בָּלָא
*1, ש"ז, מ"ר בְּלָאִים, סמי' בְּלָאֵי2, – כמו בלוֹא בלוֹי: מבלאי3 מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין (סוכ' ה ג). סככה בבלאי4 כלים (גמ' שם יה:).
1 עי' שרש בלה.
2 כך ההברה המקבלה, ולא בִּלְאֵי, אולי מפני קושי ההברה, ואולי עפ"י הארמ' בְּלָאֵי (ירמ' לח ב).
3 מנקד במשנ' מנק' נדפסות מִבְּלָאֵי.
4 ואמרו שם (יו.) מאי בלאי כלים אמר אביי מטלניות שאין בהן שלש על שלש דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים.