*1, *בֻּסְיָא, – התרשלות וזלזול בשמירה וכדומה, Vernachlässigung; négligence; -negl: כך במקור. השם בהמה מחבירו מתה בבוסיא2 משלם כולה שלא בבוסיא משלם פלגה שכך הוא כותב לו אם תמות בבוסיא אשלם כולה שלא בבוסיא אשלם פלגא (תוספתא ב"מ ה ו). שמה במנה והשביחה והרי היא יפה מאתים זוז מתה בבוסיא משלם שלשה של זהב שלא בבוסיא משלם חמשים זוז (שם שם יא). רשאין החמרין לומר כל מי שתמות את חמורו נעמיד לו חמור אחרת מתה בבוסיא אין צריכין להעמיד לו חמור אחרת מתה שלא בבוסיא צריכין להעמיד לו חמור אחרת (שם יא כה).
1 משקל עברי בְּסִי כמו מְרִי, או בֹּסִי כמו חֹלִי, או בִּסְיָה כמו כִּלְיָה. בארמ' כוליא. – ועי' הערה לקמן.
2 וכן בירוש' (ב"מ ה י:). בסגנון ארמי: מתה בבוסיא יהב כוליה דלא בבוסיא יהב פלגא וכו' מתה בבוסיא יהב ששה של זהב דלא בבוסיא יהב ששים זוז. ע"כ. וכן בבלי (ב"ק קיו:) רק בקצת נוסח' בכוסיא בכף במקום ב.