הִתְיַחֲסוּת

° , ש"נ, — שה"פ מן הִתְיַחֵס: ואצל בעלי חכמת הדבור דתות שכליות מפני שהם מתיחסות אל המושכלות התיחסות מה (אמונה רמה ב ה). וכן המן שירד ברדת הטל ובחום השמש ונמס שמורה שיהיה לו התייחסות עם כ"א ויראה שממנו יתהוה הטל (ר"י אברבנאל, מפע' ה' י ה). וכן היה באמת הדבר (של הריון שרה) רחוק וזר כפי התיחסות שניהם וערכם (הוא, שמות). שאין בספר דברי הימים כי אם קצת מספורי תורת משה בהתייחסות הדורות (הוא, הקד' לס' יהוש'). ראיתי שכשחוזרים מבית הקברות עוקרין עשבים ועפר וזורקים על ראשם ואומרים כי זה להבריח מלאך המות וכפי הטבע מה התיחסות לזה עם זה (שבט יהודה מא). הרי שנתבאר שיש לגוף האדם עם נפשו התיחסות והדמות (מנח' מלונזנו, הקד' שתי הידות). הנה עדין לא נתבאר דבר איזה התיחסות יש לו עם שאר כחות הנפש (מנח' קנא' לר"י מפיסא 68). — ומ"ר: שחשבו אנשים מהטבעיים שגלגלי כוכבי לכת כולם בעל חיים אחד ושמקור כחותיו כלם מן השמש למה שראו קשרים והתיחסויות שמורים בינו ובין השמש (אמונה רמה א ח).

חיפוש במילון: