1, ש"נ, בהפס' אָבֶן, מ"ר אֲבָנִים, סמי' אַבְנֵי, — א) גוף קשה, חזק, יחצבוהו מהסלעים ויבנו בו בתים וכדומה, Stein; pierre; stone: ויקחו אֶבֶן וישימו תחתיו וישב עליה (שמות יז יב).  ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ וָאֶבֶן אשר לא יראון ולא ישמעון (דבר' ד כח).  ושם אֶבֶן גדולה (ש"א ו יד).  ולא יקחו ממך אֶבֶן לפנה וְאֶבֶן למוסדות (ירמ' נא כו). ירדו במצולת כמו אָבֶן (שמות יה ה).  וְהָאֶבֶן גדלה על פי הבאר (בראש' כט ב).  ולבנים העשים בית יי' ולגדרים ולחצבי הָאֶבֶן (מ"ב יב יב-יג).  חלקה טובה ישליכו איש אַבְנוֹ ומלאוה (שם ג כה).  — ומ"ר: ויאמר יעקב לאחיו לקטו אֲבָנִים ויקחו אֲבָנִים ויעשו גל (בראש' לא מו).  אֲבָנִים שלמות תבנה את מזבח יי' אלהיך (דבר' כז ו).  גלו אֲבָנִים גדלות אל פי המערה (יהוש' י יח).  ויקח מֵאַבְנֵי המקום (בראש' כח יא).  עצים וְאַבְנֵי מחצב (מ"ב כב ו).  ונתץ את הבית את אֲבָנָיו ואת עציו (ויקר' יד מה).  ארץ אשר אֲבָנֶיהָ ברזל (דבר' ה ט).  הנה אנכי מרביץ בפוך אֲבָנַיִךְ (ישע' נד יא).  וְאֲבָנַיִךְ ועציך ועפרך בתוך מים ישימו (יחזק' כו יב).  אם יעלה שועל ופרץ חומת אַבְנֵיהֶם (נחמ' ג לה).  — ובתו"מ: היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשותו ואמר לו עציי ואבניי אני נוטל (ב"מ קא.).  — ומשל: אֶבֶן מאסו הבונים היתה לראש פנה (תהל' קיח כב).  — ואבנים יקרות לתכשיט: ומלאת בו מלאת אֶבֶן ארבעה טורים אָבֶן טור אדם פטדה וברקת (שמות כח יז).  — ובהשאלה, לב אֶבֶן, לב קשה, בלי רגש: ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבם והסרתי לב הָאֶבֶן מבשרם ונתתי להם לב בשר (יחזק' יא יט).  לבו יצוק  כמו אָבֶן (איוב מא יו).  — ואמר המשורר: מימי דמעות לחכה אשך, וגם אבני לבבות שחקו מימיך (ר"י הנוי, מה לך צביה).  הוי יעלת חן לבב האבן וכו' הן מאנוש יֻלדת איך רחמים ממך נדוד הרחיקו (רמח"ל, מ"ע ג א).  — ולמשל להעדר גמור של חיים ותנועה: תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כָּאָבֶן (שמות יה יו).  ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד לו אשתו את הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לְאָבֶן (ש"א כה לז).  הוי אמר לעץ הקיצה עורי לְאֶבֶן דומם (חבק' ב יט).  — ומליצה, אֶבֶן מקיר תזעק: הוי בצע בצע וכו' כי אֶבֶן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה (חבק' ב ט-יא).  — *דחה אבן אחרי הנופל, ר"ל עשה מעשה כדי שהנופל לא יוכל לקום: הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז אימא לידחי אבן אחר הנופל (קדוש' כ:).  — *ומשל: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן (מד"ר במד' כב). אבנים שישבנו עליהם בנערותנו עשו עמנו מלחמה בזקנותנו (ירוש' ביצה א ס ג).  — *זרק אבן למרקוליס, ר"ל עשה מעשה במחשבה שאין בו כל רע, ובאמת יש בזה חטא, עי' מרקוליס.  — ב) אבן משמשת למשקל, Gewicht; poids; weight: אֶבֶן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך (דבר' כה יה).  תועבת יי אֶבֶן וָאָבֶן ומאזני מרמה לא טוב (משלי כ כג).  — ובסהמ"א: וישלם ראובן בעד כל אבן כפי השער (תשו' גא' בתראי לא).  לחייב לן עשרה אבנים שעוה (שם).  — ובהשאלה: בידו, בכיסו אבן ואבן, לאמר, אינו שוקל במשקל אחד לכל איש, אינו מודד לכלם במדה אחת, נוהג עמהם באופן מתחלף: לא יהיה לך בכיסך אֶבֶן וָאָבֶן גדולה וקטנה (דבר' כה יג).  — אֶבֶן הַמֶּלֶךְ, שמשקלה קבוע על פי הממשלה: ושקל את שער ראשו מאתים שקלים בְּאֶבֶן המלך (ש"ב יד כו).  — ונקראו אלה האבנים אבני כיס, ע"ש שהיו שומרים אותם בכיס: פלס ומאזני משפט ליי' מעשהו כל אַבְנֵי כיס (משלי יו יא).  — ואַבְנֵי מִרְמָה, שאין בהן המשקל הראוי: האזכה במאזני רשע ובכיס אַבְנֵי מרמה (מיכ' ו יא).  — ג) אבן הַבְּדִיל, הוא האנך, קו הבנין, Senkblei; fil à plomb; plummet: ושמחו וראו את הָאֶבֶן הבדיל ביד זרבבל (זכר' ד י). — ד) °מחלה בכיס השתן, בכליות, der Stein (Krankh.); La pierre (maladie);  the Stone: ובתעלות מוצא השתן יהיה הכאב עד הקבץ שמר השתן אז יתודע האבן אם גדולה אם קטנה (אסף הרופא, כ"י מינכן).  גרעיני קיקיון יבריא כל חצץ ואבן שבמקוה (ראב"ע, ספ' הנסיונ', כ"י פריז ה ח).  למה תולד האבן בכליות בקטנים ובגדולים בבועים (רש"ט פלקירא, המבקש).  אותם בני אדם שחותכין מהם הרופאים ביצה אחת לרפואתו ומנתיקת הבטן או מן האבן העוצרת השתן (מרדכי יבמ' ע, בשם ר"ת).  חולי האבן (שו"ת רמא צח).  החול והאבנים הנולדים שם (בהכליות) הם רכים וכו' והאבן לבחורים תמיד בכליות ולנערים במקוה אשר צוארה קצר בהם וכו' ובנשים נולדת האבן מעט וכו' ואם האבן גדולה עד שתסתום פי המקוה יכניס באמה מכחול וידחה אותה (מ' אלדבי, ש"א ד, כליות).  ואל ירבה (הילד) לאכל הפירות והגבינה והחלב והמאכלים כדי שלא יתילדו להם אבנים בכליותיהם (שם ה ב).  ושמן השקדים המרים חם ויבש ועז מאד יועיל לכל מיני חלאים ולכאב הראש ולשעול ולנשימה ולריאה ולכליות ויפוצץ האבן (שם י).

ויבא השם אבן בחבור עם שמות רבים אחרים להוראות מתחלפות לפי עניני האבן או לפי התשמיש שנועד לה: אֶבֶן אֶלְגָּבִישׁ, כמו אבן ברד, עי' אלגביש.  — °אֶבֶן בֹּחַן, לבחן בה את הזהב וכו', Probierstein; pierre de touche; touch-stone: בישפה השחור ישתמשו באבן בחן לבחון עליו זהב כסף ונחשת (יהושע סירקין, מער' הדומם א).  — אֶבֶן בָּרָד, כל אחד מגרגרי הברד, Hagelkorn; grêlon; hail-stone: והשמיע יי' את הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם וְאֶבֶן ברד (ישע' ל ל).  רבי יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים (מקוא' ז א).  — אֶבֶן גָּזִית, עי' גזית.  — °אֶבֶן זְכוּכִית, אבן חלקה לגהץ הלבנים: גיהוץ באבן הזכוכית (רש"י כתוב' י:).  מחליק את הבגדים באבן זכוכית אחר הכיבוס (סמ"ג לא:).  — *אֶבֶן טוֹבָה, שם למיני אבנים מצֻינות בטבען, במראיתן, בסגולותיהן,  Edelstein; pierre précieuse; precious stone: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא (ב"ב יו:).  — ומ"ר:  רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות (אבות ו ט).  אמר ר' חנן מחצב של אבנים טובות ומרגליות גילה לו הקב"ה למשה בתוך אהלו (שקל' ט.).  —  *אֶבֶן טוֹעִים: אבן טועים היתה בירושלם כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה (ב"מ כח:).  — אֶבֶן יד, אבן קטנה שנתפשת באחת יד: ואם בְּאֶבֶן יָד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא (במד' לה יז).  — אֶבֶן יְקָרָה, כמו אבן טובה: ואוצרות עשה לו (יחזקיה) לכסף ולזהב וּלְאֶבֶן יְקָרָה (דהי"ב לב כז).  — ובמשמ' אבן גדולה, מתֻקנה ומסֻתתה היטב: ומיסד אֲבָנִים יְקָרוֹת אבנים גדלות אבני עשר אמות (מ"א ז י).  — *אֶבֶן כָּתֵף: אבני כתף באות מכל מקום וכו' ואלו הם אבני כתף כל שאינה יכולה להנטל באחת יד דברי ר"מ רבי יוסי אומר אבני כתף כשמן כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף (שביע' ג ט).  — *אֶבֶן מִסְמָא2, אבן גדולה ישימוה על בגדים וכיוצא בהם, לכבשם, גם תשמש למושב לדבר3: למעלה מהן (משרץ וש"ז וכו') מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא (כלים א ג).  מנין לעשרה מרכבות זה על גב זה אפילו על גב אבן מסמא ת"ל כל המרכב (ספרא מצורע ג).  — אֶבֶן מַעֲמָסָה, אבן גדולה, כבדה, יעמסנה אדם לנסות את כחו: והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אֶבֶן מַעֲמָסָה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו (זכר' יב ג).  — אֶבֶן מַשְׂכִּית, אבן שיש עליה צורות, עי' משכית.  — אֶבֶן נֶגֶף, שיכשל בה אדם בלכתו, ובהשאלה: והיה למקדש וּלְאֶבֶן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב הארץ (ישע' ח יד).  — אֶבֶן קֶלַע, שקולעים בקלע: לקש נהפכו לו (להלויתן) אַבְנֵי קָלַע (איוב מא כ). ויכן להם עזיהו לכל הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינות וקשתות וּלְאַבְנֵי קְלָעִים (דהי"ב כו יד).  — *אֶבֶן שְׁתִיָּה, סלע בקרקע המקדש בירושלם, שעליו עמדו לפנים הארון עם הלוחות והאמינו היהודים שממנה התחילה בריאת העולם: אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת וכו' ר' יוסי אומר ממנה הושתת העולם (תוספתא יומ' ג ו).  — °והאמינו עוד שבמקום האבן הזאת הוא מרכז הארץ: והוכחנו שכדור הארץ הוא בתוך אם כן מרכזה שהוא מקום אבן השתייה הוא מרכזם (מ' אלדבי, ש"א ב ב).  — *אֶבֶן תּוֹשֶׁבֶת, מחֻברת בקרקע: אבנים תושבות ומחרישה מזיעתן (תוספתא שביע' ג ד).

א) שמות ופעלים כללים:

°אֶבֶן חָצָץ, מחלה, כמין אבן בכיס השתן והכליות.  — °אַבְנִי, אַבְנִיִּי, מטבע האבן. — °אִבֵּן, °מְאֻבָּן, °הִתְאַבֵּן, °הִתְאַבְּנוּת.

בָּנָה, סדר אבן על אבן לעשות בנין, עי' במקומו.

גִּבְלִי, גִּבְלִים, — פוסלי אבנים.  — גָּדַר, עשה גָדֵר, והוא כתל מאבנים בלי טיט, סביב שדה, כרם, וכו'.  — *גְּוִיל, אבן כהויתה, לא מסֻתתה. וההפך גְזִית, מסֻתתה, עשויה.  — גַּל, אבנים צבורות יחד כמו תל.  — *גּוֹלֵל, אבן עגולה לסתם פתח מערת הקברים. 

°דּוֹמֵם, האבן ושאר המחצבים הם ממערכת הדומם בארבע מערכות תבל: דומם, צומח, חי, מדבר.

חַלֻּקֵי אֲבָנִים, אבנים חלקות, ששפשפום המים בנחל, על שפת הים.  — חָצַב, בקע סלעים לאבנים. מַחְצָב, המקום שחוצבים משם אבנים.  — חָצָץ, אבנים קטנות וקשות. — חָרָשׁ אֶבֶן, אֻמן לעשות כלים מאבנים.

*כִּיפָה, אבן.  — ומשל: נפלה כיפה על הקדרה, אוי לקדרה, נפלה קדרה על הכיפה, אוי לקדרה, בין כך ובין כך אוי לקדרה.

מַצֵּבָה, אבן אחת או הרבה שהציבו לזכרון, לאות לעבודת אלהים, וגם לציוּן שנותנים על הקבר.  — *מִרְבָּג, צבור של אבנים לבנין.  — מַרְגֵּמָה, צבור של אבנים קטנות.  — *מִרְצֶפֶת, מקום מרֻצף באבנים.  — *מַרְקוֹלִיס, מצבת אבנים לאלהי היונים מרקור.  — ומשל: זורק אבן למרקוליס, עי' למעלה. 

 *נִדְבָּך, שורת אבנים בבנין.  — *נֶפֶשׁ, בנין אבנים על הקבר.

סֶלַע, גשם האבני בהיותו עוד דבוק ונשרש בקרקע.  — *סְקִילָה, הֶרג ע"י זריקת אבנים.  — סָקַל, הרג אדם או בהמה באבנים.  — סִקֵּל, הסיר האבנים מהשדה.  — *סִתֵּת, התקין האבן בכלי מלאכה, נתן לה הצורה הדרושה.  — *סַתָּת, מי שאומנתו לסתת.

*פָגָשׁ, אבן גדולה לירות בה.  — *פֶּה, שטח פני אבן הגזית.  — פָּסַל, חתך, עשה בכלי מלאכה כלי מאבן.  — פֶּסֶל, צורה עשויה מאבן.  — *פַּסְפָּס, אבן קטנה מרֻבעת למשחק, וציור עשוי בפספים מגונים שונים.  — פְּרָעוֹת, אבנים בולטות מהכותל.

צוּר, סלע קשה.  — צִיּוּן, על הקבר.  — *צְרוֹר, חתיכה, בקיע שנבקע באבן.

*רֹבֶד, בליטת אבנים מהקיר לשבת עליו.  — רָגַם, אבנים באדם.  — רָצַף, כסה קרקע הבית או החוץ באבנים ועשה רִצְפָּה.

*אֶבֶן-שָׁעָה, עומדת במקום גלוי ומסמר תחוב בה להורות השעה.

ב) מיני אבנים:

°אֶבֶן האויר, °אֶבֶן רעם, °אֶבֶן שׁמים, aérolitthe. — אֶבֶן ארמנית.  — °אֶבֶן אֵשׁ, היא צֹר. — אֶבֶן בֹּחַן.  — °אֶבֶן בַּרְזֶל.  — °אֶבֶן גֵּיהִנּוֹם, °אֶבֶן שְׁאוֹל.  — °אֶבֶן דַּם.  — °אֶבֶן חוֹל.  — °אֶבֶן טִפִּית.  — °אֶבֶן יְהוּדִית, חשבו הקדמונים שהיא סגולה למחלות רבות.  — *אבֶןֶ כֹּחַל, היא אבן פוך.  — °אֶבֶן מִצְרִית.  — *אֶבֶן מַשְׁחֶזֶת.  — °אֶבֶן סְפוֹג, ישתמשו בה למריטה.  —  *אֶבֶן שּׁאֵבֶת.  — *אֶבֶן תְּקוּמָה, מיחס לה ההמון סגולה לנשים הרות.  — אֹדֶם.  — אַחְלָמָה.  — אֶקְדָח.

בַּהַט, שיש לבן מאד, רך.  — בָּרֶקֶת.

°גֶּבֶס, *גִּבְסִים.  — גִּיר, שעושים ממנו שיד.

דַּר, מין בהט שמראהו כעין הצדף.

°חַזֶּבֶת, אבן ממראה תכלת.  — חַלָּמִישׁ, אבן קשה במראה הזכוכית, בטבע הצֹר.

יַהֲלֹם.  — יָשְׁפֶה.

כַּדְכֹּד.  — כַּרְכַּדוֹן.

לֶשֶׁם.

נֹפֶךְ.  — °נָצִיץ, אבן נוצצת.

סֹחֶרֶת, אבן ירקרקת.  — סַפִּיר.

עַיִן, שם לאבנים הרבה: * עֵין עֶגֶל, עֵין חָתוּל, °עֵין הַנָּחָשׁ, °עֵין תֵּבֵל, וכדומה.  — *עָפְרָן, מין אבן יקרה.  — °עָקִיק.

פּוּךְ, אבני פוּך, מין שיש שמראהו כעין הפוּך.  —  פִּטְּדָה.  — *פֵרוּז.

צֹר, אבן קשה נותנת אש.

רִקְמָה, אבני רקמה, מגונים שונים.

שְׁבוֹ.  — שֹׁהַם.  — שַׁיִשׁ, קשה, מטבע הגיר.  — שַׁיִשׁ אָדֹם.  — שָׁמִיר, אבן קשה מאד ישחקוה וישתמשו בהשחק למרט מתכת ולהתיך זכוכית.

תַּרְשִׁישׁ.

(כאן נסדרו העדיות להשמות המרכבים מהשם אבן עם שם אחר):

°אֶבֶן אִלְּנִית, הוא האלמוג: ופרשו במלה הזאת (אלגום) וכו' צמח צומח בים בהרים אשר תחת המים נודע באבן האילני  מפני שהוא עץ מתאבן אחר הוצאתו מן המים (השרשים לריב"ג, לגס).  — °אֶבֶן אֵשׁ, הוא הצֹר, Feuerstein; silex: אבן האש אשר בו יוציאו אש בהכותו בחתיכת ברזל חזק (ראש' למודים ח).  אבן האש נקראה בשמה  לבעבור כי ישרתו בה הרבה להוציא על ידה זיקות אש (שינהק, תוה"א, המוצקים).  — °אֶבֶן בֹחַן, אבן קשה יבחנו בה טיב הכסף והזהב, Probierstein; pierre de touche; touch-stone: או יקחו ממנו לאבן בוחן לבחון בו הכסף והזהב (ראש' למודים ח).  בישפה השחור ישתמשו כאבן-בוחן לבחון עליו זהב כסף ונחשת (יהושע סרקין, מער' הדומם א).  — °אֶבֶן דַּם, מין אבן אדֻמּה, האמינו הקדמונים כי נתהותה מן דם שנקרש וע"כ תועיל לעצר נזילת הדם, ;Blutstein hématite: ואם יתחזק החום ותעשה שיאוף אבן הדם (קאנון ג ג ב ב).  במרקחת המחוב' מאבן הדם ונחושת שרוף (ר"א חסדאי, תרג' ספ' היסוד נר"י ישראני).  — °אֶבֶן זוֹחֶלֶת, אבן שואבת: אבן הזוחלת אשר תניע הברזל מצד סגולתה (ר"א הקראי, ע"ח ה).  — °אֶבֶן זְכוּכִית, אבן זכה כזכוכית ישתמשו בה לחלונות בספינות וכדומה: ומהרריה (של ספרד) חוצבים נחשת וכו' ואבני שיש ואבני זכוכית (ר' חסדאי, מכתבו למלך הכוזרי).  — °אֶבֶן חוֹל, אבן שנתהותה מהתלכדות גרגרי חול, Sandstein; grès; sandstone: אבן החול הוא משני מינים מאבני הרחים ואבני הליטוש אבני הליטוש המה מחוברים מחלקי החול היותר דקים מאבני הרחים (ראש' למודים ח).  אבן החול הוא אבן ידוע מקושי וצבעים שונים ראשית חלקי הרכבתו הוא מגרגירי חול אשר חוברו יחדיו (תוה"א, מוצק' כב).  — °אֶבֶן הַחֲכָמִים, אבן שהאמינו האלכמיים שאפשר להרכיב בדרך מלאכותי ושיהיו לה סגולות נפלאות להפך המתכיות הפשוטות ליקרות, וסוד הרכבתו חפשו כל החכמים ההם: אבן החכמים שיחסו לה כל הסגולות ההן יחד להעשיר בהפכה מוצק זולל ליקר לרפאות ולהאריך את החיים ולברא בריאה חדשה בלהטיה ולהוליד בכחו  יצור חי לכל משפטיו (דר' רובין, אבן החכמים א).  — °אֶבֶן טִפִּית, (טפי), אבן תתהוה מטפטוף המים במערות, Tropfstein; stalactite: אבן טיפי תמצא במערות בתמונות נפלאות ותתהוה על ידי טיפות המים אשר תטיפנה באותן המערות (ראש' למוד' ח, אבנים).  — °אֶבֶן יְהוּדִית, שארית בעלי חיים מאֻבנים בצורת זית, ויחסו לה סגולות: אם תקח האבן הנקרא אבן יהודית שיש לה שירטוטין ויתלה עליו יועיל משכחה (ראב"ע, ספ' הנסיונ', כ"י פריז).  יוקח (למחלת הכליות) אפר זכוכית וכו' ואבן יהודית וכו' ושחיקת אבן יהודית הזכר והנקבה יחד (קאנון ג יח ב ז).  — °אֶבֶן יָיִן: אבן יין והמה שמרי היין אשר יתדבקו בשולי החביות ברבות הימים ויתקשו כאבן (ראש' למודים ח).  — °אֶבֶן יַרְקוֹן: אדם אחד שלקח אבן הירקון ורחץ אותה במים והשקה המים לבעלי הירקון (ראב"ע, ספ' הנסיונות נ).  — °אֶבֶן מִצְרִית, השתמשו בה לפנים לרפואה: ומן הרטיות הטובות לכל המותמד מפלוח הראש והכאב הנקרא כובע שירטה באבן המצרית כי הוא חזק התועלת (קאנון ג א ב יב).  — °אֶבֶן מַרְכָּשִׁית, או מַרְקָשִׁית, אבן בתערובת ברזל, marecassite: ומהטובים בזה אבן מרכשיתא (קאנון ד ג א כח).  ואם ישימו עליו (על הזהב) אבן המרקשיתא יבדל מהם (שער השמים לרגב"ש ב ב).  — אֶבֶן מרתךְ: אבן מרתכא הוא ליתריירין (אסף הרופא 150).  — °אֶבֶן נָחָשׁ, אבן מנֻמרה וטלואה בקוים וחברבורות כעין עור הנחשים, serpentine: ואמרו רבים כי האבן אשר ידוע באבן הנחש אם יתלה יהיה בו בריאות (קאנון ד ו ג לג).  אבן הנחשים פלחיה בלתי מגודלים וכו' האמינו העם לפנים כי לא יוכלו נחשים לבוא בצור מחצבת האבן ההיא וחיו וכי היא תציל גם מרעל וארס הנחשים (יהושע סירקין, מעה"ד).  — °אֶבֶן סְפוֹג, מנֻקבה כספוג וקשה, ישתמשו בה לשוף בה עץ וכדומה, Bimsstein; pierre ponce: אם יתלה אבן הספוג בצואר נער שיש לו שעול ישקיטהו (ראב"ע, ספר הנסיונ').  יוקח אפר זכוכית וכו' ואפר הארנבת ואבן הספוג ודם התייש וכו' (קאנון ג יח ב ז).  — °אֶבֶן רַעַם, היא אבן האויר: בגין המדינות הנטבעות והרעש ואבני הרעמים היורדים מן השמים (ר"י חריזי, מו"נ א נג).  — *אֶבֶן שֹׁאֶבֶת, היא האבן המשׁכת אליה מתכת: אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ (סנה' קז:).  — *אֶבֶן שָׁעוֹת, לוח אבן עומד במקום גלוי, ומסמר תחוב באמצע יורה צלו לפי מעמד השמש את שעות היום: מסמר של שולחני וארון של גרוסות ומסמר של אבן השעות (כלים יב ה, עדי' ג ח).  — *אֶבֶן תְּקוּמָה4, אבן בדמות כליות נמצאת בתוך החמר ולפעמים יש בה כמין גרעין ומקשקש, ומיחס לה ההמון סגולה לנשים הרות, Adlerstein; aétite: יוצאין באבן תקומה בשבת (שבת סז:).