1, פ"י, עתיד אֶבְנֶה, יִבְנֶה, וַיִּבֶן, מקור בָּנֹה, בְּנוֹת, – שם אבן על אבן, או קורה על קורה, לעשות בית וכדומה, bauen; bâtir, construire; to build: מי האיש אשר בָּנָה בית חדש (דברים כ ה).  והערים אשר בָּנָה (מ"א טו כג).  בָּנְתָה ביתה (משלי ט א).  בָּנֹה בָנִיתִי בית זבל לך (מ"א ח יג).  ערים גדלת וטבת אשר לא בנית (דבר' ו י).  את הבית הזה אשר בָּנִתָה (מ"א ט ג).  אל כל ראש דרך בָּנִית רמתך (יחזק' יו כה).  וירד יי' לראת את העיר ואת המגדל אשר בָּנוּ בני האדם (ברא' יא ה).  ברושים משניר בָּנוּ לך (יחזק' כז ה).  וערים אשר לא בְנִיתֶם (נתתי לכם) ותשבו בהם (יהוש' כד יג).  ויאמרו נקום וּבָנִינוּ (נחמיה ב יח).  ויהי בֹּנֶה עיר (בראש' ד יז).  הַבֹּנִים חרבות למו (איוב ג יד).  המזבח הַבָּנוּי (שופט' ו כח).  ירושלם הַבְּנוּיָה (תהל' קכב ג).  והעם מעט בתוכה ואין בתים בּנוּיִם (נחמ' ז ד).  הלשכות בנויות בקדש ופתוחות לחול (מע"ש ג ח).  ולבלתי בְּנוֹת בתים לשבתנו (ירמי' לה ט).  וָאֶבְנֶה הבית לשם יי' (מ"א ח כ).  וַיִּבְנֶה את האבנים (שם יח לב).  וַיִּבֶן נח מזבח ליי' (בראש' ח כ).  וֹיִּבֶן יי' אלהים את הצלע (שם ב כב).  ותּבן צר מצור לה (זכר' ט ג).  ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תִבְנֶה אתהן גזית (שמות כ כה).  וַתִּבְנִי לך גב (יחזק' יו כד).  הבה נִבְנֶה לנו עיר (ברא' יא ד).  ובית לא תִבְנוּ (ירמ' לה ז).  וַיִּבְנוּ בני גד את דיבן (במדב' לב לד).  בְּנֵה לי בזה שבעה מזבחת (שם כג א).  בְּנוּ לכם ערים לטפכם (שם לב כד). – ובהשאלה: גליתה את אזן עבדך לאמר בית אֶבְנֶה לך (ש"ב ז כז),  לאמר בנים  אשר ישבו על כסאו אחריו.  אשר לא יִבְנֶה את בית אחיו (דבר' כה ט). – ובכנ': ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת וכו' וּבְנִיתִיהָ כימי עולם (עמו' ט יא).  וּבְנִיתִים ולא אהרס (ירמ' כד ו).  המה בנוּהוּ ויעמידו דלתתיו (נחמ' ג יג).  עוד אֶבְנֵךְ ונבנית בתולת ישראל (ירמ' לא ד).  אשר תשלחני אל יהודה עיר קברות אבתי וְאֶבְנֶנָּה (נחמ' ב ה).  בית גזל ולא יִבְנֵהוּ (איוב כ יט).  וַיִּבְנֵהוּ שבע שנים (מ"א ו לח).  יהרסם ולא יִבְנֵם (תהל' כח ה).  בִּבְנוֹתְכֶם לכם מזבח (יהוש' כב יו).   בִּבְנוֹתַיִךְ2 גבך בראש כל דרך (יחזק' יו לא). – ובעבר עם א במקום ל"פ: מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר (ברכ' סא.). – *בָּנָה אב, עשה *בִּנְיָן אב: זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים (סוט' לא). – אב, ובנין. – ובהשאלה בדקדוק: °בנה שם, בנה פעל, עשה שם או פעל: וכאשר לא תוכל לבנות מן ויטה יטון ומן ויכה יכון וכו' כן לא תוכל לבנות מן ויגה יגון (דונש על מנחם, יגון).  כי השמות הבנויים ביוד הם יותר מן הבנויים בו (הוא על רסע"ג, ט). – ובמשמעת °מרכב: ואולם להיות החדש בנוי מימים שלמים לא יאות רק על פי ראיית הלבנה (ר"א הקראי, ג"ע, קדוה"ח ח). – וביחס לצורות ההנדסה, °רשם צורה: מרבע או משלש בָּנוּי על צלע משתף (ר"י ישראלי, יסוד עולם, א ב ד). – ובכלל °נשען ומיוסד על דבר: ראוי לפרש השמועה על העיקר שהיא בנויה וראינו שהיא בנויה על מי שמעידין עליו עדים וכו' (ר"ח שבוע' מו:).  כל יסודות התורה והאמונה הם בנויים על אמונת ההשגחה (מנוה"מ ה ב, רצב).  זה המדרש בנוי על מדרש אחר (שו"ת תמת ישרים כ).

