הָאִיוּם / יוסף הלוי זליגר
רַבִּי עֲקִיבָא יוֹשֵׁב בַּסֹּהַר
וּפְנֵי שֵׂיבָתוֹ מְפִיקִים זֹהַר;
כְּגַלֵּי הַיָּם רוּחוֹ סוֹעֶרֶת
וְשַׁלְהֶבֶת קֹדֶשׁ בְּלִבּוֹ בוֹעֶרֶת!
שׁוֹטְרֵי רוֹמֵי הִשְׁלִיכוּהוּ לַבּוֹר
וּמִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הֵפִיץ אוֹר;
הַחַיּה הָאֲיֻמָּה נְתָנַתּוּ לְמָדוֹשׁ,
וְאַךְ-חָזָק מִמֶּנָּה הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ!
וּלְרַבִּי עֲקִיבָא תַּלְמִיד זְקוּנִים
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-אֱמוּנִים;
וַיַּעֲבֹר בְּתַחְבּוּלוֹת חֵיל וְחוֹמָה,
זוּ-הֵקִיפוּ אֶת-רַבּוֹ נוֹגְשֵׂי רוֹמָה.
וַיָּבֹא אֶל-רַבּוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים
וַיִּתְחַנֵּן לְפָנָיו בְּחֹם נְעוּרִים;
"אָנָּא רַבִּי לַמְּדֵנִי תוֹרָה,
בְּעֵת הַשְּׁכִינָה עָלֶיךָ שׁוֹרָה,
הַשְׁקֵנִי מִבְּאֵרְךָ מָקוֹר בָּרוּךְ
צְבָט-לִי מְאוֹצָרְךָ הַבָּלוּם וְהֶעָרוּךְ
בְּשִׂיא קְדֻשָּׁתְךָ קַדְּשֵׁנִי גַם-אָנִי,
כַּאֲשֶׁר עַד-הֵנָה מִלִּבְּךָ
הֵינַקְתָּנִי!"
וַיַּעַן הַתַּנָּא בְּחִבָּה וְגַעֲגוּעִים
לְתַלְמִידוֹ יַקִּירוֹ עֶלֶם שַׁעֲשׁוּעִים;
"מְאֹד מְאֹד אֵדָעֲךָ וְאֶרְצֶךָ,
וְאַךְ הַפַּעַם אֵינִי מְלַמְּדֶךָ!"
וַיָּשֶׁב הַתַּלְמִיד בְּרוּחַ קָרָה
תְּשׁוּבָה נִמְרָצָה נִפְלָאָה וּמוּזָרָה;
"אִם-תִּכְלָא שְׂפָתָיךָ וְלֹא תְלַמְּדֵנִי,
לְעוֹלְמֵי עַד זְכוֹר תִּזְכְּרֵנִי!
אָנֹכִי אֵלֵךְ מִפֹּה אֶל-נָוִי
וְסִפַּרְתִּי הַדָּבָר לְיוֹחַי אָבִי;
וְאִם בֵּינוֹ וּבֵינְךָ יָקוּם מָדוֹן
יֵלֵךְ וְיִמְסָרְךָ לְמַלְכוּת הַזָּדוֹן!"
וְרַבִּי עֲקִיבָא מִמּוֹשָׁבוֹ הִתְקוֹמֵם
וּכְאִישׁ נִדְהָם קָרָא מִשְׁתּוֹמֵם;
"הַאֻמְנָם כָּזֹאת יָצְאָה מִפִּיךָ?
מוֹסְרִים תִּהְיוּ אַתָּה וְאָבִיךָ?
הַבְרַבְּךָ הַשָׂב תֹּאמַר לִפְשׁוֹעַ?
אוֹ-חוֹלֵם אָנֹכִי וְלֹא-הֵיטַבְתִּי לִשְׁמוֹעַ?
וּבַמֶּה תוּכַל עָלַי לְאַיֵּם"
אִם-מִצְוַת "וְנִקְדַּשְׁתִי" אֶשְׁאַף
לְקַיֵּם?"
אָכֵן לִיסוּרִים נַפְשְׁךָ תִּתְאַוֶּה
וְכָל-יָמֶיךָ לְהַקְרִיבָה הִנְךָ מְקַוֶּה;
אָנָּא מוֹרִי הַעֲלֵנִי עַל מִזְבְּחֶךָ,
כִּי עַמְּךָ עַמִּי וֵאלֹהַי אֱלֹהֶיךָ!
וְאִם לֹא תְלַמְּדֵנִי, אֶת הַדָּבָר אַשְׁמִיעַ
וְאָבִי לַמַּלְכוּת אֶת-מֵאוּנְךָ יוֹדִיעַ;
וְאָז בִּמְהֵרָה לַחָפְשִׁי יוֹצִיאוּךָ
וּכְיוֹסְפוֹס וּבֶן-קִסְמָא יְכַבְּדוּךָ
וִינַשְּׂאוּךָ!"
מֵעֵין הָרַב יָרְדָה דִמְעָה
וּבְעֵין הַתַּלְמִיד נִבְלְעָה קִמְעָה;
וּבַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה פָּתַח לוֹ פֶּתַח
וּמִמֵּיטַב חָכְמָתוֹ חָלַק-לוֹ נֶתַח.
"אִם-בִּקַשְׁתָּ לְהֵחָנֵק לְקַדֵּשׁ
שֵׁם-אֱלוֹהַּ,
הִתָּלֵה
לְמוֹפֵת עַל-עֵץ גָּבוֹהַּ;
אַל-תִּמְכֹּר עַתָּה חַיֶּיךָ בְלֹא-דָמִים,
בָּרִאשׁוֹנָה תִּגְדַּל וְתָבֹא בַּיָּמִים!"
נדפס בשבועון "בת
קול" גליון י"ז, לבוב תרע"ג