להתחדשות ה“קונטרס” / ברל כצנלסון

¹

זה כּמשָנה חדל ה“קוּנטרס”, אחרי היאָבקוּת כּבדה, להוֹפיע תכוּפוֹת. אנוּ מנסים הפּעם וּמאַמצים את כּוֹחנוּ לחַדש את הוֹפעתוֹ כּסדרוּ, מדי שבוּע.

ידענוּ, כּי לא יֵקַל הדבר. ידענוּ מן הנסיוֹן את מרי המכשוֹלים וכוֹבד הקרבּנוֹת הכּרוּכים בּדבר. אּוּלם אנוּ סבוּרים, כּי ראוּיה ההתאמצוּת, כּי כּדאים הקרבּנוֹת. אנוּ מאמינים, כּי רבּים מחברינוּ וידידינוּ יביאוּם מתוֹך רצוֹן והשתוֹקקוּת.

שתיקה גדוֹלה וּכבדה תקפה את ציבּוּר-הפּוֹעלים. עוֹד לא היוּ לנוּ בּארץ, כּמדוּמה, שנים כּאלה להתאַלמוּת. החיים בִּפְנים אינם פּוֹסקים מהמיָתם. התהיה, ההיאבקוּת, חיפּוּשׂי המפעל וּמאמצי-הקיוּם גברוּ על אחת שבע. מספּרנוּ גדל, כּיבּוּשינוּ נתרבּוּ, ונטל-החיים לא הוּקל. וסבכי-קיוּמנוּ לא הוּתרוּ, אוּלם – הדיבּוּר כּאילוּ ניטל מאִתנוּ.

מי יִדלה את סיבּוֹתיה של השתתקוּת זוֹ? אם כּוֹבד ההיאָבקוּת וההתאמצוּת שוֹלל את הדיבּוּר, או הדכּאון שמסביב וחוֹסר התקוה לצאת בּקרוֹב למרחב, אוֹ עָיְפו הכּוֹחוֹת שמכּבר והעליה החדשה טרם מצאה את ניבה? אוֹ אפשר, אבוֹתיה-יוֹצריה של ספרוּת-העבוֹדה הצעירה, אשר בּחייהם וּביצירתם עוֹדדוּ גם אוֹתנוּ לחיוֹת וּלהתבּטא, גרמוּ בּהֶעדרם גם לסילוּק שכינה מספרוּתנוּ הדלה?

לא “בּמקוֹם ספרוּת” נוֹסד ה“קוּנטרס” בּראשיתוֹ. וגם הפּעם, בּהתחַדשוּתוֹ, אין ה“קוּנטרס” מהלך בּגדוֹלוֹת. ה“קוּנטרס”, כּמקוֹדם, מצפּה לספרוּת-פּוֹעלים עמוּקה ועשירה, מצפּה לבמת-פּוֹעלים, אמיצה ורחבת-ההיקף, לעתוֹן היוֹמי של ההסתדרוּת הכּללית. אוּלם עד שיבוֹאוּ הכּוֹחוֹת, עד שתתמַלאנה התקווֹת, רוֹצה ה“קוּנטרס” להפריע את הדוּמיה הכּבדה, אשר תוֹצאוֹתיה הקשוֹת מַתחילוֹת להיוֹת מוּרגשוֹת גם בּארץ גם בּגוֹלה.

וגם להבּא ישָען ה“קוּנטרס” בּעיקר על עזרת-חברים, על השתתפוּתם של מאוֹת הפּוֹעלים, הפּזוּרים בּכל ענפי העבוֹדה למקוֹמוֹתיהם, המסַפּרים על חייהם, מסיחים את שאלוֹתיהם, תוֹבעים את תביעוֹתיהם. אנוּ מקוים כּי מלבד עבוֹדת האינפוֹרמַציה וההסבּרה על המתהווה בּעוֹלם, בּתנוּעת הפּוֹעלים הכּללית והיהוּדית, בּחלוּץ וּבעליה, יֵעָשׂה עיקרוֹ של ה“קוּנטרס” לא בּחדר המערכת, כּי אם בּקבוּצוֹת וּבמשקים, בּסֹדנאות וּבאוֹהלים.

ניסן תרפ"ג.