הַרְתָּחָה

°, ש"נ, – שה"פ מן הרתיח: חלאתה זוהמתה שמוציאין מעל פיה על ידי הרתחה (רש"י יחזק' כד ו). הדביקה מבפנים והרתיח מבחוץ וכו' הרתחה קודם הדבקה (ס' יראים, סי' קפג). ג' היא הרתחת האדם בכעס ולדבר קשות ובכללם הרתחת עצמו באש היצר לעשות עבירה (ראש' חכמה, היראה ד).

חיפוש במילון: