גם זה איננו עוד! ביום הרביעי בשבוע הזה בבקר¹ מת לפתע פתאם בעיר וינה הפרופיסור ללמודי חכמת ההנדסה הנשגבה שמעון שפיטצר, בן ששים שנה ואחת. — כבוד גדול עשו לו במותו. מטיפים גדולים הטיפו על מותו, סופדים רבים ספדו לו, פרחים אין מספר הניחו על קברו, דגלים שחורים התנוססו על פני בתי-הספר אשר בעיר וינה, וכן חתמו.

האיש הזה היה יהודי.

מי יודע אותו או מי יודע את שמו מן הקוראים העברים אשר לנו? — הקוראים העברים יודעים את “המשכילים” ואת העוסקים בשאלת היהודים ואת המתפלפלים יומם ולילה עם הצוררים אשר לנו ואת יתר חיות הקדש אשר הקדישו להם, אבל מה להם ולאיש פלוני ופרופיסור הוא אשר הקדישו להם, אבל מה להם ולאיש פלוני ופרופיסור הוא אשר דבר אין לו עם כל ה“חכמות” ההן? מה להם ולאיש אשר רעה בשדה אחר ואשר לא עשה דבר בלתי אם היה למופת בשדה חכמת ההנדסה? הקוראים העברים אינם יודעים אותו; הקוראים העברים אומרים, כי הוא מחכמיהם — אבל חידה היא! אם נבוא גם אנחנו לרעות בשדה אחר, ומצאנו גם שם אנשים אשר לא יחפצו לדעת אותו ואשר ישקלו טיבותיה וישדי אחיזרא, ושם נשמע אומרים כי הוא אחד משלנו; בספרי הלקסיקון של מאיר במהדורא החדשה לא נמצא את שם שפיטצר, יען כי יהודי הוא — מה להם ולמהנדס גדול בדורו והוא איש ממקור ישראל?… הנה כן רואות עינינו בימים הרעים האלה את כף הקלע הגדולה, ואחינו מעבר מזה וצוררינו מעבר מזה יקלעו את הנפשות הגדולות בתוך הכף הזאת אחת הנה ואחת הנה.

אבל לא מפי צוררים אחדים אנחנו חיים — והאנשים המכבדים את שפיטצר בכל נפשם ומאדם הלא למאות ולאלפים יהיה מספרם! למאות ולאלפים יהיה מספר האנשים המבינים דבר והיודעים כי היה שפיטצר מושל אדיר בממשלת המדעים, ונפלאות בשדה ההנדסה היו למופת. התורה והמעשה היו לאחדים בידו, ואת אשר מצא על פי התורה, אותה עשה הלכה למעשה; והיה כל חשבון מסוכסך אשר בעסקי המדינה וכל סימני המספר המבולבלים אשר בין אדם לחברו, כל הדבר הקשה אשר בשדה האינדוסטריה וכל השאלות בדבר הכסף אשר בבתי האוצרות הגדולים, כל מערכות-החשבונות הנפלאות והסתומות וכל השאלות הגדולות והזרות הנוגעות לרבוא רבבות שקלי זהב, והובאו כל אלה לפני שפיטצר, והוא מצא פתרונים להם מקץ ימים אחדים. לפעמים הובאו לפניו חשבונות אשר לא יעשה איש את פתרוניהם בלתי אם מקצה ירחים אחדים והוא מצא פתרונים להם מקץ יום אחד. כשרונותיו לחשב חשבונות היו נפלאים מאין כמוהם.

ואם על תולדות חייו נתחקה, ומצאנו נפלאות רבות וגדולות. לא הורים משכילים ולא מורים מבינים עמדו על יד ימינו לחדריכו. לא מרוב טובה ונחת ולא על פי מצות אבות עשירים בחר לו את למודי ההנדסה; כשרש מארץ ציה עלה ויצמח ויגדל ויעלה לאטו, ורוחות רעות עברו עליו ונשבו בו והמיטו אותו פעמים רבות, והצמח התעורר כפעם בפעם ויהי אחרי כן לעץ רענן. האם ידע הנער הנעזב בהחלו ללמוד את חכמת ההנדסה כי יש יום והוא יעמוד לנב? האם עלה על לבו כי יש מטרה לנוכח עיניו, ועליו ללמוד על מנת לבוא את המטרה ההיא? — לו היה כדבר הזה כי אז לא את למודי ההנדסה בחר לו לרצונו.

מי לא ידע את התלמיד העברי בימינו אשר לפתח בית מדרש המדעים רובץ? — אם יש מתן שכרו בצדו מוטב, ואם לא אז יצא מבית המדרש ושתי ידיו בצלחתו. התלמיד העברי אשר הוריו מכניסים אותו לבית האוניברסיטה או אשר הוא בעצמו נכנס אליו, כך הוא אומר בכניסתו: הריני מוכן ומזומן לקיים מ“ע של “שטודיום” על מנת שאצא מזה ואזכה להיות רופא, ואקבל נדוניא המשה עשר אלף רו”כ, ואקנה לי צמד סוסים, ואהיה מכובד בעיני הבריות ואעשה “מסחר” טוב! הריני מוכן ומזומן וגו' על מנת שאזכה להיות עורך-דין ואקבל נדוניא כדלעיל וגו' ואעשה “מסחר” טוב! הריני מוכן ומזומן להקריב חלבי ודמי שנים אחדות בבית-הסהר הזה על מנת שיהיה לי אחרי כן פת לחם גדולה ואחיה בנחת ולא בצער! הריני מוכן ומזומן להתחייב חובת גלות ממחלקה אל מחלקה בקרב ארבע וחמש שנים ולהתאבק בעפר רגלי מורים חמורים אשר לא אוכל שאתם, ובלבד שאבוא אל “מטרה”! — ועל כן אנחנו רואים כי על פי רוב יבחרו להם את למודי חכמת המשפטים אשר מתן לחמם בצדם — ומי זה יתפלא אם מאלפי התלמידים אשר היו בקרבנו בקרב השנים האחרונות לא יצא לנו אף אחד חכם ומלומד? מי יבקש חכמה אצל אנשים אשר חזיונותיהם ככרות לחם וחלומותיהם ככרות כסף? דורשי חכמה לשמה מעטים בקרבנו מאד — ומאין אפוא נוציא מקרבנו אנשים חכמים ומלומדים ופרופיסורים, גם אם תהיה להם הזכות להיות יושבים על הקתדראות ולהורות ברבים?

שמעון שפיטצר לא אחרי מטרה רדף. — אבותיו היו אנשים עניים (והוא נולד בשלישי לחדש פברואר בשנת 1826 בעיר וינה) והם לא חנכוהו מנוער. הנער החל לדרוש את החכמה לרצונו ויט אחרי למודי החשבון, ובאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש למד את חכמת ההנדסה הנשגבה. אך הוא עוד טרם יכלה את חק למודיו, ובשנת 1848 קראו לו לבוא לצבוא בצבא וירחיקוהו בחזקת היד מלמודיו, וגם בחיותו בין אנשי הצבא לא נתנו לו עבודה לפי כחו וכשרונו, ויפקידוהו על העגלות. אכן העלם אשר הקשה נפשו בתורה הוסיף ללכת בלמודיו מחיל אל חיל גם בלכתו עם אנשי החיל, וכאשר החל רוחו לפעם אותו החל להוציא את מעלות רוחו החוצה, והדבר הזה היה לו לישועה. אמנם צחוק יעבור על שפתנו מדי שימנו לב אל מקרי הימים האלה. ביום התשיעי לחדש אוגוסט בשנת 1849 נדפסו במכה“ע מטעם הממשלה היוצא לאור בוינה בדברים האלה: “האיש שמעון שפיטצר הממונה על העגלות אשר בחיל המלך נשא את מדברותיו ע”ד הדרך למצוא את השרשים המדומים של המשויות העליונות המסומנות”, ועל הדברים האלה כתב את מאמרו הראשון. הדבר הזה משך עליו את עיני שרי החיל הנבונים, ויפטרו את שפיטצר חכמה על חכמה ויהי לנס. — מה יוכלו לעשות יקר וגדולה לאיש הזה והוא יהודי? איך לכבד אותו על פני כל העם ומקורו מקור ישראל? הרוח אשר עברה על פני הארץ בימים ההם (בשנות החמשים למאה הזאת) היתה רוח רעה ליהודים, ואולם שפיטצר היה למופת לרבים בימים ההם, ועל כן לא יכלו עוד הממונים להתנכל אותו לבטלו, ויניחוהו לגשת אל בית הפוליטכניקום אשר בוינה ולהיות שם למורה.

בימים ההם עמד שפיטצר בנסיון. — שר ההשכלה אשר לארץ אוסטריה הוא הגראף לאו טהון, קרא אותו להיות פרופיסור בבית הפוליטכניקום ולקבל שכרו מקופת הממשלה, ורק תנאי קטן התנה עמו — כי יעזוב שפיטצר את דתו ויקבל עליו את הדת השלטת וימאן שפיטצר לקבל ולא קבל את המשרה על שכמו. אכן הנה ימים באו והממונים נאלצו לקרוא את האיש הזה להיות לפרופיסור בבית האקדמיה לעניני מסחר, גם בהיותו נאמן לדתו ולאמונתו, וישמש שפיטצר בכהונתו זאת בשלשים שנה, משנת 1857 ועד השנה הזאת. ובשנת 1863 קבלו אותו להיות לפרופיסור גם בבית הפוליטכניקום ויהי מורה את החשבון הנשגב ואת החשבונות לעניני המסחר, ואת מאמריו כתב על המנוחה והתנועה. ואליו אנשים ידרושו, ומכל כנפות הארץ יבואו לשאל בעצתו, וכל רבי הארץ וגדולי המדינה באו לשמוע מפיו פרק בדיני ממונות ובחשבונותיהם, ואין איש מגדולי השולחנים בוינה אשר לא בא אליו לבקש עצות מפיו.

מי נבא לנער עברי עני ונעזב כי יש יום והוא יהיה לתל שהכל פונים אליו? מי הגיד לו בעודו נער לעזוב את מקור החיים, את למודי חכמת המשפטים, ולהחזיק בענף עץ יבש, בלמודי חכמת ההנדסה, אשר לא יתן את פריו לעולם? — האיש הזה למד את החכמה לשמה; האיש הזה לא בקש לו ככרות לחם!

אז הלך האיש מחיל אל חיל. בראשונה היה פרופיסור באין מתן שכר ואחרי כן היה לפרופיסור ומתן שכרו בצדו, אחרי כן היה לדוקטור ואחרי כן נבחר להיות גם לראש המורים, והכבוד אשר פזרו לו היה באין חקר.

ובקרב הימים הרבים ההם כתב שפיטצרספרים הרבה ומאמרים אשר לא יספרו מרוב. בשנת 1851 הוציא לאור את מחברתו “פתרון כללי של משויות המספרים עם מספר אחד בלתי נודע או עם מספרים רבים בלתי נודעים”, ועוד בהיותו איש צעיר לימים, כבן עשרים וארבע שנים, שלחו לו חכמי האקדמיה הקסרית תעודה האומרת שבחו בפניו. אחרי כן החל שפיטצר לכתוב ספרים ומאמרים בשפה קלה ומובנת למען ירוץ בה כל קורא מבני ההמון; ויהי דברו על “חשבון השטרות וההלואות”, “למודי חשבון השטרות השונים אשר במדינה ושער הכסף העולה והיורד”, “לוחות לחשבון המסים והנשך”, חשבון המטבעות השונות", ובפרט הצטין המחשב הנפלא הזה בחשבונותיו ובסדריו אשר עשה למשחקי הגורלות ולבתי ההלואות ולבתי הפקדון והערבון והבטחון ועוד ועוד.

אבל לא את מעשיו אני חפץ לפרט בזה. אני לא חפצתי בלתי אם לעשות זכר לאיש הזה ולהגיד לרוב הקוראים העברים כי האיש הגדול הזה היה איש יחודי — ואתם לא ידעתם. מה לקוראים עברים ולאיש אשר נכריה עבודתו, ואשר לא להם עמל כי אם ליושבי הארץ כלם יחדו? מה לנו ולפרופיסור יושב בקתדרא בוינה ודורש בחכמת ההנדסה אשר אין לה דבר עם “ההשכלה” אשר לנו ועם “שאלת היהודים” ועם יתר הדברים הגדולים העומדים ברומו של עולמנו?

ביום השלישי בשבוע הזה בהיות ערב ישב שמעון שפיטצר בחברת רעים אהובים ורוחו היה כמעין המתגבר ודבריו מלאו חכמה עם לצון יחדו. אחרי כן שב לביתו ושיחתו עברה על אשתו עד חצות הלילה, ואחרי כן עלה על משכבו. בבקר כאשר הביאו אליו את לחם הבקר מצאו אותו על מטתו והוא מת ונשמת חיים לא היתה עוד בו ואיש לא ידע במותו. אפס הרופאים אמרו כי השבץ אחזהו לפתע פתאם ויקצץ את פתיל חייו בין רגע אחד.

האם הרבה חכמים ומלומדים אמתים עוד נשארו לנו אחרי מות האיש הזה? האם באמת יש לנו גדולים רבים כמותו אשר נוכל לאמר עליהם כי עוסקים הם הלימודיות ולא השיחות חולין ובדקדוקי מלים לבד?

רב לנו אם אנחנו נוכל לפתוח פה ולהגיד: שמעון שפיטצר היה איש יחודי.