מתוך “הכרמל”, שנה א', גליון 23 (א' טבת תרכ"א)

גורל המסחור כגורל כל הידיעות והחכמות המוסיפות עז ואומץ בכל עת וזמן, ומדי ילך האדם על ארח שלימות המדעים וכשרון המלאכה למעלה למשכיל, יצא גם המסחור לרגליו וינשא לעומתם, המחסור אבי ההמצאות לא ייעף ולא ילא להמציא צרכים חדשים לבקרים, וההשכלה תכון עמו להוציא לאור תעלומות רבות בגבולות כל דברי עולם המעשה, ומסלות חדשות תסול לפניו להתפשט עד מהרה. והנה אם רבו השנוים במעמד המסחור בכל דור ודור, מה עצמו ראשיהם בימינו אלה, כי תחת אשר לפנים אחרו צעדי ההשכלה על ארח הפעולה והמעשה, תדרוך נפשה עז בימינו לעינינו לשנות פני תבל, ולשלח את סדרים הישנים באפס יד, אדי הקיטור יגביהו עוף להעביר צי אדיר בתהום רבה, בעל כנפי נשרים, ובתי מסכנות מלאים כל טוב משא אלפי אלפים סוס ורוכביהם יסיעו על מסלולי הברזל כחץ יעוף, בכל הארץ יצאו קוי הטעלעגראף ובקצה תבל מליהם להגיד לאיש איש כל שיח ושיג רעהו בירכתי ארץ, והמסחור נשתנה ממסד עד הטפחות, תחת אשר לפנים באשר התנהלו ידיעות המקחים לאט, הסחורות עוברות ובאות ממקום למקום התנהגו בכבדות, והיו הסוחרים רואים ברכה או שבר גאון כרגע, באחור בוא הסחורה ובהעלם דבר המקחים ממקום למקום, הנה עתה בהיות כל ארץ וארץ מקחי סחורותיה ידועות וקצובות, ונודעות בכל ארץ עד ארגיעה, והסחורות עפות במועף ממקור מחצבם אל מקום המחסור כמעט ישרקו להן, ואין ימי עליית וירידת המקחים ומחסור או רבוי הסחורות, נמשכים הרבה, אין רוח גדול נשקף משמי ההצלחה אל הסוחרים גם אין רעת הפסד גדול מתחוללת לאבד הון ברגע, חדל המסחור לדלג על הררי התחבולות ולקפץ על גבעות המקרים, ומהלכו ישר בדרך סלולה לא יכשל בו. ולמנות את החסרון הגדול אשר הסב הזמן אל המסחור לקחת את משען התקוה מידו לעשור ולמצוא און, למעט את חיל צבאות העוזרים ואנשי הבינים, ראו כל עמי אירופה במקום אשר דבר ההמצאות החדשות ודתם מגיע, לשלוח ידם אל חרשת המעשה והמלאכה הנותנים עושר וכבוד למחזיקים בם, וחיים למוצאיהם, אלפי אלפים למדו לדעת כל חכמת המלאכות, ויחיו נפשם בעמל והכשר דעת ויהיו גם למחיה להחיות עם רב הסוחרים, והמון אדם אשר לפנים לא ידעו כי אם התמורה, להמיר פרי ארץ אחת בפרי ארץ אחרת ואת גאולת הכסף מקונה למוכר, יולידו עתה חדשות ונצורות וירבו גבול המשא והמתן בתנובות כפיהם ובפרי ידיעותיהם, החכמות והידיעות באו במקום העצות והתחבולות, ובמקום רעיוני רוח, יד עמל הכשרון שלטת, זה גורל המסחור בכל ארצות אירופה אשר זרחה עליהם אור ההשכלה, וקרוב יומו זה לבוא גם במדינתנו ליטא. אולם תחת אשר החלו עמי הארצות ההם להתעתד אל השנוים הגדולים לעת מצוא, בטרם התנגף רגלי המסחור בתוצאות הזמן וההשכלה, בני מדינתנו בהם אחינו בני ישראל סוחרי הארץ, לא התבוננו בינה, ולא הכינו להם צידה על הדרך החדשה הנפתחת לפניהם, אשר על כן נכונים אל מעמד מסחרנו שנוים גדולם ועצומים, נמהרים ונחוצים. מסלות הברזל אשר יסולו במלא רחב ארצנו, הנשענות אל גבולי המדינות הקרובות לנו פרייסען ועסטרייך, וחוטי הטעלעגראפים הנטוים מקצה לקצה, עתידות להפך את כל דברי הסוחרים משרש, ואחרי אשר כל דברי המשא והמתן במדינתנו בנוים על מקנה תבואות הארץ והובלתם חוץ למדינה, ועל הבאת פרי בתי חרשת המעשה ממרחק, הלא ידל ויחרב מעינו, אם תקפל הארץ תחתיה ע"י מסלות הברזל, וידיעות המקחים יאיצו לבוא על כנפי הטעלעגראפים, הלא יועצו בעלי הנכסים לשלח בעצמם תבואות ארציהם אל מקם המחסור, ובעלי חרושת המעשה ימצאו כי טוב להם להביא סחורותיהם בידיהם – ואנשי הבינים מה יהיה מעשיהם?

האוהב להתבונן על תהלוכות הזמן, הוא יבין כי לא העת לשבת באהלי המקנה והקנין לבד, וכבר בא היום לצאת בעקבי הזמן המתהפך בתחבולותיו, ונפשו יודעת מאד כי אין מנוס אל העם הרב החי על מוצא פי המסחור, כי אם במקלט המלאכה וחרשת המעשה (פאבריקען) והאוהב את עמו ואחיו יקרא בקול גדול אל עשירי עם לכונן בתים למלאכה ומעשה ידים, בטרם יבואו הימים אשר אין בהם חפץ אל המסחור לבדו העומד על התמורה והחליפין, יתבוננו נא בינה אחינו אשר ברכם ה' בעושר כי אין העושר שמור רק לבעליו להשביעו שובע שמחות, אבל יתננו ה' לאשר ישר בעיניו להחיות עם רב ובשלומם שלום גם לבעליו. כי בהתרושש דלת העם יורש גם קצין עמו ובאין פעולה ועלילה מוצאת לאחינו אנשי גאולתנו ייבש מקור כל הון וסגולה.

הן אמנם לא כסף תועפת לבד אל חרושת המעשה, ולא במזמות ובתחבולות יעשו להם כנפים, כי אם עמל ויגיעה למלאכה, ידיעה והשכלה אל המעשה. אך מה נמרצו הסגולות האלה לא יערכום זהב וכסף, ולא ישאו עמהם יחד כל סגולות האוצרות. הרכוש אשר רכשנו לנו במקנה וקנין בית המקרים מבטחו, ועל קורי תולדות הזמן ישען. והגלגל החוזר בעולם מרים ומשפיל מעלה ומוריד כרגע. ולדאבון לבנו אנחנו רואים כמה בתים רבים וגדולים בישראל ירדו מנכסיהם ואין עוזר, אבל הידיעה עם המסחור, הכשר-הדעת עם היגיעה, הן הנה בטוחות נאמנות לכל ישר דרך, ומבצא עז גם לעתות בצרה; כמעט תעבור הסופה ישאו ראש, יפרחו אף יצמחו, אשרינו מה טוב חלקנו כי ימצאו דברים המעטים האלה חן בעיני נדיבי עם, לפקוח עין להתבונן על המעמד ההולך וקרב, ויתעודדו לחשוב מחשבות לטוב להם ולאחיהם, אשא עיניהם תלויות אליהם. ויהי נועם ה' עליהם.