מלת השלילה, – א) להורות חסרון, העדר דבר, כמו בְּלֹא, ohne; sans; without: היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בְלִי מים (איוב ח יא). במקור כתוב "יג". ערום הלכו בְּלִי לבוש (שם כד י). אם כחה אכלתי בְלִי כסף (שם לא לט). זך אני בְּלִי פשע (שם לג ט). אנוש חצי בְלִי פשע (שם לד ו ). – ב) בחבור עם שמות ופעלים במשמעת לֹא, nicht; ne, non; not: על בְּלִי הגיד לו כי ברח הוא (בראש' לא כ). אפרים היה עֻגה בְּלִי הפוכה (הושע ז ח). צמח בְּלִי  יעשה קמח (שם ח ז). כי כלה בציר אסף בְּלִי  יבוא (ישע' לב י). – ועם אותיות השמוש, בִּבְלִי, כמו בלי א : אשר ירצח את רעהו  בִּבְלִי דעת (דברים ד מב). בִּבְלִי דעת מלין יכבר (איוב לה טז). ויגועו בִּבְלִי דעת (שם לו יב). – ולִבְלִי, להורות הכונה, התכלית, הגבול: ופערה פיה לבְלי חק (ישעי' ה יד). העשו לִבְלִי חת (איוב מא כה). יתעו לִבְלִי אכל (שם לח מא).  – ועם מ, מִבְּלִי, להורות הסבה: מִבְּלִי יכלת יי' להביאם אל הארץ אשר דבר להם וכו' הוציאם להמתם במדבר (דברים ט כח). לכן גלה עמי מִבְּלִי דעת (ישעי'  ה יג ). דרכי ציון אבלות מִבְּלִי באי מועד (איכה א ד). מבשר בניו אשר יאכל מִבְּלִי השאיר לו כל (דברים כח נה), לאמר באופן שלא ישאר לו מאומה. עריו נצתה מִבְּלִי יושב (ירמי' ב טו). מִבְּלִי משים לנצח יאבדו (איוב ד כ). – ועם שלילה שניה אחריו, בְּלִי אֵין: הֲמִּבְּלִי אֵין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר (שמות יד יא). הֲמִּבְּלִי אין אלהים בישראל אתם הלכים לדרש בבעל זבוב (מ"ב א ג). – ועם עד: והריקתי לכם ברכה עַד בְּלִי די  (מלא' ג י), לאמר עד בלי גבול ומדה. – ועם אֲשֶׁר לֹא:  מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא ימצא האדם (קהלת ג יא).