על דבר עבוֹדה עברית בּחַוָה הרטוּב / ברל כצנלסון
(מכתב למערכת)
אַל נא להימנע מתת מקוֹם לדברים הבּאים 2
בּדין-וחשבּוֹן שמסר סוֹפרוֹ של “הזמן” מועידת פּוֹעלי יהוּדה נזכּרה החַוה “הרטוּב” בּין המוֹשבוֹת המתיחסוֹת בּאוֹפן רע אל העבוֹדה העברית. אדוֹנֵי “הרטוּב”, מר י. ל. גוֹלדבּרג, מצא לנחוּץ להוֹדיע (“הזמן”, נוּמר 26), שאם כּי “רחוֹק הנהוּ ממקוֹם המעשׂה ואינוֹ יוֹדע את מצב הדברים בּנוֹגע למסוּפּר אוֹדוֹת יתר המוֹשבוֹת, אבל הדברים הנאמרים בּנוֹגע להרטוּב אינם נכוֹנים”.
ועד פּוֹעלי יהוּדה רוֹאה את עצמוֹ חייב להעיד על האמת המַעציבה, כּי דברי הכּוֹתב בּ“הזמן” שמסר מפּי המַרצה בּועידה – כּנים ונאמנים. לא על הנסתר, על יחסוֹ שבּלב של בּעל הרטוּב לעבוֹדה עברית נִדְבַּר בּועידה, אלא על הנגלה – על מצב העבוֹדה כּהויתוֹ. והעוּבדה היא – שהעבוֹדה העברית תוֹפסת מקוֹם פּעוּט מאד בּמשק החוה, המעסיק הרבּה עשׂרוֹת ידים; שקיוּמם של הפּוֹעלים העברים הבּוֹדדים הנמצאים לפעמים בּהרטוּב, הוּא כּל כּך ארעי ואי-בּטוּח, עד שאין מקוֹם אפילוּ לסַדר מטבּח פּוֹעלים, הקיים בּכל מקוֹם שיש מספּר פּוֹעלים עברים קבוּעים; שפּחד ההנהלה מפּני השוֹמר העברי המסוּדר הוּא כּה רב, עד שהיא בּוֹחרת בּשמירה עלוּבה, העוֹשׂה את המשק העברי ללעג וּלקלס בּעיני שכני המקוֹם, המַרשים לעצמם כּאן מה שאינם מעיזים בּשוּם מקוֹם שיש שם שמירה עברית מסוּדרת.
אלוּ הן העוּבדוֹת הכּלליוֹת. אם הוֹדעה זוֹ אינה מספּיקה, נכוֹנים אנוּ לפרסם גם מספּרים מדוּיקים בּדבר מצב העבוֹדה העברית בּמשך שנוֹת קיוּם החוה.
מר י. ל. גוֹלדבּרג מאמין, כּנראה, ל“משגיח” שלוֹ יוֹתר מאשר לכל העֵדוּיוֹת של עתוֹני ארץ-ישׂראל, של פּוֹעלים, מוֹרים וסוֹפרים. אבל אפשר גם לנוּ להאמין,
שאין לנוּ שוּם ענין ושוּם רצון להוֹציא דיבּה על חַוָה עברית, וּברצוֹן רב היינוּ מצרפים גם את הרטוּב וגם את כּרמי י. ל. גוֹלדבּרג שבּראשוֹן-לציוֹן למקוֹמוֹת העבוֹדה העברית (כּרוּחמה, בּן-שמן, חוּלדה, פוֹריה, מגדל, גן-שמוּאל, דגניה, בּיתניה, עין-גנים, נחלת-יהוּדה), אילוּ היה הדבר תלוּי רק בּרצוֹננוּ.
עד כּאן על דבר “הכחשתוֹ” של מר י. ל. גוֹלדבּרג. אכן האמת ניתנת להיאַָמר, כּי לא יחיד בּמינוֹ הוא מר י. ל. גוֹלדבּרג. ולא יחידה בּמינה היא חַוַת הרטוּב. רבּים הם בּינינוּ (ולא רק בּין האִכּרים של כּל ימוֹת השנה, אלא גם בּין הציוֹנים המפוּרסמים העוֹסקים בּישוּב ארץ-ישׂראל, כּרוֹזוֹב, קרֶמֶנֶצקי, וַיס ודוֹמיהם), שאיך שהוּא, אם בּרצוֹנם הם, אם בּרצוֹן פּקידיהם וּמַשגיחיהם – ושערי אחוּזוֹתיהם נעוּלים בּפני הפּוֹעל העברי. ישנה לנוּ תחנת-נסיוֹן 3, שנוֹסדה על אדמת הקרן הקימת לישׂראל, בּכדי לקדם את עבוֹדת האדמה בּארצנוּ, והיא דוקא כּוּלה – על טהרת העבוֹדה הזרה. “יוּדענריין”. וישנוֹ אדם אחד, שהרבּה ממַעיניו נתוּנים לעוֹבד העברי בּארץ, וּבאחוּזוֹתיו הוּא – הפּוֹעל העברי בּטל בּששים. שם האיש הזה – אֶדמוֹנד רוֹטשילד. וּכשעבר עכשיו את הארץ לא חששוּ פּקידיו לרמוֹת אוֹתוֹ לעיני השמש וּלעיני כּל ישראל וּלהחליף לאוֹתוֹ יוֹם את כּל הפּוֹעלים שבּאחוּזוֹתיו בּעִברים, ונתקבּל הרוֹשם הדרוּש, של עבוֹדה עברית שלמה. והשקר הזה ליוה אוֹתוֹ על כּל דרכּוֹ.
תינתן איפוֹא לנוּ לפּחוֹת האפשרוּת להוֹדיע פּעם את האמת קֳבָל-עם.
אדר תרע"ד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.