*, אִיס-, ש"ז, מ"ר אִסּוּרִים, – א) מצוה שלא לעשות דבר מהדברים, Verbot; prohibition; defense: כלל אמרו ביבמה כל שהיא אסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתיבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת (יבמ' ב ג). אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ואחד איסור בישול (מכי' משפ' כ). הפסח שאיסורו בכל דבר (שם). אין איסור חל על איסור (יבמ' יג:). דבי ר' ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול (חול' קיה:). – ב) הדבר האסור: אין מבטלין איסור לכתחילה (ביצה ד.). ומ"ר איסורים: כל איסורים שבתורה (בטלין) בששים (חול' צא.). ונתיחד השם למה שאסור מפני מצות הדת, מפני יחס האדם למקום, ולעומת זה דיני ממונות וכדומה. –  ג) *אִסוּר לחג, הוספה וחבור להחג: כל העושה איסור לחג באכילה (סוכה מה:).