1, בַּז, וגם בָּז, בִּזָּהּ, ש"ז, — מה שבָּזַז, Beute; butin; spoil: בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בַּז (ישע' י ו). פסחים בזזו בַז (שם לג כג). יתר הַבָּז אשר בזזו (במד' לא לב). — הָיָה לְבַז, נָתַן לְבַז: ולמה יי' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לָבַז (במד' יד ג). ונטשתי את שארית נחלתי ונתתים ביד איביהם והיו לְבַז ולמשסה לכל איביהם (מ"ב כא יד). והיתה לְבַז לגוים (יחזק' כו ה). חילך ואצרתיך לָבַז אתן (ירמ' טו יג). והיו שאסיך למשסה וכל בזזיך אתן לָבַז (שם ל יו). ונתתיו ביד הזרים לָבַז (יחזק' ז כא). — ובכנו' בּזָּהּ: הנני נתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המונה ושלל שללה ובזז בִּזָּהּ (שם כט יט).