לא זכיתי להכיר את יוסף טרומפלדור מקרוב; אבל הקריאה במכתביו, יחד עם הידיעה על מעשיו (בשבי-יאפּאן, במגדל, בגליפולי, ב“החלוץ” בתל-חי) – מעמידה על אופיו האנושי. זה היה אנוֹש שלם בתכלית: בפשטות של תמימות, בהבנה שׁל יושׁר, ברֵעות שׁל טהרה, בהוּמור, ביחסי-אמת אל עצמו ואל קיבוצו. –

הוא היה תמיד אוּטוֹפּי, הוא חי תמיד עם העולם, עם זרועות-העולם, ויחד עם זה היה נתון כולו – לד' אמות, שהוא נמצא בהן באותה שעה, לאנשים המסובבים אותו באותה שעה. –

הוא היה איש-פעלים, איש-סדרים. הוא הבין והוקיר את ערך הפרטים שבמציאות, שבחיים. הוא הבין, שהכל חשוב. הוא אהב את דומן-האדם, ועם זה לא פחד ללוש אותו, לגבּש אותו לגבעה נישאה. את עצמו ראה באחרית-הימים עומד על הגבעה והוא גם אז איש-צבא. רק איש-צבא.

אשרי מי שעמד בד' אמותיו. –

[“קונטרס”, אדר ב' תרפ"א, למלאת שנה למאורעות תל-חי; החתימה: י. ח. ברנר]