אכין לבי ורעיוני / שלום שבזי
מאת אבו שמעון
אָכִין לִבִּי וְרַעְיוֹנָי,
כִּי הוֹמֶה
לִי לִבִּי.
כִּי שְׂמֹאל גָּרַם זְדוֹנָי,
וְעִרְבַּב
נְשָׁמָה בְּקִרְבִּי.
וְגָרַם עָלַי עֲוֹנָי[1],
וּבָרַח
דּוֹדִי כִּצְבִי.
אוֹר פָּנֶי ה',
נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְּלִבִּי.
בְּלִבִּי תְּשׁוּבָה מְהַרְהֵר,
לְרַצּוֹת אֵל
חַי קוֹנִי.
וּשְׂמֹאלִי מִתְיָהֵר,
בַּהֲבָלָיו
יַטְעֵנִי.
וּפֶרֶא כַּסּוּס דּוֹהֵר,
בְּדָתוֹ
יַכְלִימֵנִי.
וּבְיֵיחוּד יוֹצְרֵנִי
נֶעְזָר
שַׁחְרִי וְעַרְבִּי.
אוֹר פָּנֶי ה',
נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְּלִבִּי.
וְעַרְבִּי אַנְעִים לְהוֹדוֹת,
שִׁיר חָדָשׁ
לְשַׁבֵּיַח,
לְגוֹלֶה עֲמוּקּוֹת סוֹדוֹת,
הַמּוֹחֵל
וְסוֹלֵיַח.
וְרַעְיוֹנַי נִצְמָדוֹת,
וְלִבִּי בּוֹ
בּוֹטֵיַח.
לְכָל אוֹיְבַי נוֹצֵיַח,
וְאוֹמֵר
לְנַפְשִׁי: שׁוּבִי.
אוֹר פָּנֶי ה',
נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְּלִבִּי.
שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי,
חַלִּי פְּנֵי
אֱהַיִ.
וְגוּף הֶעָצֵב מִשְׁכִי
לְהַצְלִיחַ
דְּרָכַיִ.
וּבְעֵת רָצוֹן עִרְכִי
לְקוֹל שִׁיר
תַּחֲנוּנַיִ.
וְעַל כָּל הֲנָיָה בָּרְכִי,
וְלִבִּי
יִשְׂמַח בְּטוּבִי.
אוֹר פָּנֶי ה',
נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְּלִבִּי.
בְּטוּבִי וּבְשִׂמְחָתִי
אַזְכִּיר
יְרוּשָׁלַיִם.
וְיָסִיר יָהּ אַנְחָתִי
עֲבוּר[2] מֵחוֹלַת מַחֲנָיִם.
וְיִמְחֶה אֶת דִּמְעָתִי
בְּעֵת
נְפִילַת אַפָּיִם.
בִּזְכוּת לוּחוֹת שְׁנַיִים
יְשַׂמֵּחַ
צוּרִי עָצְבִּי[3].
אוֹר פָּנֶי ה',
נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְּלִבִּי.
עָצְבִּי רְאוֹתִי דַּלִּים
כַּהוֹמִים
בַּפְּתָחִים.
וְרָשָׁע קַל הַקַּלִּים
יוֹנֶה[4] לְעָם אֶזְרָחִים.
וְצִיּוֹן מְנָת שׁוּעָלִים,
וְכֹהֲנֶיהָ
נֶאֱנָחִים.
מָתַי תִּשְׁלַח שְׁלוּחִים,
וְנִרְאֶה
מֶלֶ וְנָבִיא?
אוֹר פָּנֶי ה',
נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְּלִבִּי.
וְנָבִיא יַשְׁמִיַע בְּשׂוֹרָה
עַל רָאשֵׁי
הֶהָרים.
וְעָלַיו שְׁכִינָה שׁוֹרָה,
בְּזִכְרוֹן
בֵּין הַבְּתָרִים[5].
קֵץ יָמִין יְעוֹרֵרָה
צוּרִי
לְקַבֵּץ פְּזוּרִים.
וּבְדֶרֶ מֵישָׁרִים
אַעֲלֶה
צְפוּנֵי נֶגְבִּי.
אוֹר פָּנֶי ה',
נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְּלִבִּי.
נֶגְבִּי הוּא חֶסֶד אֵל,
מְשַׂגֵּב
דַּלִּים וְרָשִׁים.
בְּבוֹא צֶמַח אִיתִיאֵל[6]
לְקַבֵּץ
אֲנָשִׁים וְנָשִׁים.
וְיַצִּיל כָּל יִשְׂרָאֵל
מִיַּד
אֲדוֹנִים קָשִׁים.
וְיַשִּׂיג מַעֲלוֹת שְׁשִים[7],
וְאַשְׁלִי
עַל ה' יָהְבִּי.
אוֹר פָּנֶי ה',
נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְּלִבִּי.