1, ש"ז, – א) שם המשרה לכל אחד מחמשה השרים העליונים בממשלת בבל העתיקה, ובמצרים השר העליון אחר המלך, משנה למלך, הוזיר הגדול, מנהיג המדינה, Gross-Vezier; grand-vizir:  ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וכו' וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אַבְרֵךְ2 ונתון אותו על כל ארץ מצרים (בראש' מא מב-מג).  – ובהשאלה, °קרא אברך לפני איש, נתן לו כבוד בקהל עם, שמח לקראתו, מחא לו כפים, acclamer:  חתן תנה הודך עלי כלה כלו לך לבה ועיניה, וראה עתרת תמרותיה הנושאות ריח שמניה, מלאו רחובות באבק רוכל ויקראו אברך לפניה (ר"י הלוי, דיואן ב סג).  אנשי זמנך, רֹאים צבא רום רבבותיך, קראו לפניך אברך ולפני מרכבותיך (הוא, פנו דרכינו).  כי יד גבורות הודעת, מצור עינות בקעת, פי מן ונפת השבעת, אז כל משנאי לי אברךְ קראו ותכרע כל ברך (ראב"ע, אדון על כל, מחזור והראן, על אורות לשד"ל). אברך קראו נגדו (לאלהים) למרכבתו רתום (פזמונ' תימנ', שור כי).  והמאור באמצע כולם עומד כדמיון מלך ועטרה בראשו ושאר המאורות קוראים לפניו אברך (ברית מנוחה, ניקוד ד').  –  ב) *תאר כבוד לאיש נכבד:  וכשבאו ר' שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו והיה ר' ישמעאל בוכה ור' שמעון אמר אברךְ בשתי פסיעות אתה ניתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה אמ"ל וכי אני בוכה על שאנו נהרגים אלא על שאנו נהרגים כשופכי דמים (מס' שמחות ח).  – ג) השתמשו האחרונים במשמעת °אדם בחור חשוב ונבון3,  jung. gebild. mann;  jeune homme bien élevé; educ. young man : פ"נ האברך רך בשנים ואב בחכמה ה"ה וכו' מוהר"י שאול בן הגאון וכו' (נוסח מצבות לקורות הגזרות ו).  האברך השלם (אד"מ, שש"ק ב).  לכבוד ידידי המשכיל היקר רך וטוב, אברך רב תבונות ומלא מעלות טובות (יל"ג, אגר' א סד).  עודנו זוכר את עלבון האברך שגרש מישיבתו (הוא, ספור כף רגל עגל).