אָגַף
* 1, פ"י, עת' יֶאֱגֹף, — א) אגף את הדלת, סגר אותה, zumachen; fermer; to close: שאומר אדם לחברו הדלק לי את הנר הזה ואגוף לי את הדלת אחריך (ספרא, צו יא טז). — ב) *אגף את פי הכד, סתם בדבר מתדבק, בחרס וכדומה, verkleben; boucher; to seal: כדי שיפתח (את החבית) ויאגוף2 (ע"ז ה ג=ד=ה). חבית שניקבה וסתמוה שמרים וכו' אגף חצייה מהו (ב"ק קה.). חבית המוקפת צמיד פתיל שניקבה מצדה וכו' אגף חצי הנקב וסתם חציו ה"ז ספק אם הציל (רמב"ם, טומא' מת כב ח). — ועי' סתם.
1 לפי דעת רוב הה"ל הוא אפעל הארמי מן גוף, עי' זה. אך עכ"פ מהמקומות המובאים בפנים נראה ברור כי כבר נהיה בעברית לפעל מיוחד, ובפרט הרמב"ם ביד החזקה שמשנתו עברית בכל מקום השתמש בפעל זה ביחוד להבדיל מן סתם. — 2 כך במשנה שבמשניות עם גוף פרוש הרמב"ם בכ"י ברלין, ובנוסח' ויגוף.