להשתמש בצ’יזו.
וכדי לספּק חומר לכותבי המודעות, העמיד העשיר אַנשי-מדע לנסות מה כוחו ומה ערכו של צ’יזו. שמו אַנשי-המדע עכברים בתוך שלושה כלובים: בכלוב האחד עכברים אוכלי שאר מאכלים, בכלוב השני עכברים אוכלי שאר מאכלים מעורבים עם צ’יזו, ובכלוב השלישי עכברים אוכלי צ’יזו בלבד. האכילו את העכברים יום יום, שקלו אותם יום יום וחיכו לתוצאות. והבת היחידה, בעדינות לבה וברחמיה הגדולים על העכברים הכלואים, באָה לראותם בכל בוקר.
ולבת אוהב-אָהוב, והוא כומר צעיר ועני, שיש לו משרה קטנה בבית-מסגד נדח. והיה הכומר שומע נזיפות מפּי הכומר הראשי שלו, על כי אין הוא מטעים בדרשותיו כדת את דבר הישפט החוטאים והרשעים לגיהינום עדי-עד. במעט גיהינום האמין הכומר הצעיר, אך לא בגיהינום-עולם. עמד להתפטר ממשרתו ולהקריב הקאריירה שלו.
קרא העשיר לפניו את הצעיר ואָמר לו: “אַתה חושק בבתי. אין לי כלום נגד זה. כך דרך צעירים. אַתה עני. אין לי כלום נגד זה. לא תמיד העושר ירושה לאָדם. אַתה כומר בבית מסגד נדח? גם לזה איני מתנגד. אין זו נופלת משאר פּרופיסיות. ברבות הימים אַתה יכול להיות כומר בקדתרלה של סיינט פאול, בישוף, אַרכי-בישוף, מקורב למלכות. אלא מה? מה אַתה מתקוטט עם הגדולים ממך במשרה? הגדולים ממך במשרה? עליך לדבּר מה שהם רוצים שתדבּר. מה יזיק לך הדבר?”
באר לו הצעיר שאין הוא מאמין שאלהים מתאַכזר אפילו לרשעים גמורים עד כדי לדון אותם לגיהינום-עולם.
סח העשיר: “עליך לציית לגדולים ממך במשרה. רוצים הם שתאמין – האמן. גם אני הייתי מציית לממונים עלי”.
עד שהאָב מסיח, נכנסת הבת כולה מתמוגגת בדמעות. מה קרה? העכברים מתו עד אחד, הוי המסכנים! איזה עכברים? אוכלי צ’יזו. ואלה שאָכלו צ’יזו מעורבת עם שאר דברים, מהם מתו ומהם חלו; ואלה שלא ניתן להם צ’יזו – בריאים.
רגע התעצב האָב על תוצאות הנסיונות. אַחרי כן התעודד ויקרא: “אַף-על-פּי כן, יאכל העולם צ’יזו!”
“הן לא תרעיל את הבריות?” אָמר הכומר בתמיה.
“כמה אגוזים מתולעים יש בשוק. אַמתיק בהם את צ’יזו, והעולם אכול יאכל!”
רגז הכומר ואָמר: “חייך, אני מתחיל להאמין, כי יש רשעים שיפה להם גיהינום-עולם!”
“בני, חביבי!” אָמר העשיר בּהתלהבות, “עכשיו הוסר המכשול. בתי שלך היא!”
ונתחתנו הזוג במזל טוב.
בזה נגמרת המחזיה, ופטור בלא מוסר-השכל אי-אפשר.
אַתה, צעיר המלא ספקות ונדנודים, צא וראה מה גדול שכרה של אמונה!
יש לך קול נאה לחזנות? אַל תפקפּק הרבה. אַל תעמיק חקור אם יש שומע תפילה ואם אָין. שכור אולם לימים נוראים, ומכור כרטיסים!
יש לך הדרת פּנים ומצח של למדן, זקן ופאות ישוו לך הוד, – יש ישיבות בירושלים. עוד תגיע לגדולות. אַך אַל תתנדנד רגע באמונתך.
יש לך קול נואמים מתוק-מתוק, נוסך קסם על הנשים, אל סינסינטי לך! קהילות שלמות עוד תשאינה אותך על כפּיים. וכשתתבּל דבריך בפסוק עברי, יאמרו: “מה גדולה תורתו!” וכשתשמיע מימרא באידיש, יצחקו בהנאָה, ויאמרו: “הקשיבו, איך הרבן הגדול, המקבל כך וכך דולרים לשנה, כל כך דימוקראטי הוא ואינו מתבייש לומר הלצה בלשון-אם!”
ואם לא זה הז’אַנר שלך, הרי יש עוד אמונות בעולם. האמן בלאומיות. צווח על צרת האומה, והתגאה בפעולת האומר (עליך רק להתגאות. כבר יימצא מי שיפעל!), התחכך אצל ראשי הקרנות, השתתף בכל המגביות, בראשונה בלא-שכר, אַחרי כן בשכר מעט, ולבסוף תשב איתן על הכנסתך, בכל הועידות ייראו פּניך ואַתה מראשי המדברים. אַדמיניסטרציות תקומנה ואַדמיניסטרציות תפולנה, ואתה בל-תמוט.
או האמן בקומוניזם, האמן בסוציאַליזם. חוג את הראשון למאַי בחרדת קודש. דבּר: “פּועלי כל הארצות, התאַחדו”;“הדת היא אפיות להמונים”. שנא בעוז וחום את כל יריבי מפלגתך. והיה כי תתעלה במפלגתך, ועל ידי מפלגתך בעולם. לא עוד תצטרך להיות פּועל. עשירים ונדיבים ישכימו לפתחך (יודעים הם להעריך כוח ממשי), ואתה תשתה תה עם אָדון כך ועם לורד כך. מתוך רווחה תוכל למעט קצת בשנאַת הזולת, ותתחיל לחייך קמעא גם לדת. כלום מוכרח אַתה לשית איבה בין רבי יוסף קארו ובין קארל מארכס, בשעה שאפשר לך להאמין בשניהם? והאמן מעט גם בעמנואל קאנט ובזאב ז’אבוטינסקי, על כל צרה שלא תבוא. –
הכלל, בני, תפוס באמונה ורחק מן הספקנות, וייטב לך בעולם הזה ותאכל את הפּירות בעולם הבא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.