אָסִיר

1, ש"ז, סמי' אֲסִיר, לנק' אֲסִירָה, מ"ר אֲסִירִים, -רוֹת, – מי שהוא אסור בבית האסורים, Gefangener; prisonnier; prisoner : ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל הָאֲסִירִם2 אשר בבית הסהר (ברא' לט כב). ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אֲסִורֵי3 המלך אסורים (שם שם כ). שם תבל במדבר ועריו הרס אֲסִירָיו לא פתח ביתה (ישע' יד יז). תבוא לפניך אנקת אָסִיר (תהל' עט יא). שם (בקבר) רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח יחד אֲסִירִים שאננו לא שמעו קול נגש (איוב ג יז=יח). לדכא תחת רגליו כל אֲסִירֵי ארץ (איכה ג לד). שלחתי אֲסִירַיִךְ מבור אין מים בו (זכר' ט יא). קורת החצים טמאה ושל אסירין טהורה (כלי' יב א). – ובהשאלה: שובו לבצרון אֲסִירֵי התקוה (זכר' ט יב).  – ואמר המשורר: בעודי אֲסִיר יצרי (ר"י הלוי).  – ועי' בית אסורים.



1 מן אסר.   – 

2 ברוב הספרים שלנו כתוב בפנים האסורם ועל הגליון רשום: האסירים קרי. וכבר קרא תגר ע"ז באו"ת לאמ': טעה המדפיס במלה זו ב' טעיות גדולות, א' שהדפיס האסור' בויו ושם בחוץ האסירים קרי ביוד, וזה שקר כי בכל הספרים כתוב האסירם ביוד ואין כאן קרי וכתיב כלל. גם במסורה רבתי דף תתקכא לא נמנה עם מלין דכתיבין ויו באמצע תיבה וקריין יוד. והטעות הב' ששם יוד אחר הריש וגם זה שקר אך חסר יוד תניינא ומסור עליו לית חסר. ע"כ. וכן הרמ"ה: את כל האסירם מלא יוד קדמאה וחסר יוד בתראה. 

3 נמסר: אסירי קרי.

חיפוש במילון: