°, ש"נ, – שה"פ מן הִשְׁאִיר:  שאין יתרון והשארה לאדם בכל עמלו בעולם השפל (הקדמ' מלמד התלמיד'). כבר העירותי אל מציאות התכלית האחרונה שהיא תכלית התכליות במה שקדם לנו בזה השער בדרך מדרכי העיון האמתי והוא השארת הנפש אחרי הפרדה מן הגוף (שעה"ש לאבן לטיף כו). ודע כי  דוד ע"ה לא אמר הללויה עד שהרגיש להשארת הנפשות החשובות ואבדן הרשעות (ראב"ד, אמו"ר א-ב). אבל כל אדם יש לו מקום מיוחד אשר שם יסודו והשארתו (פי' משלי לזרח' הלוי ל ד). בא להזכיר הגמול אחרי השכל האמתי והוא השארתו אחר כלות הגוף (מ' אלדבי, ש"א ז). ועי' הִשַׁאֲרוּת.