פגשתיה לראשונה במסיבת עתונאים פרטית בבית מן הבתים בראשית עבודתי כעתונאית. אני ייצגתי את עתוני “הבוקר” והיא את עתונה “דבר”. לפני שהסבנו לשולחן ערוך באותה מסיבה נגשה אלי ברכה חבס והושיטה לי ידה כעתונאית בכירה ומבוגרת לעתונאית צעירה ומתחילה. היא ברכתני על הגיעי אל המקצוע מעמדה מנוסה ובוטחת בשלה.
לאחר מכן עברו שנים והיא היתה כותבת אף ספרים עתונאיים ולא פעם עקבתי אחר ספריה ומאמריה.
לאחר שנים ולאחר שאף אני פרסמתי כמה ספרים והיא נוכחה לדעת שאיני עוסקת אך ורק בעתונאות אלא בעיקר בספרות נפגשנו שוב והפעם במסיבת סופרים. ברכה חבס הכירתני ובעיקר כנראה הכירה את עבודתי בספרות משום שמיד אמרה לי בלי הכנות גדולות:
“אינני מבינה איך אתם הסופרים כותבים על דברים שלא היו ולא נבראו. סתם דברים בדויים? אני למשל אינני מסוגלת לכתוב על משהו שלא היה במציאות”.
לא העזתי להשיב לה שזה הוא ההבדל שבין עתונאות וספרות, ואף לא העזתי לומר לה שאף בעתונאות יש מקום לבדיוניות יצירתית המוסיפה קסם לכתוב. וכי מותר לי לעסוק בהסברים באזני עתונאית וסופרת מפורסמת ונודעת לשם כמותה ביחוד לאחר שחזרה משליחות דפלומטית עם אישה דוד הכהן מטאילאנד והיתה מספרת כבר ברבים מקסמי המזרח הרחוק.
“זה עיקר עסקנו” אמרתי בזהירות “שאנו בודים בדיוניות יותר קוסמת, שיש לה אף על פי כן זרעים במציאות, אלא שאנו מעמידים את המציאות מזווית אחרת לגמרי. שאם אינה בדיונית אינה מתקבלת על דעת הקורא”.
היא היתה עתונאית מפורסמת וסופרת-עתונות נודעת. כל כתבה שלה נקראה הרבה יותר מכל ספרי הספרות שיצאו בשעתה. וכיוון שרבים מן הקוראים באותם הימים לא הבדילו כלל בין עתונאות לבין ספרות היתה בלי ספק ידה על העליונה. אלא שהיא עצמה נתעוררה להבדיל בין זה לזה. וכשפגשתיה שוב בוועידת סופרים אמרה לי:
“אותה שאלה עדיין מעסיקה אותי מאד שגם במזרח הרחוק ראיתי ענינים של ממש קסומים יותר מענינים של דמיון. ושאלתי עצמי איך אפשר לכתוב על ענינים בדויים לחלוטין”?
המשוררת האידית רחל קראמפף שהיתה באותו מעמד העירה:
“וכי מה ההבדל בצפור על העץ שבשיר, אם היא בדויה או משמיעה קולה במציאות?”
והוסיפה: “וכי יש לה שם? יש לה סוג ומין בלבד. כמוה כבדויה ושרה מעולם של אגדות”.
ברכה חבס נראתה כהמומה לשמע הדברים. ידידתה היתה אומרת באוזניה דברים בלתי מקובלים עליה לחלוטין. שכל ימיה היתה עוקבת בקנאות אחר המציאות. ואינה סוטה ממנה אף כהוא זה. ואינה מעלה על דעתה שלצפור אלמונית אין זהות אישית יש לה רק חיים אישיים מאד. שהמיית יונה היא המיה אלמונית אבל מקומה במקרא ספרותי, פרטי בדיוני לחלוטין. ונוכחותה בציור של פיקסו אלמונית, בדיונית, אמנותית לחלוטין. אף שיש לה אחיזה ברורה למדי במציאות.
“אתם המשוררים והסופרים” פלטה כמי שעומד בפני מסך אטום ורואה את לובנו בלבד ולא מה שעלול להתרחש בו בכל עת ועת במפתיע ובלא יודעין.
“אתם – – –” היא היתה מאד עתונאית והמציאות הישראלית ומציאות העולם ענינה אותה בצורה עזה, כשם שפוליטיקאי ער לנעשה ולנשמע ומבקש לעשות בו מעשים. היא עשתה מעשיה בכתב. ובהצלחה רבה. היא הגיעה אל הקורא בקלות, בצורה מעוררת ענין ובבהירות של מי שיש לו עינים בהירות לראות את הנעשה ולהבינו. והיא הבינה את אשר ראו עיניה עד כדי יכולת לפרש הדברים באוזני רואיה ומאזיניה בצורה מובנת למדי ולשון טובה.
אלא שאותו רובד בין מציאות לחלום שהחזיק בחיים המוני אנשים כאן בלא ידיעתם, נעלם ממנה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.