*, ש"נ, – שה"פ מן הִקְנָה, הקנאת שטר וכיוצא בו: המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים (ב"מ טז.). וכלשון שכותב לישראל בהקנאה כך הוא כותב לגוי (תש' הגא' הרכבי רלח). אמר להם רבא בר בר שילא לאלו שכותבין שטרות כשתכתבו הקנאה אם אתם יודעין זמנה מוטב ואם לאו כתבו עכשיו (הלכות פסוקות, ממונות). שטר הקנאה העשוי בדינן של עובדי כוכבים (שו"ת רשב"א לב). שאם אותן זהובים שנתנם בקנין במתנה או באותו מקום הוא מטבע והם נושאין ונותנין בו כדרך שעושין במטבע של כסף הרי אותה הקנאה של אותה מתנה בטלה (התרומות סד ב). ומעשה באחד שהיה חייב לחבירו מנה והקנה נכסיו לקטן כדי להבריחם מבעל חובו ואמרו שאין הקנאתו הקנאה (לבוש חו"מ, דיינים ב א). – ומ"ר: ולפנים בענין הרשאה כתבתי פסק גדול בעניין הקנאות הלואה על פי רבינו יצחק (סמ"ג עשין, פב). – ובדברים רוחניים ומוסריים מפשטים: וזו (התורה) מישרת להקנאת המוסר וההנהגה הישרה הן בקבוץ הבית הן בקבוץ המדינה (רלב"ג משלי כט). ואלה התנועות דרכם שיפעלו שתי פעולות אחת מהן קודם מציאות המצוייר והוא הקנאת החומר הכנה לשפע הצורה (ראב"ד, אמו"ר ד ג). החלק הנכבד הנמצא לאדם נאצל לו מצד הפועל והחלק הפחות הנמצא לו בא מצד המקבל שהפועל איננו כילי בהקנאת הטוב (נוה שלום, אבר' שלום ה ב).