אַחְדּוּתִי

°, ת"ז, לנק' אַחְדּוּתִית, מ"ר אַחְדּוּתִיִים, אַחְדּוּתִיּוֹת,  — שיש לו סגולת האחדות: הצורה האחדותית (מקור חיים לרשב"ג יב יו). פשוטים אחדותיים (שם ד ל).

חיפוש במילון: