ש"נ, מ"ר אֲכִילות, — שה"פ מן אָכַל, das Essen; act. de manger; eating: ויקם (אליהו) ויאכל וישתה וילך בכח הָאֲכִילָה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה (מ"א יט ח). יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה (יומא ח א). הלוקח פירות לאכילה ונמלך למוכרן (תוספתא דמאי א כ). אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין (שם תרו' ז ג). אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק (ברכ' מ.). האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור (יומא ב:). — אכילת בן דרוסאי (ירוש' שבת א ד), — בשר שלא נתבשל אלא שליש הבשול. — ומשל: *אמר המשל יש אכילה מונעת כמה אכילות (יהוש' אבן שועיב, דרש' מ"ד). אכילה בלא שתיה כמכה בלא רטיה. — ובהשאלה, *לשרפה: אכילת מזבח (ירוש' סוט' ג יט:). — ב) *תפיסת מקום: אכילת הגפן והקבר והסלע עולין במדת רובע (כלא' ב י).

אֵבוּס, כלי שנותנים בו מאכל לבהמה, וקערה גדולה. — *אָבַס, האכיל אותו הרבה. — *אבוס, *אביסה. — אוֹנִים, לחם אונים, בסעודת הבראה לאבל. — °אִכּוּל, כעין דגדוג וקריצה תחת העור, בפצע, וכדומה. — אֹכֶל, אָכַל וכו'. — *אֲכְלָן, מי שאהב ויודע לאכל הרבה. °מי שלוקח שֹחד. — 
*אֲכְסַנְיָה, הכנסת אורחים בסבר פנים יפות באכילה ושתיה. — אַלְיָה, משל: *האוכל אַלְיָה, מתחבא בַּעֲלִיָה, לאמר: האוכל תמיד בשר שמן, ובכלל דברים יקרים, צריך להסתתר בביתו מפני נושיו. — אֱלִיעֶזֶר, רבי אליעזר ב"ר שמעון היה אֲכְלָן גדול. — *אסטומכא, קיבה. — *ארח, הֶאֱרִיחַ אדם בביתו, הכניסהו והאכילהו. — אֲרֻחָה, כמות קצובה של מזון לזמן קצוב. — *אֲרִיחָה, אכילה ושתיה עם אחד.

בֶּטֶן, מלא בטנו, מלא כרסו. — °אֹהֵב בִּטְנו, אהב לאכל היטב. — °בֵּית אֹרְחִים, *אַכְסֶנְיָה, מָלוֹן, *פֻּנִדָּק. — בֵּית הָאֹכֶל, החדר המיוחד לאכילה. — בֵּית-מָזוֹן, שידה או מגדל לשמר בו המזון. — *בֵּית-מֶלַח. -פִלְפְּלִים.  -תַּבְלִים. -סַכִּינִים. וכו', כלים ישמרו בהם את הדברים האלה. — בְּלִיל, מאכל לבהמה. — בַּל, הכין בְּלִיל. — *בֻּלְמֹס, רעבון חזק מאד. — בְּלִיעָה, שה"פ של בּלע. — בָּלַע, הוריד את המאכל דרך בית-הבליעה שבגרונו להקיבה. — *נִבְלַע, הבשר נבלע באבריו, נעשה בשר מבשרו. — בֶּלַע, מה שבלעים. — *בַּלְעָן, אוכל במהירות גדולה, ברעבתנות. — *בִּלְעֵם, בלע באופן רע, מסֻכן עד להחנק בו. — בֵּלְשֶצָר, סעודת בלשצר, סעודה גדולה בשתיה ושכרות. — *בּוּלְעָם, בולעמים,  במקומו. — *בָּסִים, מאכל נעים וערב. ומשל: רֶוח לבסים מצוי (בארמית: רוחא לבסימא שכיחא, ר"ל אפילו כשאכל אדם לשׂבע יוכל עוד לאכל דבר, של טעם טוב). — *בָּצַע, את הככר וחלק פרוסות להמסֻבים. — בָּצֵל. משל: אכול בָּצֵל ושב בַּצֵל, לאמר, הסתפק באכילתך בדברים פשוטים, ותוכל לשבת במנוחה. — בָּרָה, אכל אכילה קלה וסעד לבו, למשל חולה וכדומה. — הִבְרָה את, האכילהו בִּרְיָה, לאמר אכילה קלה. — בָּרוּת, אכילה. — *סעוּדַת *הַבְרָאָה, להאבל אחרי הקבורה. — בּרָכָה, ברכת המוציא קדם, וברכת המזון אחרי האכילה. — בִּשֵּׁל, הכין המאכל והכשיר לאכילה ע"י האש, הקיבה °בּשׁלה המזון, עכלה אותו.

גָּד, אלהות המזל שהיו עבדים לו באכילה ושתיה. — *גִּיץ, העכברים יגיצו את הבגד וכדומה. — *גָּסֹה, אכל אכילה גסה בבלענות, כמו חיה. — *גְּדִיל, המפה המכסה השלחן. — *גָּרַד וגָרַר, העיר תאבון לאכילה. — *גּוֹרֵד וגוֹרֵר, דבר המעיר תאבון לאכילה. — *גַּרְגְּרָן, שאוהב לאכל מטעמים מתקים, מעדנים.

*דַק, טחן המאכל היטב בשנים. — *דָּרַס, תחב המאכל לתוך פי הבהמה.

*הִלְקֵיט, נתן אכל בידו לתוך פי תרנגלת, אוז, וכדומה. — *הנה, נֶהְנָה ממאכל.  *הֲנָאָה °בעל הֲנָאָה, האהב לאכל היטב וליהנות מחייו. — הָנָה, *יֶהָנְךָ! ברכה לאוכל. — *הֶסֶב *הֱסֵבָה, ישיבה אל שלחן האכילה בקצת נטיה על הצד (לפי המנהג לפנים) והפעל: *הֵסַב.

זמן, *הִזְמִין איש לסעודה, בקש שיבוא לאכול אתו. — *זִמֵּן, ברך ברכת המזון בזמוּן, שלשה או יתר יחד. — *זָן, את פלוני, המציא לו מזון, כל דבר אכילה, מאכל. — *מֵזִין, המשביע היטב. — זָרָא, המאכל נעשה לו לזרא, נמאס לו.

חַיִל, משל: *לפי הילך אכול ופחות ממה שאתה לֹבש (בארמית: לפום חילך אכול ופרא מן מה דַאת לביש). — חָסַל הארבה את הצמחים, החריב על ידי אכילה. — חֹק לחם חֻקּוֹ, הקצוב לו.

טַבָּח, מי שמכין המאכלים.  — טָעַם, לקח מעט מהמאכל בפיו לדעת מה טעמו. — טַעַם, טוב, מר, מתוק, וכו' במקומו. — °טֶקֶם השלחן, כל הכלים הנצרכים להשלחן לאכילה. — טָרַף. ארי, זאב, טורף ואוכל. — טֶרֶף, מה שהחיה טרפת לה לאכילה. ובהשאלה למזון בני אדם. והפעל: הַטְרִיפֵנִי,  הזמין לי טרפי, לאמר מזוני. 

יָד: *יָדָיו יפות. מהיר באכילה. — יַמֵּר, הִתְיַמֵּר ב... זן את עצמו באיזה דבר. — יָנַק, הילד מצץ החלב בשפתיו, הֵנִיקָה את הילד, מֵינֶקֶת.

כֶּדֶו, תערובת מאכלים רבים, ללפת הלחם. — כִּלְכֵּל, את פלוני, הִסְפִּיק לו כַלְכַּלָּתוֹ, כל הנצרך לקיומו: אכילה, שתיה וכדומה. — °כִּימוּס, מאכלים טובי הכִּימוּס, הנוחים להתעכל ולהבלע באברים. — *כָּסַס, ו*קָסַס, קרץ בקצה שניו, למשל חטה. — כָּפָן, רעב. — כָּרָה, עשה כֵּרה, סעודה לכבוד ארח. — *כָּרַךְ *רִיפָה, בהשאלה: אכל. — *כָּרָס, ומשל: יקר לגבך ושוה לכרסך (בארמית: עשיק לגבך ושוי לכריסך, לאמר: בגדים תקנה אפילו דברים יקרים ולאכילה מה ששוה). — הכרס נושא את הרגלים (בארמית: כרסיה טעין רגליה). — כִּרְסֵם ו*קִרְסֵם, חתך בשניו לאכול (חזיר, נמלה וכדומה).

לֵב, *על לֵב ריק, בעוד לא טעם מאומה. — *לֹגֶּם, מלא לֹגמו, מה שאדם לוקח בפיו בפעם אחת. לֹגמו של בן בטיח, לֹגֶּם גדול מאד. — *לְגִימָה, שה"פ, ובהשאלה אכילה או שתיה, ודבור רגיל: גדולה לגימה, ר"ל הלגימה שאדם נותן לחברו פועלת הרבה. — לָחַך, קנח בלשונו, ובהשאלה על אכילת הפרה, השור: כִּלְחֹךְ השור, שלא ישאיר אחריו מאומה. *מְלַחֵךְ קערות, אדם המלחך בלשונו מה שנשאר בקערות, וכנוי לאדם המרבה לאכל אצל זרים. — *לָעַט, אכל בתאוה גדולה, במהירות, בלי מדה. — הִלְעִיט את פלוני, נתן לו איזה דבר ללעט. — *לָעַס, טחן ורסק את האכל בשנים. — *לִפֵּת, את הפת, את הלחם: אכל הלחם באיזה דבר להטעימו. — לָקַט, *הלקיט, זרק האכל לפני העופות.

מַאֲכָל, כל דבר אשר יאכל, כל דבר מוכן ומתקן לאכילה. — מיני המאכלים במקומו. —
מֶזֶו, אוצר המזון. — *מִזְוָדָה, כוס לקחת בו צידה לדרך. — מַטְעַמִים, מאכלים טובי טעם. — *מִטְעֶמֶת, מה שטועמים. — °מְלַוָּה מַלְכָּה, סעודת המקֻבלים במוצאי שבת. — מָן, שירד לישראל במדבר. — *מִסְעָדָה, בית שסועדים בו. — מִסְפּוֹא, מאכל בהמה. — מַעֲדַן, מאכל טוב הטעם מאד. — *מַפָּה, חתיכת בד יפרשו על השלחן בעת האכילה. — מֻרְאָה,  כיס להעופות תחת הגרון יתקבץ שם האכל קדם רדתו להקיבה. — *מרה *הִמְרָה, הרביץ (את העגל וכדו') ונתן לתוך פיו אכילה ושתיה. — הָמְרָאָה, שה"פ. — מִרְזָח, אכילה ושתיה מרבה במנגינות ושירים והוללות.  — מִשְתֶּה, סעודה גדולה, לכבוד חג וכדומה.

*נִגַס, חתך בשִניו חתיכה מן האכל, ובהשאלה להאכילה בכלל: יושב ונֹגֵס. — *נַקְדָּן, מבין בעניני מאכלים ומוקיר אותם. — *נַקְדָנֵי הוּצַל היו מפורסמים בְ°נַקְדָנוּתָם. — *נָקִיד, שם המלאך הממונה על המזון. — *נָקַר, העוף ב*מָקוֹר (חרטום) שלו וכן העכבר וכדומה. — נֻקֶר, מה שנקר העוף, העכבר.

*סִבֹּלֶת, סעודה שכל אחד מהסועדים משתתף בהוצאות הנצרכות להסעודה. — *סָלַק, את המאכלים, השלחן וכדומה. — *סֹלֶת, סלת שבמזון, (תמצית), סלת. — *סָמוּךְ: ראובן סמוּךְ על שלחן שמעון, אוכל תמיד על שלחנו, וראובן סמך אותו. — סָעַד, את לבו באכילה, בשתיה. חזק את לבו. — מאכל *סֹעֵד, המחזק הכח: היין סֹעֵד. — *סָפָא, האכיל הרבה: סְפֹא אותו (את הילד) כשור. — *ספק: הספיק לאיש מזונו. — *הִסְתַּפֵּק מדבר, לקח מדבר צרכי מזונו. — *הִסְתַּפֵּק, בסעודה פשוטה, קלה. — °הסתפקות המדה הזאת. 

*עכּוּל, בּשׁוּל המזון בהקיבה. — *עִכֵּל, הִתְעַכֵּל. — עָלַס, נהנה מדבר מאכל וכדו'. — עִנָּה, את נפשו, הִתְעַנָּה, ישב בְ*תַעֲנית, לאמר בלי אכילה. — עִצֵם, גַּרַם ושבר את העצמות בהשנים.  — *עקר, קם מהשלחן. — ערב, ברכה לאוכלים: *יערב לכם יבסם לכם. — עָרַךְ, השלחן, סדר עליו הכלים הנצרכים לאכילה.

פֶּה, כלי האכילה בבעלי חיים. — פִּטֵּם, עגלים תרנגולות וכדומה, האכילם הרבה למען ישמנו. — פַּטָּם, מי שאומנתו בכך. — *פטר, מפטירין. — *פֻּנְדָק, בית אורחים, בפרט על הדרך ינוחו שם ויאכלו. — °פַּלָּג, מי שמחלק ונותן המנות להמסֻבים. — *פִּרְנֵס, המציא לאיש *פרנסתו, הנצרך למזונו. 
— *פְּרוּסָה, חתיכה אחת. — פָּרַס, את הלחם, הפריש על ידי שבירה, חתוך. — *פְרַס, אכילת פרס. — פּרשׁ, הִפְרִישׁ (הצפעון, הנחש), טרף, קרע ואכל. — פַּת: פַּת-בַּג, פַּת-לֶחֶם, פַּת-שַחֲרִית, סעודה קלה שאדם אוכל בבקר.

ר' צָדוק, הסתפק בקב חרובים מערב שבת לערב שבת. — צום, מניעת אכילה ושתיה, והפעל צָם, ישב בצום.

קָא, הקיא את המאכל, המזון שב מהקיבה.  — קִיא, המזון המושב מהקיבה. — קֵיבָה כלי העכול בבע"ח. — *קָנַח, *קִנוּחַ סעודה, המאכלים שאוכלים בסוף הסעודה. — *קִנוּח פֶּה, ממתקים וכדומה לקנח הפה אחרי שתיית איזה משקה. — *קָפָה, *הִקְפָה את האכל (במים, ביין), שתה בעת האכילה.

רָעֵב, מי שיש לו רעבון , צרך ותשוקה לאכילה. — *רְעָבְתָּן, מי שיש לו רעבון חזק, מי שאוכל הרבה. — *רְעָבְתָּנוּת, המדה הזאת. — רָעָה (בהמה) נהג אותה בשדה לאכול עשב. — והבהמה רֹעָה, אוכלת עשב השדה. — °רְפוּאָה וְחַיִים, ברכה מאיש הבא לבית חבירו ומצאו אוכל, וברכה מהמסבים איש לרעהו אחרי גמר האכילה.

שֹבַע, הפך מן רָעֶב, שָׂבֵעַ, שָֹבַע וכו'. — *שֵׁרוּת, סעודה, ומשל: עלית לגגך שרותך בכנפך (באר, סלקת לאגרך שירותך בכנפך).

*תֵּאָבוֹן, תאוה לאכול.