אַכְסְנָאי

* 1, – סניי, מ"ר אַכְסְנָאִים, אַכְסְנָיִים  – א) אדם נכרי, זר,   Fremdling; étranger; stranger : שני אכסנאין (שאינם מכירים זא"ז) אוכלין על שולחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין  חול' ח ב.  ולא היו (היהודים בביהכ"נ באלכסנדריא) יושבין מעורבבין אלא זהבים בפני עצמן וכו' וטרסיים בפני עצמן כדי שיהא  אכסנאי בא ומיטפל לאומנותו תוספתא סוכה ד ו.  אם היה  אכסנאי אסור בן עיר מותר ירוש' ע"ז א לט ד.  יעשה כאכסנאי ויהא מותר שם עירוב' ב כ:.  אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו שואלים אותו ב"ק צב..  אמרו לאותו יהודי פלוני טול מעות ועלה לנס (לאי הים) הזה וקח לנו משם מאומה, אמר להם לא אכסנאי אני מכיר אני להיכן אלך אמרו ויש אכסנאי יהודי בכל מקום שאתה הולך אלהיך עמך מד"ר דבר' ב.  – ומ"ר:  אין מאכילין אכסניין פירות שביעית תוספתא שבי' ה.  מאכילין את העניים ואת  האכסנאים דמאי סוכה לה:.  – ואכסנין:  משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל אכסנין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא תחלה מד"ר ויקרא כז.  – ב) אורח המתארח אצל אחד,  Gast; hôte; guest :  אכסנאי לעולם אינו אוסר תוספ' עירוב' ח דאכסנאי פוגם ונפגם ערכ' יז:.  – סְנַיי: ואכסניי  שבא לעיר וכו' אותו אכסניי וגו' משלס ב"ר קלונ' תש' גא' קד', דוד קסל סד. 



1 מיונית  ξένος, שר"ל נכרי, זר, אורח, וגם שכיר צבא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים