בהיותי חברת מערכת “הבוקר” כתבתי כתבות על נושאים שונים מעין רפורטז’ות ספרותיות על ישובים בארץ שבקרתי בהם. הדברים כנראה הובאו לידיעתה של דבורה דיין אמו של משה שהיתה פעילה בתנועת המושבים ובישובי לכיש של אותם הימים. יתכן שקראה את דברי כי כתבה לי מכתב שהיא רוצה להסיעני לישובים שאך זה צצו בדרום כדי שאספר עליהם לקוראי.
היא באה בטנדר ונהג לקחתני. זוכרת אני שישבה ליד הנהג ואני במושב האחורי. אשה נחרצת, רצינית מבע, בעלת תודעה ברורה מה היא רוצה לעשות. מה מטרתה. כיוון שעתוני היה עתון של הימין הרבתה לומר שזו לה פעם ראשונה שהיא פונה אל חוגים אלה שאינם מתנועת העבודה. כמו הרבתה להצטדק שהיא חושבת שמה שהיא עושה צריך להיות מובא לידיעת הצבור הזה גם כן. נהניתי במקצת שבחרה דווקא בי. ואולי ידעה ממי שחקרה שאיני נמנית כלל על ציבור זה וכי אני רק עובדת במערכת זו מבלי להשתייך לכך פוליטית.
בהחלטיות ובמגמה ברורה להביאני אל ישובים דלים אלה שזה לא כבר הוקם ביתם הקטן וקבלו פרה ראשונה, הביאתני שמה. היא הכניסתני לבית משפחה את כדי להראות לי כמה נאה יכול להיות בית כזה כשהוא מסודר בטוב טעם ובחן.
יותר מן הבית ענינה אותי קבלת הפנים שהיא עצמה זכתה לה באותם בתים שבקרנו בהם. בהתאפקות רבה דברה ובסמכותיות. ברור שהיא היתה אשת חסדם אולם ביחסם בצבץ לא רק השמעות למרותה אלא איזו הערכה כלפיה. היא אף הניחה לי לראות מה שאני רוצה לראות ולשאול מה שאני רוצה לשאול, ולא כפתה עלי למרות סמכותיותה את רצונה ואת מגמתה.
בכלל לא הרבתה דברים. כמו היתה נבוכה. אולי לא היתה מורגלת במפגשים עם עתונאים ולכן ערכה לי בקור פרטי לחלוטין. אבל כאכרה מנהלל ויוצאת דגניה וילידת הגולה אחדה בתוכה איזה צרוף מענין שעורר בי ענין רב. לבושה הפשוט, הכהה, שמלה כחולה כהה ומטפחת לראשה. וקומתה הבינונית והקומפקטית המכונסת בלבוש היו כעדות אף לאיזו שלמות ארץ-ישראלית מוגדרת כהלכה. היה מורגש שהיא אשה יודעת סבל. ואפוקה הוא למוד שנים וימים רבים.
היא נהגה בי מנהג הדרכה ולא הדרכה. הדרכה וחופש ראייה. הצביעה על מה שהצביעה ועמדה מן הצד כשנוכחה שעניני בדבר אחר. הטאקט שלה עשה עלי רושם רב. הייתי מורגלת בנשים יותר שתלטניות והיודעות חפצן וסוברות שנסיונן מקנה להן זכות מיוחדת להציע הצעות לאחרים. והנה אשה מבוגרת מאד בעיני באותם הימים שהייתי צעירה לימים והיא מכבדת את רצוני. אינה כובשת לעצמה מעמד של מרכז. לימים כשנפגשתי בעסקניות אחרות מסוג זה העומדות במרכז הדברים ברצון הקהל או שלא ברצונו, זכרתי את עמדתה הצנועה הכבושה של דבורה דיין.
כתבתי מה שכתבתי בעתוני, היו תגובות אשר היו מצד מוסדות ציבור שונים. אינני זוכרת אם היא הגיבה על כך. לא היה מנהג אז להגיב אלא אם הדברים היו שליליים. דברי חיוב לא העתירו אז הרבה ולא פנקונו בכך. אני מקווה שקראה את דברי אבל מאז לא פגשתיה. אני מקווה שהשבעתי את רצונה כי עשיתי כמיטב יכולתי. אבל פגישה יחידה זו עמה השאירה רשומה עלי. לימים כשפגשתי את בנה משה חפשתי קוי דמיון וקוי היכר, וראיתי אותה מבוכה מאופקת אותה בישנות מסוגרת אותה הסתגרות המחפה על קומפקטיות מאוזנה המבקשת לפרוש ממרכזם של דברים ואף על פי כן להיות במרכזם. וגם הרצון הברור לפעול למרכזם של דברים להצביע עליהם ואף על פי כן כמו לעמוד בירכתיים, בפרישה, בהסתכלות מן הצד, ואף על פי כן לקבוע גורלו של המרכז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.