משלי יהודה: הַזְאֵב וְהָאֲנָפָה / יהודה ליב גורדון

 

אֶל מִרְבַּץ הַצֹּאן בַּאֲפֵלוֹת הַלַּיִל

הִתְגַּנֵּב הַזְּאֵב וַיַּחֲטֹף לוֹ אַיִל;

וַיְהִי חָשׁ לֶאֱכוֹל וַיְמַהֵר מַעֲשֵׂהוּ

לְכַלּוֹת כֵּרָתוֹ טֶרֶם

יָבֹאוּ הָרֹעִים הַכֹּתוֹ חֵרֶם,

וּבְמַהֲרוֹ נִתְקַע בַּלֹּעַ לוֹ גֶּרֶם

וַיֵּחָנֵק וַתִּקְצַר לָמוּת נַפְשֵׁהוּ.

וַיַּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא הָאֲנָפָה

— גִּדְלַת הָאֲפָּיִם — בִּיעָף מֻעָפָה,

וַיִּרְזֹם לָהּ וַתַּעֲמֹד וַתִּקְרַב אֵלֵיהוּ

וַתִּתְקַע אַפָּהּ בִּגְרוֹנוֹ תָּקֹעַ

וַתּוֹצֵא הָעֶצֶם מִתּוֹךְ הַלֹּעַ

וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו וַתִּרְפָּאֶנּוּ;

אָז שָׂכָר לַעֲמָלָהּ בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ.

הוֹי — קָרָא הַמֻּצָּל — גַּם בּוֹשׁ לֹא תֵבוֹשִׁי!

הַעוֹד לִפְעֻלָּתֵךְ שָׂכָר תִּדְרשִׁי?

הַאֵין דַּי לָךְ כִּי הוֹצֵאת רֹאשֵׁכִי

שָׁלֵם מִמַּלְתְּעוֹת הַזְּאֵב וּגְרוֹנוֹ

כִּי עוֹד תֹּאמְרִי הִתְעַשֵּׁר מֵהוֹנוֹ?

מַהֲרִי עִזְבִינִי וּלְשָׁלוֹם לָךְ לֵכִי

וּלְשָׁלָל הִנְנִי נוֹתֵן לָךְ נַפְשֵׁכִי,

אַךְ הִשָּׁמְרִי לָךְ פֶּן תַּזְכִּירִי זֶכֶר

כִּי תַשִּׁי כַּזְּאֵב שִׁלּוּמִים וָשֶׂכֶר.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה