יוסף מילוא הצעיר הופיע במערכת “הבוקר” יום אחד, נכון יותר בוקר אחד בשלהי מלחמת העולם השניה ואמר שהוא רוצה להקים תיאטרון חדש. תיאטרון של צעירים. הוא ואשתו ימימה. חנה מירון ויוסי ידין. יצחק ורוזה לכטנשטיין הידועה כבר מ“המטאטא”. קליין וטוביה בן יוסף הידוע כמנלאוס מאורפיאוס בשאול לאופנבך באופרה הישראלית. ועוד צעירים ונחמדים כמותם.

הוא התיצב לפני עורך “הבוקר” מר יוסף הפטמן שהיה אז אף יו“ר אגודת העתונאים העברים בארץ ובפני העורך השני ההולנדי פנחס ברנשטיין והודיע שהם הצעירים מאסו בסגנון הישן של “הבימה” ו”אהל" והם רוצים להקים תיאטרון חדש. הם יציגו את “הצל” ואת צ’פק, את אנואי ואת ברכט. הם יהיו אבנגרד תיאטרוני אמיתי רובם חניכי בית הספר למשחק של “הבימה”, וגם בתיה לנצט תפרוש ממרבית הופעותיה ב“הבימה” ותצטרף אל תיאטרונם. וכך הופיעה הקשת הזוהרת של שלש שחקניות הצעירות והחמודות בתיה לנצט חנה מירון וימימה מילוא. והם יופיעו לראשונה ב“משרתם של שני האדונים” לגולדוני. קומדיה דל ארטה עליזה ומקסימה ובתפקיד הראשי בו יוסף המצחיק והמוכשר עד מאד.

העורכים הכבודים התיחסו בכל כובד הראש אל הצעיר יליד צ’כיה שאביו התפרסם אז בבנינו, הוא תיאטרון מוגרבי שהכיל אולם קולנוע למעלה ואולם תיאטרון למטה. משמע לתיאטרון החדש יש כבר אולם להציג בבנין המפואר אז ביותר בעיר תל-אביב שבנה אביו המהנדס פסובסקי.

והרי שחקנים יש, אולם יש, מחזה יש חסר רק הפרסום בעתונות, כבוש הקהל שיבוא בעקבות העתונות אל התיאטרון לחזות בו. העורכים הקשישים התיחסו במלא כובד הראש ובהסתייגות מה כלפי צעיר שלאחר מוראות מלחמת העולם, השואה, בימי מחתרות ומאמצים לגרוש הבריטים מן הארץ והקמת מדינה אין לו דאגות אחרות מאשר להקים בשנות הארבעים הסוערות תיאטרון צעירים חדש, צעירים חסרי נסיון ודעת שיתחרו בקשישי “הבימה” המנוסים ובחלוצי תיאטרון הפועלים “אהל”. ומילוא עוד הוסיף ואמר שעוד יגרור אליו לתיאטרונו גם את צעירי “אהל” כגון אברהם חלפי, אילי גורליצקי ואולי אפילו את מרגלית הגדול. והנה רוזה לכטנשטיין עטורת התהילה הסכימה ללכת אליהם ולחדש כוחותיה האמנותיים.