– נִפע', נִבְנֶה, וגם *נִבְנִית, הִבָּנוֹת, – שבנו אותו, gebaut werden; êtrê bâti; be built : כי לא נִבְנָה בית לשם יי' עד הימים ההם (מ"א ג ב).  וְנִבְנְתָה עיר על תלה (ירמ' ל יח).  והושבתי את הערים וְנִבְנוּ החרבות (יחזק' לו לג).  לבית הַנִּבְנֶה לשם יי' (דהי"א כב יט). בחכמה יִבָּנֶה בית (משלי כד ג).  תִּבָּנֶה ותכונן עיר סיחון (במד' כא כז).  האמר לירושלם תושב ולערי יהודה תִּבָּנֶינָה (ישע' מד כו).  אימתי יבנה בית המקדש (ירוש' ברכ' ב ד.).  לא עת בא עת בית יי' לְהִבָּנוֹת (חגי א ב).  וחרבות לא ניתנו להיבנות (ירוש' ב"ב ג יד:).  והבית בְּהִבָּנֹתוֹ אבן שלמה מסע נבנה (מ"א ו ז). – ובהשאלה: הנה נא עצרני יי' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אִבָּנֶה ממנה (בראש' טז ב), לאמר יהיה גם לי אח"כ ילדים.  ותלד על ברכי וְאִבָּנֶה גם אנכי ממנה (שם ל ג).  נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה (יבמ' סד.). – ונבנית: מה זו נבנית על ידי צרתה אף זו נבנית ע"י צרתה (מד"ר בראש' עא). – ובמליצה: עוד אבנך וְנִבְנֵית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים (ירמ' לא ד).  אם תשוב עד שדי תִּבָּנֶה תרחיק עולה מאהלך (איוב כב כג). – ובדקדוק: מגנת לב מן יגון נבנתה (דונש על מנחם, יגון).  שמות נבנים על הכפילה (הוא, על רסע"ג).  ועל המשקל הזה נבנתה לשון הארמית (שם).  ונבנה השם הזה בלשון קבוץ (כוזרי ד א). – ובמשמ' °נשען ומיוסד: ואין זאת הראיה נבנה על שרשי המדברים (מו"נ).  ואני אכתוב לך אלו הנשארים בשרטוט להיותם מבוארת נקל עליך זכירתם כי עליהם נבנה שרש המלאכה (רמב"ם, חשבון העבור).

– פִע', *בִּנָּה, – לנחץ הפעולה: זו סנהדר' גדולה של  ישראל שהן יושבין ומבנין אותה (מד"ר שמות כג). 

– פֻע', *בֻּנָּה, מְבֻנֶּה, – בנוי היטב, מתקן: חברון מבונה על אחת משבעה בצוען (כתוב' קיב.), מתוקנת, יפה.  שמבונה מכל מום (סוטה מב:).  אך כל זה יכוחש מאלפים ורבבות אשר עברו בזאת המדינה (פירו) וראו אותה מבונה מקצה אל הקצה ארץ רבתי עם ומלאה כל טוב (נחמ' ונע', דוד גנז עה).

– הִתפע', *הִתְבַּנֶּה, – מן בֵּן, נעשה, נתקבל כבן: שנתבנו (הגויים) בישראל (פסקתא רבתי, כי פקד). 

אֶבֶן וכל המתיחס, במקומו. –אֶדֶן. – *אֹטֶם, אחז את הבנין בעץ וכדומה, צפה. – אַיִּל, בליטה סביב הפתח. – אֲנָךְ, משקלת העפרת לישר הבנין. – אָצִּילָה, קורה הנושאת עליה התקרה. – אָשְׁיוֹת, העמודים אשר עליהם נשען הבנין. – אַתִּיק.

בַּיִת, וכל השיך, במקומו. – בּוֹנֶה, *בַּנָּאי, אומן שיודע לבנות. – בֶּטֶן, בליטה בעמוד וכדומה. – בָּמָה, להקריב קרבנות. – בִּנְיָה, בִּנְיָן, מִבְנֶה. – *בָּעַט, הכתל בֹּעֵט, התעקם ונוטה לנפל. – *בַּרְקָה, מהלכה מקורה בתוך הבנין או סביבו.

גֵּב, במקומו. –  *גַּבְלִית, בליטה כעין חטטרת בבנין, באבן. – גַּג. – גָּדֵר. – *גָּהָה, נוטה לנפֹל. – גִּזְרָה, בליטה בעלית העליונה. – גָּרָע, מִגְרָעוֹת, במקומו.

דְּבִיר. – *דִּירָה, *דִּיּוּר. – *דַּיֵּר. – *דֹפַן, כתל.

הָרַס הבנין, סתרו.

*זִיז, בליטה, שפניה למטה, מתחת וממעל לחלון, לנוי.

*חָזִית, פני הכתל. – חַיִּץ, כתל בין שני חדרים. –חֹמֶר וּלְבֵנִים. – חָצַב, וכו', אבן. – חָרַב, הֶחֱרִיב, *חֻרְבָה.

טוּר, שורה אחת של אבנים או קורות. – טִיחַ, שטחים על הכתל. – טְפָחָה, טְפָחוֹת.

יָסַד, יְסוֹד. – יָצִיעַ, במקומו.

כֶּבֶשׁ, מעלות לפני הבנין לעלות בו. – כִּיֵּר. –*כִּפָּה. – * כָּפִיס. – כַּפְתּוֹר, ראש העמוד. – כְּרוּתָה, קורה של עץ. – כֶּתֵף הבית. – כֹּתֶרֶת, על ראש העמודים.

לוּל, מעלה.  – לֹיָה. – *לֶחִי, *נסר, *לפוף, *לָפוּת .

*מהַנְדֵּס, בנאי חכם. – מְזוּזָה. – מֶחוּזָה, מֶחְזָה, כמו חזות. – *מֶלֶט, לדבק את האבנים. – מַסַּד. – מִסְעָד. –  מַעֲקֶה. – מַצֵבָה. – מִקְלַעָה.

*נִדְבָּךְ, אבן. – *נוֹי הבנין.

סִפֻּן. – *סָתַר, את הבנין, הרס.

עָב, עֹב, עֻבִים, במקומו. – עָמוּד, המתיחס במקומו. – עֵץ, בד, *קורה, *כשור, *מריש, במקומם.

*פִּגּוֹם, חבור קורות ובדים ועליהם לוחות, יעמדו עליהם הבונים לעשות מלאכתם במקום גבוה. – פִטּוּרֵי צִיצִים, לנוי הבנין וקשוטו. – פְּנֵי הבנין. – *פּס, *פּסים. – *פָּצִים, עמוד מעץ או אבן בבנין. – *פּוֹצָם, מקום בנוי פצימים. – פְקָעִים, מין נוי. – *פָּתִין, במקומו.

*צִדֵּד, את האבן. – צֵלַע. – צִפָּה, את הכתל בעץ, בזהב וכדומה.

*קַבְלָן, שבונה ב*קבלנות. – קַו, קו המשקלת, נטה קו. – קָטֹר, קְטֻרָה, בנוי כִּפוֹת. – קָלַע, מִקְלַע נוי. – קֶצֶב, מדה של הבנין. – קֶרֶן, קרנות. – *קִשְקוֹש, בנין קטן. – *קרפף, שטח מוקף כתלים.

*רֹבֶד, אבן.  – *רֶכֶס, עמוד מרבע.  –רִמוֹנִים, נוי.

שְׂבָכָה. – שְׂדֵרָה, במקומו. – *שָׁחִיף. – *שִׁפֵּץ הבנין, תקו אותו מחדש. – שקוף, בכפה.

תַּבְנִית הבית. – תָּכְנִית. – תִּמּוֹרוֹת, מין נוי. –תִּקְרָה.