ב. אָמַן

*1, *אִמֵּן2, חבר האגוזים בעקציהם בחוט וכיוצא בזה ועשה כעין חבל לתלותם ליבשם וכדומה: האגוזים שאמנן3 הבצלים שחמרן הרי אלו חבור עוקצ' ב ה.



1 כך נראה הקריא לפי הכתיב במשנה המובא בפנים אמנן ולא אימנן, וכן הכתיב בהערוך וכן במשנ' עם גוף פרוש הערבי של הרמב"ם, ונקוד במשנ' המנֻק' הנדפס' שֶאֲמָנָן.

2 כך נקד בוקשד' ולוי. -

3 כך בכל נוסח' הדפוס והיתה זו גם נוסחת הערוך, וכן בנוסחא' המשניות עם גפה"ע של הרמבם. ורה"ג גרס האגוזים שחמרן. ופרש הערוך אמנן קבצם, והרמבם אמר וז"ל: אמנן גדלם וחבר קצתם בקצתם, ויהי אומן את הדסה, וענינו שלקח האגוזים בעודם ירוקים וחתך אותם עם העץ שלהם וחברם במשיחה  כמו בחוטים או בגמי עד שיהיו לחבילה אחת כגוף אחד כדי שיקל עליו לתלותם. ע"כ.  אך הגזרה מן ויהי אומן אינו מחור ונהיר. ולא ידוע מקורה האמתי של מלה זו, שהיתה כנראה נהוגה ומיוחדת למעשה הזה בין האכרים.

חיפוש במילון: