, ש"ז, מַאֲכַל, מַאֲכָלְךָ, מַאֲכָלוֹ, מַאֲכָלָהּ, מַאֲכַלְכֶם, —  דבר שאֹכלים אותו, מָזוֹן, Speise; nourriture; food:  ויצמח יי' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב לְמַאֲכָל (בראש' ב ט).  ואתה קח לך מכל מַאֲכָל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה (שם ו כא).  ובסל העליון מכל מַאֲכַל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן הסל (שם מ יז).  והיתה נבלתך לְמַאֲכָל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ (דבר' כח כו).  מהאכל יצא מַאֲכָל ומעז יצא מתוק (בשפט' יד יד).  והיו פריו לְמַאֲכָל ועלהו לתרופה (יחזק' מז יב).  כי בהמה שמן חלקו וּמַאֲכָלוֹ בראה (חבק' א יו).  אם אתן את דגנך עוד מַאֲכָל לאיביך ישע' סב ח.  וּמַאֲכָלְךָ אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום (יחזק' ד י).  ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מַאֲכָל (חגי ב יב).  ויתנו כסף לחצבים ולחרשים וּּמַאֲכָל ומשתה ושמן לצדנים ולצרים (עזר' ג ז).  נתנו את נבלת עבדיך מַאֲכָל לעוף השמים (תהל' עט ב).  תכין (הנמלה) בקיץ לחמה אגרה בקציר מַאֲכָלָהּ (משלי ו ח).  וזהמתו חיתו לחם ונפשו מַאֲכַל תאוה (איוב לג כ).  ירא אני את אדני המלך אשר מנה את מַאֲכַלְכֶם ואת משתיכם (דני' א י).  מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מַאֲכַל קמח דבלים וצמקים (דהי"א יב מ).  ואצרות מַאֲכָל ושמן ויין (דהי"ב יא יא). —  עֵץ מַאֲכָל, שנושא פרי יפה לאכילה:  וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מַאֲכָל וערלתם ערלתו את פריו (ויקר' יט כג).  רק עץ אשר תדע כי לא עץ מַאֲכָל הוא אתו תשחית וכרת (דבר' כ כ).  ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מַאֲכָל לא יבול עלהו ולא יתם פריו (יחזק' מז יב).  כרמים וזיתים ועץ מַאֲכָל לרב (נחמ' ט כה). —  צֹאן מַאֲכָל, ששחטים לאכילה:  תתנהו כצאן מַאֲכָל ובגוים זריתנו (תהל' מד יב). —  מאכל השֻלחן, מה שמביאים להשלחן:  ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה וּמַאֲכַל  שלחנו ומושב עבדיו (מ"א י ד=ה). —  ובתו"מ:  ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו (שבת כ ה).  ןאתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם הקב"ה יפרע לכם שכר טוב (מד"ר שה"ש, סמכוני). —  ובמשמ' זמן אכילה:  שעה ראשונה (ביום) מאכל לודים שנייה מאכל ליסטין שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלין חמישית מאכל תלמידי חכמים ששית מאכל כל אדם (פסח' יב:). —  ועי' אֲכִילָה, ועי' מַטְעָם.