°, ש"ז – חקוי קול תקיעת השופר: נותן אימות, מחפיז אמות, ניסו נואמות, מקול בוך שופר (ר"א קליר, אשא דעי). – ובהשאלה, לקול העט: כי באמת טוט אחד היוצא מבוך עטו של סופר ומבין כמוך ינעם לאזני מאלפי קולות ותרועות (יל"ג, אגרות ב רז).

– נפעל, נָבוֹךְ, נָבֹכָה, נָבֹכוּ, נְבֻכִים – נתבלבל מאד,פלוני, היה בבלבול ואינו יודע לצאת, verwirrt sein; être troublé, confus; be perplexed: דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים ואמר פרעה לבני ישראל נְבֻכִים הם בארץ סגר עליהם המדבר (שמו' יד ב=ג). – ומפני צרה גדולה: מה נאנחה בהמה נָבֹכוּ עדרי בקר כי אין מרעה להם (יואל א יח). והדת (להרג את היהודים) נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נָבוֹכָה (אסתר ג יה). – ומצוי השמוש בו בספרותינו: אמנם אין עניין השגחתו בעניין השגחתינו וכו' כמו שיחשב כל נבוך (מו"נ ג כג). כי לא נבוך אדם כלל ולא שאל למה נצטוינו להאמין שהשם אחד (שם ג כח). כי איוב להיותו נבוך ומבולבל בענין ההשגחה האלהית וכו'  (רלב"ג איוב ב). והנה סבת היותו נבוך זה השיעור מהמבוכה בזה הדרוש היתה חסרונו בהשגות העיוניות וכו' שכבר ארז"ל שבמחשבתו היה נבוך ומבולבל כמו שהוכיח בסוף העניין (שם).