1, ש"ז, מ"ר אֲמִירִים, -- א) ראש האילן, Wipfel ein. Baumes; cime d'arbre; top of tree  : ונשאר בו עללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אָמִיר (ישע' יז ו). ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החרש וְהָאָמִיר2 אשר עזבו מפני בני ישראל (שם שם ט). -- ובהרחבה, ענף בכלל3: (הצמר וכו') הנסבכין בין האמירים שאפשר לאדם ללקטן (ר"ח פסח' נב:). מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרים (הוא, שם עד.). -- ואמר המשורר: אמיר בשם יניפוהו נשמות ויזל מור ונופת על מניפיו (ר"י הלוי, קחה מן ההדס, דיו' מק"נ ב מז). -- ומ"ר: אשר המה מפוזרים בפאות כמו גרגרים בראשי האמירים (בתי הנפש והלחשים, כ"י). -- ובהשאלה: אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים שנים שלשה גרגרים בראשית אמירים מספרי אותם המחברים (מאיר אלדבי, הקדמ' ש"א). -- והסופרים החדשים משתמשים בשם זה גם לראש ההר.