צר לי מאד לראות, כי ילחמו בי בכלי נשק כאלה, וע“כ הננ שם פני לאחרית דברי המאמר ואֹמר: אם יוסיפו לגעור בי ולאַים עלי, כי אכבוש את נבואתי, יוכל היות, כי יפול עלי לבי וחדלתי מעבוד את עבודת עמי, אשר נכון הנני להקריב נפשי עליה. אולם רואה אני מדברי בעל המאמר, כי כבד יכבדני, וע”כ הנני להשיב על השגותיו ברוח שקטה: א) שקר הדבר, כי לא אבה הבארון רוטשילד בפאריז לקבל את פני, ונהפוך הוא, כי בשובי מלונדון, התמהמהתי שני ימים בפריז, והבארון, בשמעו את דבר בואי שמה, שלח לקרא אלי וישוחח עמי וידבר אתי הרבה על אדות הצעתי, בפני שני אנשים גדולים ונכבדים, אשר היו בחברתי ואשר יוכלו להעיד על זאת.

ב) בקונסטנטינופול קבלנו בסבר פנים יפות, על זאת יודו גם מתנגדי. אולם מתפארים המה, כי ידעו יותר ממני, כי ידעו את אשר צוו הפחות מאחורי הפרגוד, וכי הרעותי בהצעתי לבני המושבות וכו' וכו'. ידעתי, כי המתפארים בזאת – המה אנשים אשר חרה אפם בי ובהצעתי על כי לא מצאו חן בעיני דרכי הישוב מעט מעט כאשר היה עד כה. אך באהבתי אל עמי כלתה נפשי לדעת אם אני את אשר ידעו האדונים האלה, ועליהם, אם טובת עמם ידרשו באמת ובתמים, עליהם החובה להגיד ברור ומפורש את אשר הם יודעים יותר ממני. אם נוסדו טענותיהם נגדי על אדני אמת, אל נא יוסיפו לכסות את שמם וללחום נגדי במארב ובמסתרים, ק בגלוי ולעיני הקהל, ואז אדע מי המה מתנגדי.

כי קשרו עלי במסתדרים זאת ידעתי זה כבר. רבים מאנשי בריתי בקונסטנטינופול גלו את אזני על הדבר, והשמועות הבאות יום-יום בכה"ע ומלאות דברי שקר וכזב תעידנה על הקשר הזה. אך מי הוא זה האויב המסתתר, לא הצליח בידי לדעת עד היום. הנני עמל בכל עוז למצא את אויבי זה ולהסיר את המסכה הנסוכה על פניו ולגלות קלונו בעיני כל אוהבי עמנו, ובמצאי אותו עתיד הוא לתת לנו דין וחשבון על מעשי תעתועיו המוליכים את העם תועה. זמן רב לא שמתי לב לשמועות כוזבות כאלה, אולם עתה לא אעצור עוד כח לעבור עליהם בשתיקה. ובפרט נרעש לבי לקול השמועה, כי לרגלי השתדלותי בקונסטנטינופול ­– גזרה הממשלה גזרות רעות על המושבות ותצו לסגור שעריו בעד הבאים שמה מחדש. בשמעי כזאת מהרתי לשאול את פי ציר ממשלת תוגרמה בווינא, מחמד נדעים ביי, והוא העיד לי פעמים נאמנה על פי ידיעות מקונסטנטינופול, כי שקר הדבר ורק בזדון העבירו קול כזה במחנה. לא אעשה שקר בנפשי להתפאר כי מעת היותי בקונסטנטינופול, הקלה הממשלה ליושבי המושבות, אולם גם שום גזרה לא נגזרה בגללי ובגלל הצעתי החדשה. אנכי לא הרעותי למצב המושבות, כשם שלא הותרה בגללי הגזרה מאז נגד ביאת היהודים אל הארץ, כי התוגרמים לא נואלו לעשות עם היהודים חסד של אמת ולתת להם דבר מה בחנם, אשר יוכלו להוציא מנו תועלת חמרית לטובת מדינתם.

פה מצאתי מקום להעיר על דברים רבים שלא פורשו עד כה ואל הבינו אותם אלה, אשר יראו בי איש צר ואויב להמושבות הנוסדות עד היום. נניח, אבל הדבר הזה לא דוקא הוא, נניח איפא, כי בהודע תקות היהודים – לשוב אל ארצם – לממשלת תוגרמא, אז תשים לב לעצור בעדם ולגזור גזירות עליהם, הן אז טוב, כי יהיו שם במושבות אחינו רק מעטים, אשר נכונו להם השפטים, מאשר יתוספו עליהם עוד קולוניסטים חדשים. כל איש אשר לא יעזוב חיי עולם פני חיי שעה, אשר ישים לבו לטובת עמנו לדורותיו, עליו, כמובן, לחשוב מראש את העתידות לבא ברבות המושבות בו באופן אשר נוסדות עד כה. היחשבו מתנגדי לאה, כי רק הצעתי יכלה לעורר את החשד הנורא בלב ממשלת תוגרמא ובבוא שמה, מעט מעט, עוד עשרים או חמשים אלף קולוניסטים לא תבין הממשלה מאומה מחפץ היהודים ומטרת בואם אל ארצה? בכלל נכבדה היא ביאת היהודים לאה“ק בערכה מיציאתם אל איזה מקום אחר. הן הכל יודעים, כי ארצם – ארץ אבותיהם היא, אשר כלתה נפשם אחריה, ובעלותם שמה ולא לארצות אחרות, מקום מכרה הזהב וארצות קולטורא אחרות, אשר יוכלו למצא שם לחם בנקל, אות הוא, כי רק לזאת ישאפו, לשוב אל ארץ אבותיהם הקדושה להם. כל עוד תהיה תנועת הישוב במחשך ובמסתרים, בלתי גלויה ומוסכמת עפ”י הממשלות, יכולות בכל עת ובכל שעה לפרוץ מבוכות רעות ונוראות לרגלה. וע“כ אני חושב, כי הועלתי לעמי במה שעוררתי לעשות את תנועת הישוב לגלויה ומפורסמת ולא נגד רצונה הגלוי של ממשלת תוגרמא. וכן העידותי בשריה המדברים בשמה בקונסטנטינופול, כי חפצים אנחנו לבא אל הארץ במחיר תועלת, שנוכל להביא אליהם, ולא בחסד חנם, וכי נעשה את רק ברצון הממשלה ועפ”י הסכמתה. לפי דעתי לא טוב, כי תעבור תנועת הישוב הלאה בדרכה אשר הלכה עד כה. דואג אנכי לשלום אחי ובני עמי האמללים הנשלחים שמה עתה, בטרם הכינונו להם שם מגן וסתרה, בטרם נוכל לערוב להם, כי יבאו שמה אל המנוחה והנחלה, לחיות שלוים ושקטים מפחד רדיפות וגזרות.

ג) ע"ד פעולתי בלונדון הנני משיב בקצרה: צר לי מאד כי הכותב, אשר נראה מדבריו, כבד יכבדני, יאמין בכל זאת לדברי מתנגדי יותר מאשר לדברי. כידוע “לא נבנתה רומא יום אחד” וגם הצעתי בדבר גדול-הערך כזה לא תצא כלה לפעולה במשך ירחים אחדים. לולא שמעתי לקול המשל ההמוני כי “לפתאים לא נוכל להראות חצי המלאכה”, כי אז אולי הודעתי בקהל פרטים רבים מכל הנעשה לטובת הצעתי והצעדים הרבים אשר עשתה קדימה. אבל, לדאבוני, לא רק חכמי לב יבאו אל האספות לשמוע, כי אם גם המון פתאים רבים בתוכם, ובין הפתאים האלה ישנם גם רעים וחטאים שדרכם לילך ולהזיק. הנני מבטיח עוד הפעם את המטילים בי ספק, כי בלונדון נעשו דברים רבים נכבדי ערך לטובת הרעיון וגם שם החלו, כבמקומות רבים אחרים, לירות אבן הפנה למוסדות הבנין הגדול, אשר לא רק חזון לבי הוא, כי אם חזון כל העם כלו ומשאת נפשו.