הוזמנתי לאולם קטן בלונדון, אולי היה זה וויגמור הול, המיועד בעיקר לקונצרטים צנועים לשמע את זאב ז’בוטינסקי. בשנות השלושים האמצעיות. דומני שפרופ' נדבה הוא ששכנעני ללכת שמה. לא הייתי לא ממקורביו ולא ממקורבי תנועתו. למעשה הייתי רחוקה מתנועתו מאד ואבי וביתו השתייכו על תנועת העבודה והפועל הצעיר.
הלכתי כשם שהולכים להצגה לשמע נואם מוסחר. באותם הימים היינו נוהגים ללכת לשמע נואם מופלא. כשם שהיינו הולכים לאחר שנים בסוף שנות הארבעים ובראשית החמישים לשמע את אבא אבן. גם כן איש הרטוריקה הפרחונית.
ישבנו בשני טורים באולם קטן זה ובאמצע מעבר. נדמה לי שז’בוטינסקי אפילו לא עמד על במה קטנה אלא בראשית המעבר בין שתי השורות, בין יהודי לונדון ומעט סטודנטים ארץ ישראליים.
ז’בוטינסקי דיבר כמובן אנגלית, כשם שוויצמן דיבר אנגלית באולם גדול בוויטצ’פל בלונדון. יהודים אנגלים יוצאי רוסיה השתוקקו לשמעו ברוסית. מקובל לחשוב שסיגל לו מבטא אנגלי ללא רבב זרות, אולם לא כן הדבר. אנגלית זרה ויפה עשירה דיבר אבל זרה. אותם הימים היו אף דבריו זרים לי שלא נמניתי על בני חוגו ועדתו.
אולם באיש עצמו שנצב על הקרקע בין שני טורי היושבים היתה איזו נערות בוגרת. איזה נעורים חוגגים לעת זקנה שלא שכחתי שנים רבות. וויצמן היה בעיני זקן מאד ומדבר בלשון אנגלית במבטא אידי. כמו בעלת ביתי שדברה אנגלית אידישית. והיתה אידשע מאמה כשם שוויצמן היה אידשע טאטע, ורצה אחרינו עם שמנת עם בננה לעת ערב כי שמעה שכך אנו הארץ-ישראלים רגילים לאכול בארץ.
ז’בוטינסקי היה נמרץ, שומר על איזה נעורים מאוחרים, על איזה פיוט אנגלי, אמריקאי, עם לשון צבאית שנרכשה כנראה במערכות הצבא ואיזה נמרצות המזכירה מלים שהיו אז בבל ישמע כגון מדינה וצבא ורבונות ומאבק ושתי גדות לירדן ועוד.
זאב ז’בוטינסקי היה מתאכסן בבואו לפראג בבית משפחת בעלי אריאל, שאביו אביגדור כהן ז"ל היה ציוני נודע בפראג עיר מגוריו והולדתו. כך ראהו פנים אל פנים בארוחות של יום יום ומגורים של יום יום בביתו הוא בית הוריו.
אריה דיסנצ’יק ז“ל עורך מעריב שעבד עמי בעתון “הבוקר” היה אומר לי בואי ואספר לך על בית חותנך בפראג ועל זאב ז’בוטינסקי היושב אצלו. בעלי מספר מזכרונותיו הוא, כי זאב ז’בוטינסקי נשאל פעם בביתם מדוע לובשים נערי בית”ר חולצות חומות כדרך הנאצים והוא השיב בפשטות: “כל צבע מסמל משהו. האירים הלאומנים לובשים כחול. הפשיסטים האיטלקים לובשים שחור, אין צבע פנוי מסמל של מישהו או מהזדהות עם מישהו, ואיני מיחס כל חשיבות לצבע.”
כששאלו חותני: “הרוצה אתה שאסיעך להרצאה או לפגישה?” השיב: “לא, רב תודות. אני מעדיף ללכת ברגל. אני רוצה לשאוף אוויר צח”.
הליכה זו ברגל בחוצות פראג יכולה להיות סמלית לחריצותו, לרצונו להפעיל עצמו בשטחים שונים, בספרות, בשירה, בתרגום, בהנהגה והגות פוליטית וכו'.
איני שותפה להערצת ז’בוטינסקי. לא לסיפוריו. קראתי את כתביו ולא התרשמתי במיוחד אף מ“שמשון” בתרגומו של ברוך קרוא. זו היתה קריאה שבסקרנות יותר מאשר בענין ספרותי. אולם הכרתי אנשים שחיו, נשמו, התקיימו ז’בוטינסקי, מבלי יכולת לפתח פה ולומר משהו מבלי לצטטו. הליכותיו הפשוטות בבית חותני בפראג, רצונו באוויר צח אולי יכולה להעיד שחסידיו, מוקיריו ומעריציו הקיפוהו בדחיסות פוליטית, התנצחותית סגורה ומסוגרת, בשעה שהוא עצמו התגעגע לאווירו הצח של עולם השירה והספרות והשלום בשתי הגדות של בני ובן –ערב".
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.